|  הבית של שי-לי הוא ספר בישול חדש שיצא לקראת החגים הבאים עלינו לטובה. שי-לי ליפא שאין לי דבר וחצי דבר עימה שכן איננו מכירים באופן אישי, הצליחה לכתוב ספר שלמעט פוזת ג'וליה צ'יילד שהיא מדגמנת בשמלה מנוקדת על כריכתו, הוא מיותר לחלוטין. התלבטתי רבות אם לכתוב את שעל ליבי או לאו. תפיסתו של הספר ארכאית, הסטיילינג והצילום מיושנים ואין בו שום דבר מסעיר או חדש שבזכותו ניתן היה להלל את הספר. הרעיון שמוביל את תוכן העניינים דווקא נחמד במבט ראשון ושונה מרוב הספרים, אלא שהווריד בראשי החל להלום כשהגעתי לפרקים "ערב בנים" ו"ערב בנות". טוב היה לו מחברת המתכונים ועורכי הספר היו מתעוררים לתוך מציאות שהשתנתה מזמן ולא משייכים נקניקיות בבירה ושוקי עוף בבוטנים לבנים ואילו טארטים אישיים עם ריקוטה-פלפלים ואספרגוס או קוקטייל רוזטה ואוזו עם ליצ'י קרח לבנות. כל מה שהיה חסר הוא לכתוב את הספר בלשון נקבה ולהחזיר אותנו לשנות ה-60 או רחוק עוד יותר לשנות קום המדינה בניסיון להתקין לנו ארוחת ערב. מבנה התא המשפחתי וענייני המגדר השתנו כאן ב-20 השנים האחרונות. האם השינויים פסחו עליהם? עודי ממשיך בקריאת הספר, אינני יכול שלא להשתומם על סגנון הצילום המיושן אף הוא. הסגנון הזכיר לי את ספריהן של חנה שאולוב ורות סירקיס, סגנון שהיה נכון מאוד לשנות ה-70. אולי הוא חזר? למה אף אחד לא מספר לי שום דבר בבית הזה? חייבים קש בכל קוקטייל? חייבים קש עם עיטור חג סוכות גם בעמוד 47 וגם בעמוד 112? ולסיכום, מה שעובד בטלוויזיה לא בהכרח יעבוד על הכתב. הרגשתי היא שהייתה זו הפקה של ספר לצורך שיווקי טלוויזיוני בלבד וללא כל כוונה אמיתית. מבלי להכיר את שי-לי ליפא אני מאמין בכל נימי נפשי כי היא חיה את התחום הקולינארי בחדווה רבה ומתוך רצון ללמוד וללמד. יחד עם זאת, ייעודו של ספר זה הוא לכל היותר משקל נגד לכבישת חצילים. קובי |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
=====
עניין הצילום הפך עם השנים עניין מהותי וכלי אמיתי לשווק ספרי בישול.
הסיבה לכך נעוצה לדעתי גם בקיצור הסבלנות שלנו בהתעמקות בתוכן (וודאי בעידן תוכניות בישול 24/7)
וגם בכך בצורך לשווק כל טבח שהופיע כאן לרגע ואיננו עוד. זה קשה ולכן צילום הוא אמצעי לא רע.
בספר הספציפי שכתבתי עליו (בניגוד לספר הבא עליו אכתוב) זה פשוט מפספס את המטרה ואף מוריד מערכו של הספר עוד יותר לצערי.
שנה טובה גם לך ותודה על השיתוף בחוויותיך
קובי
טרם ניתקלתי בספר, לכן קשה להביע דעה.
על כל פנים, ברוב הספרים שראיתי יכולתי למצא רק דבר או שניים
שיכולתי לייסם/להתחבר.מובן שזה עיניין של טעם אישי.
אם כי אני נהנה ממראות המנות המצולמות ,
אני לא יכול להמנע מההרגשה שהמנות הוכנו במיוחד לצילום,
סוגננו לעייפה , שלא לדבר על פוטושופ אכזרי ומעוות.
לא פלא תוצאות העשייה בבית מתסבלות.
פה אני חייב סיפור קטן. ראיתי באיזה שהו מקום צלי עוף של חיים כהן
שנישמע לי טעים וניראה ניפלא.
ניסיתי בבית עם הקפדה על כל ההוראות ( לא אופייני לי )
והמרא היה רחוק שנות אורמהצילום.
העוף הזהוב והפריך יצאה במראה של עוף מכובס.
כתבתי על כך לשף.
תשובתו היתה : העיקר שהיה טעים.
ולא אוסיף...
שנה טובה.