כותרות TheMarker >
    ';

    ביקורת: רובי ספארקס

    ביקורת על רובי ספארקס

    ביקורת: רובי ספארקס

    5

    סרטים  

    3 תגובות   יום שלישי, 25/9/12, 10:17

    ''

     

    בתחילת 2007, ראיתי בקולנוע את הסרט "מיס סאנשיין הקטנה". הוא אמנם צבר כבר ותק של כמה שבועות טובים בקולנוע, אך זו הייתה הפעם הראשונה בה צפיתי בו. הראשונה ולא האחרונה. אוסף נסיבות שהביאו אותי לכדי לקח כואב בדבר ההבדל בין האופן בו תופסים קשר לבין האופן בו הוא מתקיים במציאות, גרמו לחוויית הצפיה להיחקק בזכרוני כרגשית במיוחד. מספר חודשים לאחר מכן, צפיתי בסרט שוב, הפעם בביתי והבנתי שמדובר בסרט מרגש ועשוי טוב, בלי קשר לתהפוכות רגשיות שעשויות להתלוות לערב הצפיה. בסופו של דבר, הכתרתי את מיס סאנשיין הקטנה כסרט השנה שלי, למרות שיצא טכנית בסוף 2006. פשוט לא יכולתי לסכם את השנה בלעדיו.

    חמש שנים וחצי לאחר מכן, הבמאים של מיס סאנשיין הקטנה, ג'ונתן דייטון וואלרי פריס, יצרו סרט חדש. שמו של הסרט "רובי ספארקס" ואותו ראיתי ללא מטענים רגשיים עודפים (אני מקווה) ועם סימן שאלה גדול האם ההצלחה של סרט הבכורה לא תאפיל על סרטם השני של זוג הבמאים. עיון בביוגרפיה שלהם, מצביע על עקביות מרשימה דווקא בתחום העיסוק הקודם שלהם – בימוי קליפים. דייטון ופריס אחראים על כמה מהקליפים המוערכים והאהובים עלי משנות התשעים, כולל "Been Caught Stealing" של ג'יינז אדיקשן, "Tonight, Tonight" של סמאשינג פאמפקינס, "Freak on a Leash" של קורן, "Californication" ו-"Otherside" של רד הוט צ'ילי פפרז, "All Around the World" של אואזיס ו-"Sing"של טראוויס. אולי נראה שבזבזתי עכשיו חצי פסקה על רשימת קליפים שלא קשורים בכלל לקולנוע, אבל מאחר ורק לאחרונה גליתי שדייטון את פריס אחראים לכל אלה, אני נדהם לגלות שהם היו אהובים עלי עוד לפני שביימו אפילו סרט אחד.

    רובי ספארקס עוסק בקלווין, סופר בשנות העשרים לחייו שלמרות שלא סיים תיכון, הצליח הרבה מעבר לחבריו לשעבר לספסל הלימודים. עשור אחרי רב המכר שהגדיר אותו כגאון (מילה שקלווין עצמו מסתייג ממנה), הסופר הנערץ נתקל במחסום כתיבה. כולם מצפים ליצירת המופת הבאה שלו, אבל הוא מצליח רק לשבת לבד בבית הגדול עם הברכה ולבהות במכונת הכתיבה המיושנת, כאילו היא זו שתביא לו את ההשראה. למעשה, הוא לא לחלוטין לבד. יש לו כלב המשקף את הקשיים החברתיים של בעליו ואח נשוי פלוס שמגיע מדי פעם לבקר ולקחת את קלווין לאימון כושר. הוא לא עושה הרבה מעבר לזה, קלווין הוא אדם מסוגר שלא מצליח לחזור לדבר האחד בו הוא טוב באמת ושיחות הנפש עם הפסיכולוג הן ברובן עקרות.

    הריקנות של הבית מתמלאת בבת אחת עם הופעתה של רובי ספארקס, התואמת באופן פלאי את הבחורה עליה קלווין מרבה לחלום בלילה. הוא כבר רגיל להתעורר ומייד לכתוב על רובי, אבל אין לא שום דרך הגיונית להסביר את הופעתה בתלת מימד. תוך שהוא חושש שהשתגע סופית, קלווין מנסה למצוא את ידיו ואת רגליו ולהבין האם מדובר בהזיה חולנית, במתיחה מתוחכמת, או שאולי קרה נס ואשת חלומותיו התגשמה מתוך הדפים והפכה לבת זוגו המציאותית.

    רובי ספארקס, הסרט, עוסק בפער שבין זוגיות כפי שאנחנו חולמים אותה, לבין התגשמותה הפחות פנטסטית. לצד שאלות בדבר אמיתותה של רובי והשלכות הופעתה על חייו של קלווין, הסרט דואג להעביר את גיבורו מסע תלאות אותו לא הכיר לפני כן, אל נבכי הנפש האנושית. זה לא מסע חלומי רצוף מטאפורות וחלומות, אלא הצגה ישירה וכנה למדי של הצדדים הקהים במערכת יחסים. קלווין רגיל להתבודד ולראות בקשר היחיד שחווה לפני כן דוגמה לחוסר מוכנותו להתמודד עם העולם. רובי מאלצת אותו להכיר מציאות שלא ניתן לדמיין ולהבין כמה קשה לכתוב ולהבין אדם אמיתי. הוא מקנה לה תכונות וקורות חיים שנראים לו מתאימים לאישה המושלמת עבורו, אבל מגלה שכשמדובר ביותר מדמות הנמצאת לחלוטין בשליטתו, עליו לזגזג בין מצבי רוח, משברים ורגעים של אושר שלא מגיעים במינון הרצוי.

    את התסריט כתבה זואי קאזאן, נכדתו של איליה קאזאן, שגם מגלמת את רובי. נוסף על כך, היא בת זוגו במציאות של פול דנו, המגלם את קלווין. אם מוסיפים לכך את העובדה שהסרט בויים בידי זוג נשוי, מתקבלת התחושה שרובי ספארקס הוא לא סתם פרויקט קולנועי, אלא תרפיה זוגית של היוצרים. מין דאבל דייט לפסיכואנליטיקה של הקשר. זהו סרט כבד יותר מ"מיס סאנשיין הקטנה" ובהתאם, מכיל כמה סצנות מטרידות מאוד לצד אלה שעוסקות בכיף שבזוגיות. דייטון ופריס נותנים מדי פעם פרשנות קודרת להפליא לחלקים מהתסריט, בעוד אחרים מזכירים קומדיה רומנטית קלילה.

    השילוב עובד יפה מאוד. יש לרובי ספארקס הרבה נקודות בהן הוא יכול ליפול ולאבד את ההגיון הפנימי שלו, אבל זה לא קורה. לכל אורכו, הסרט שומר על קוהרנטיות ומחליף בין דרמה, קומדיה ואפילו קצת אימה, בצורה טבעית ושוטפת. מסייעים לכך פסקול נעים לאוזן והופעה מצויינת של זואי קאזאן. גם אם היא נראית קצת שטחית בתחילה, קאזאן יוצקת לדמות של רובי הרבה תוכן ורגש וקל לשכוח מדי פעם שכלל לא הייתה קיימת בסצנות הראשונות של הסרט.

    יש לקולנוענים נטיה להתעסק באהבה, אבל נדמה שמאוד מגרה כותבים ובמאים לגעת דווקא בצד המאתגר שלה. זוגות נורמליים נתפסים כמשעממים, לעומת סיפורים קשים במיוחד להשגה שלא יזכו לעדנה במשך הרבה זמן, אם בכלל. בין אם מדובר ב"קזבלנקה", "אישה יפה", או "בלו ולנטיין", לא אוהבים לעשות לאוהבים חיים קלים ורובי ספארקס לא שונה. המאפיינים שקלווין בוחר לאהובתו בטרם התגשמותה בחייו, מזכירים קלישאות שמסבירות לכאורה מה הופך אותה למיוחדת. כמו קלמנטיין מ"שמש נצחית בראש צלול" ורמונה מ"סקוט פילגרים נגד העולם", יש לרובי עבר פרוע ושיער צבוע. היא מתחברת בזמן שיא עם אנשים, אבל באותה מידה, לא יודעת מה לשמור בבטן ולמה לתת להתפרץ החוצה. היא מובילה את הגבר שמולה לשבור מחסומים וללמוד להעריך מחדש צדדים שונים בחייו, אבל גם מעלה בפניו שאלות היכן למתוח את הגבול ולבחור להתבגר. עם זאת, ככל שהסרט מתקדם, רובי נראית יותר ויותר מציאותית ומתנתקת מהתחושה הראשונית שמדובר במישהי שרק אדם שזקוק נואשות לשבירת שגרה ימציא.

    רובי ספארקס ממשיך את רצף הקליפים וסרט הבכורה של ג'ונתן דייטון וואלרי פריס. הוא סרט מרגש וכן להחריד, שאינו מפחד לעסוק בעל-טבעי ובטשטוש הקו שבין מציאות ודמיון. למעשה, הסרט שובר באופן חד משמעי את הגבול ומערבב את השניים בכדי ליצור קשר אנושי מציאותי במיוחד. היכולת של קלווין לעורר הזדהות וחלחלה בו זמנית, מצביעה על כתיבה משובחת והבנה עמוקה של הבמאים והשחקנים בנושא בו הם מתעסקים. הסרט הזה, שמגיע לארץ במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ובמסגרת פסטיבל אייקון TLV, שווה גיחה לאחת משתי הערים וישיבה מול המסך במשך 104 דקות. הוא גם מצדיק את הקרדיט שנתתי לבמאים שלו אחרי סרט הביכורים שלהם, בתקוה לשמירה על הרמה הגבוהה גם בעתיד.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/10/12 23:21:
      אוף, למה רק עכשיו אני קוראת על זה?! מקווה מאוד מאוד שהסרט יחזור להציג בת"א, אין לי מושג איך לא שמעתי עליו לפני. ביקורת מסקרנת!
        2/10/12 13:46:
      בדיוק הזמנתי כרטיס לזה. מציג היום ובראשון הקרוב בסינמטק ת"א. פסטיבל אייקון.
        26/9/12 21:22:
      מסכים, סרט ממומלץ: מהנה ומעורר מחשבה...

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין