אתחיל מהסוף. למרות תפאורה מושלמת וקהל שציפה ללהקה בכיליון עיניים, אי אפשר להתחמק מהמסקנה המבאסת שההופעה אתמול של RHCP לא הצליחה להתרומם ולסחוף את הקהל.  

עוד קודם הופיעו ריף כהן ולהקת Fools' Gold. ריף שבראיון שנערך עימה בשבוע שעבר לחדשות ערוץ 2 התלבטה איך להתלבש לקראת ההופעה, עלתה בשמלה זהובה ובכובע נפוליאון, אולי כהומאז' לשורשיה הצרפתיים. למרות הופעה קצרה יחסית, ההגשה של ריף אנרגטית והשירים קלעו למטרה. Fools' Gold היו הבאים בתור. הופעת החימום חשפה שירים בהשפעות מגוונות, ממוזיקה אפריקאית ועד רוקבילי. הופעה זו כבר הייתה ארוכה יותר אך השירים הלא מוכרים והמונוטוניות של חלק מהשירים מצאו קהל אדיש שמחכה כבר לדבר האמיתי.

קצת לפני עשר עלו RHCP לבמה המרהיבה. האמפי בפארק הירקון התקשט בבמה עצומת ממדים שהורכבה מבמה מרכזית, ומשני מגדלי סאונד ותאורה מכל צד. מאחורי הבמה המרכזית הועמד מסך וידאו עצום ומסכים הותקנו גם על כל מגדל סאונד. בין לבין עמדו 9 מערכי תאורה אנכיים. המופע נפתח עם השיר Monarchy of Roses 

(מהאלבום האחרון) כאשר ברקע מוקרנת תצוגת וידאו ארט ססגונית ומרשימה. שילוב אדיר. אך על הפתיחה החזקה העיבה איכות הצליל הקולית של הסולן אנטוני קידיס, שבשירים הראשונים של ההופעה התעוותה ולא נשמעה חלק.

ההופעה אתמול שילבה להיטים רבים אבל למרות נוכחות מוזיקלית מרשימה של האלבומים  Californication, 
Blood Sugar Sex Magic ו Stadium Arcadium לא נוצר רצף מוזיקלי שהצליח לחבר את כל ההופעה לכדי אירוע חד פעמי שפארק מלא במעריצים מחייב. ייתכן כי סידור אחר של רשימת השירים באופן שמשלב 3-4 להיטים עם תחילת ההופעה היה פותר את העניין חלקית. בנוסף השירים כמעט ולא נוגנו ברציפות, ובין השירים היו עצירות קצרות. בנוסף, הלהקה לא הזמינה את הקהל לשיר איתה וכך התפספס אלמנט השירה בצוותא שבמופע רוק פתוח מקבל עוצמות רגשיות עצומות. 

במחווה יפה הזמינה הלהקה במפתיע את החצוצרן הישראלי אבישי כהן לנגן עימם בשיר Did i let You Know. המחווה יפה משני טעמים - ראשית כמחווה להוקרת זכרו של גיטריסט הלהקה המקורי (והישראלי) הלל סלובק שמת ממנת יתר ושנית כיוון שהשיר הוא בעל ריף גיטרה ים תיכוני קליל וגרובי ולכן ההזמנה של כהן מתאימה כפליים.

למרות הביקורת עדיין מדובר במופע הטוב בעיר.  עשרות שנות ניסיון מוזיקליות ואלפי הופעות הן הבסיס המקצועי עליו נשענת הלהקה, והמופע מגוון ומרקיד.  גם הלהיטים הגדולים ביותר וגם השירים הפחות מוכרים, קיבלו עיבודים חדשים וצבעוניים שמשמרים את החיוניות של השירים  ומוכיחים כי התשוקה הגדולה ביותר של הלהקה נשארה המוזיקה והרצון לעלות ולבדר את הקהל. כל חברי הלהקה, ובכלל זה ג'וש קלינגופר שבור הרגל היו באנרגיות גבוהות והיה ניכר שגם לכוכבי הרוק הללו, שבאמת כבר ראו הכל, מרגש להופיע לראשונה בתל אביב ובישראל, מולדתו של חברם המקורי ללהקה, הלל. את הלל הזכירו קידיס, כששר לו חלק קטן מהשיר הרומנטי 'Dream a Little Dream of Me'  וגם 'פלי' הבסיסט שסיפר עליו, שכשהיה צעיר וכבר חבר בלהקה, נסע לישראל וחזר לארה"ב באנרגיות של אהבה וחדווה ליצור.  

בזמן ההופעה, הופיעו חברי RHCP על מסכי הענק (שהיו באיכות HD) כאשר ברקע 'מודבקים' סרטונים צבעוניים וקליפים שתאמו את אווירת השירים השונים. טכניקות הצילום (היפוך צבעים, צילום איטי ואפקטים של צילום גוונים) ומגוון עמדות הצלמים (מול הבמה ומכל צד שלה הוקמו עמדות צילום עצומים)  סיפקו תצוגה חזותית מוקפדת ומושקעת, ברמות הגבוהות ביותר בנמצא.  

ההדרן כלל פתיחה אינסטרומנטלית של צ'אד סמית, שבדואו עם נגן כלי ההקשה - ייצרו פתיחה מהוססת. ההדרן שכלל 4 שירים, הסתיים  בצורה הולמת עם Give it Away המקפיץ.

ההופעה הייתה מאכזבת כי אמנם הציפיות אליה היו גבוהות באופן טבעי אך לא רק עקב כך. בעיות הסאונד בתחילת המופע, ההפסקות בין השירים, והסט ליסט שנבחר לא היו מספיק טובים, ונדמה שהמופע לא התעלה לגבהים שאליו הוא היה יכול להתעלות. ואולי זה הטוב ביותר שיש ל RHCP להציע, וגם בהופעה טובה שלהם לא נרשמו רגעים של איחוד גרונות מצד עשרות אלפי המעריצים שפקדו אתמול את ההופעה. 

ואי אפשר בלי מילה על טבעת הזהב, שהקונים אליה כרטיס היו הקרובים ביותר לבמה. הרצון למקסם רווחים בהופעה עקב תמחור שונה למיקומים שונים לגיטימי, אך הטבעת שהושמה מסביב לבמה הייתה רחבה מידי, כך שהצופים הקרובים ביותר לבמה שקנו כרטיסים רגילים עמדו במרחק של מאה מטרים ויותר מהבמה.

ייתכן והריחוק מהבמה של המעריצים השרופים, שחלק ניכר מהם לא היה יכול לרכוש כרטיס לטבעת הזהב, מהווה סיבה לכך שהופעה של אתמול הייתה טובה אך לא מעבר לכך. 

ובלי מילה ואו 'משחקי מילה' על עגבניות, פלפלים, מלפפונים, והצבע אדום על הטיותיו. וחריף.

הכובע של אנטוני קידיס.