היותו צלם, המתעד חיוכים של אחרים (זוגות מאושרים, משפחות שמחות) מעצימה את אומללותו, את היותו מתעד חיים של אחרים, מי שמחמיץ את חייו שלו.

סצנת הסיום מאפשרת הבנה כפולה, אמביוולנטית: קוול לא יכול להשתחרר מ"התכלית", או שלהיפך, דבריו לבחורה שאתה הוא מקיים יחסי מין הם אירוניים וציניים, הוא ברח משום שהבין.

משחק מצוין שלחואקין פיניקס המגלם את קוול ושל פיליפ סימור הופמן- המאסטר. אליהם מצטרפת אשת המאסטר, איימי אדמס, שמוצגת באור נלעג לא בפחות מבעלה. מדובר בדמויות קצה.
הבמאי, פול תומס אנדדרסון עושה עבודה מעולה.

סביר להניח שהסרט יקטוף כמה פרסי אוסקר.
מטריד, מושך, מעניין ומעורר מחשבה. לא לכל אחד.