כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: המאסטר

    1 תגובות   יום רביעי, 10/10/12, 19:30

    ''

     

    לפני חמש שנים, יצא סרטו של פול תומס אנדרסון "זה יגמר בדם". הסרט היה מועמד לאוסקר וזכה להצלחה ביקורתית אדירה. בטיים אאוט, בו עבדתי באותו הזמן, הוענק לסרט ציון של 6 כוכבים, לראשונה בתולדות העיתון. מאחר ורק התחלתי לעבוד במדור הקולנוע של העיתון, לא הספקתי להיות נוכח בהקרנת העיתונאים של הסרט. מבחינתי, ששת הכוכבים האלה היו הסימן העיקרי לכך שמדובר בסרט גאוני במידה יוצאת דופן, כנראה אחת היצירות הגדולות בתולדות הקולנוע. זה לא גרם לי לרצות יותר לראות אותו. שני הסרטים הקודמים של אנדרסון שראיתי, "לילות בוגי" ו"מגנוליה", היו גם הם אהובי מבקרים ולא סחטו ממני התלהבות מיוחדת. הרגשתי שהם משעממים מכדי להצדיק יחס אוהד שכזה. גם "זה יגמר בדם" לא מצא חן בעיני והסיבה שהוא נחשב טוב כל כך, נסתרת מעיני עד עצם היום הזה.

    אולי משום כך מוזר שמאוד רציתי לראות את "המאסטר" בקולנוע. למרות שמדובר בעבודה של במאי שלא כל כך אהבתי את סרטיו הקודמים, היה לי ברור שעל הסרט הזה ידברו והרבה. יש סיכוי טוב שיהיה מועמד לאוסקר ומבחר מבקרים שצפו בו בהקרנות מיוחדות במהלך הקיץ, התייחסו אליו בחיבה דומה לזו שניתנה לקודמו. בסופו של דבר, הוא לא נחשב טוב כמו "זה יגמר בדם", אבל המאסטר בהחלט מעורר דיון בקרב אוהדי אנדרסון לגבי מידת גדולתו. עיקר הדיון, ממה שהצלחתי לעקוב, עוסק בהאם הוא אכן כה גדול, או רק בן אדם עם נפילות מזדמנות, כי מתברר שפול תומס אנדרסון כבר לא כזה גאון בעיני עמיתי.

    עלילת הסרט מתרחשת אחרי מלחמת העולם השניה. פרדי קוול (חואקין פניקס) חוזר משרות מעבר לים, מבלי שיש לו חיים של ממש לשוב אליהם. הוא מאובחן כבעל הפרעות נפשיות לא מוגדרות, אולם הדבר אינו מונע ממנו לעבור בין עבודות מזדמנות, לכבוש נערות ולשתות כל מה שרק אפשר. לא הייתי אומר שהוא אלכוהוליסט, אולם פרדי יכניס לפה כל דבר במצב צבירה נוזלי שעשוי לשכר אותו, או לפחות לגרום לו לשכוח מי הוא לכמה שעות.

    ככה הוא מגיע לספינתו של המאסטר (פיליפ סימור הופמן). מי הוא אותו מאסטר? אדם כריזמטי, איש משפחה בריא גוף, המרבה לשיר ולצחוק בכל הזדמנות. הוא גם מנחה משהו המכונה "The Cause", לפיו כולנו מתגלגלים בגופים שונים מזה טריליוני שנים, בתקווה להתנתק יום אחד מהחלקים החייתיים שבנו ולהגשים את יעודנו כיצורים עליונים. יש החושדים במניעיו, יש הטוענים שהוא לא מבסס את טענותיו על מחקרים מדעיים או מאפשר מקום לדיון בנושא, אולם בשביל פרדי זה מספיק. מערכת היחסים בין שני הגברים היא טעונה ומרתקת, כאשר פרדי והמאסטר משלימים זה את זה במערכת של מורה ותלמיד, או אולי בעצם אדון ומשרת.

    הדבר המוזר בהמאסטר, זה שאין לו באמת פואנטה. הוא מציג את הסיפור של פרדי ורבו, לצד משפחת המאסטר ושלל האנשים הנוהים אחריו, אבל בלי אמירה של ממש. הטיעונים בעד או נגד The Cause, פשוט נזרקים לאוויר בידי דמויות שונות, ללא עידון או שטח ביניים המאפשר חקירה. אומרים על המאסטר דברים, אבל הם לא באמת משתקפים בסיפור. נוסף על כך, אם פרדי הוא הדמות הראשית, אנחנו לומדים כל מה שיש ללמוד עליו כבר בעשר הדקות הראשונות של הסרט. הוא אלים, שתיין, חושב המון על סקס, מזלזל בסמכות וגורם אי-נוחות לאנשים שמקיימים את כללי החברה המודרנית. הוא אכן מעין אדם-חיה, המונע בידי אינסטינקטים לא פחות מאשר בידי מחשבה, אבל ההתנהגות שלו נעשית צפויה בתוך זמן קצר יחסית, כשהוא חוזר שוב ושוב על אותו דפוס.

    מנגד, המאסטר הוא טיפוס מרשים לרגע, אבל עלוב לאחר מכן. הוא לא עושה דבר מלבד לדבר עוד ועוד. השיטות שלו להעברת משנתו, יוצרות בעיקר סצנות ארוכות של דברת ולא ברור מה אמור להיות בו שסוחף אחריו אנשים. הדמות שלו לא כתובה מספיק טוב, עם מספיק ניואנסים וחום אנושי, בכדי שאבין למה מישהו טורח להקשיב לו מלכתחילה. דווקא אשתו, המגולמת בידי איימי אדמס, מביעה אופי מוצק ודבריה נשמעים חזקים ורציניים. כשפיליפ סימור הופמן פותח את הפה, אני לא מאמין למילה עוד לפני שאמר אותה. לאיימי אדמס, אני מוכן לפחות להקשיב, כי יש בה הרבה יותר ממה שמשתקף בפניה הזכים.

    הכשל הגדול של הסרט נוגע לעניין ההסחפות אחרי המאסטר, או ליתר דיוק, חוסר ההסחפות. כשהוא אומר לא למצמץ, השתדלתי להשאיר את עיני פקוחות, רק כדי לראות אם הדבר גורם לדבריו להישמע עוצמתיים יותר. כפי שהשיטות שלו טרחניות, כך גם לא השתכנעתי שיש בו משהו מעבר לאיש שמן עם שפם וחליפה. הסרט מעביר כביכול ביקורת על כתות ושואב השראה מתולדות הסיינטולוגיה, אבל לא מרגישים זאת בשום רגע במהלך הצפיה. הביקורת, כאמור, כלל אינה מרומזת והתנועה שמנהיג המאסטר, לא משכנעת כמה שעשוי להפוך לתנועת המונים. כדי ליצור סטירה על משהו, צריך קודם כל שיהיה נוכח ברוחו ביצירה ואת זה פול תומס אנדרסון לא הצליח לעשות. בשום נקודה, לא חשבתי שיש על המסך יותר מכמה אנשים לא הכי שפויים שמבזבזים את זמנם על שטויות. זה אולי מה שהייתי צריך להרגיש בסוף הסרט, אבל ודאי שלא מתחילתו.

    כן אציין לטובה את משחקו של חואקין פיניקס. הדמות שלו במאסטר מאוד מזכירה את הפרסונה שיצר לעצמו בזמן צילומי "אני עוד כאן", סרט תעודי כביכול שהתברר לאחר צאתו כמתיחה שיצאה הרחק מעבר לגבולות המסך. בסרט ההוא, פיניקס מופיע כנרקומן מוזנח, המסתכסך עם אנשים על ימין ועל שמאל ושורף כל גשר אפשרי בדרך לקריירת ראפ שהוא היחיד שאינו מבין עד כמה היא נועדה לכשלון. ראיון ידוע לשמצה אצל דיוויד לטרמן, הפך לחלק מרכזי בסרט והתגובה של פיניקס אחריו, נראית אותנטית במידה מפחידה. רק לאחר צאת "אני עוד כאן", התברר שהכל היה הצגה ופיניקס הוא עדיין שפוי ונקי יחסית מרעלים ושעשה זאת בכדי לאתגר את עצמו כשחקן ובכדי ליצור אמירה על הקלות בה התקשורת מקדמת רעיונות מומצאים, רק כי מוצמד להם שם של אדם אמיתי.

    את הדמות הזו, מינוס כרס, פיניקס מביא להמאסטר. הוא לא יציב, לא שפוי ומסוכן למי שלא מוצא חן בעיניו. עם זאת, פרדי אינו אדם רע, אלא פשוט לא בנוי להתמודד עם מצבים מורכבים מדי. הוא יכול להסתדר בעצמו עד לנקודה מסויימת, אבל מתקשה להתמודד ברגע שהחוקים משתנים. פיניקס משחק עם כל הגוף, עצבני במקומות הנכונים ורגוע מעבר למקובל כשהתפקיד דורש זאת. לולא היו יוצרי "אני עוד כאן" מודים שמדובר בהמצאה, הייתי משוכנע שפיניקס לא באמת משחק בהמאסטר, אלא פשוט מתנהג כרגיל על הסט. לאחר שווידאתי על ידי צפיה במספר ראיונות, אני יכול לומר שחואקין פיניקס הוא אכן שחקן גדול והאדם האמיץ ביותר שראיתי.

    דעתי על פול תומס אנדרסון לא השתנתה, אולם בעקבות צפיה בהמאסטר, אני פחות חושש מסרטו הבא. הוא משתדל מדי לזעזע ולהביא את נקודת מבטו של אדם חולה נפש, אבל הוא במאי טוב ביסודו. הוא רק צריך להפסיק לזרוק כל רעיון שיש לו לאותו סרט. ישנו רצף של סצנות המצולמות בשוט אחד בלי קאטים וזה מרשים, אבל גישה זו נזנחת בשלב מסוים לטובת עריכה יותר סטנדרטית. למה? כנראה מאותה סיבה ש"זה יגמר בדם" מתחיל ברצף סצנות ללא מילים, או ש"מגנוליה" מסתיים כמו שהוא מסתיים. זה נראה לאנדרסון כמו רעיון טוב, אבל הוא לא באמת קשור לתוכן הסרט. כשצורה באה על חשבון תוכן, נוצר סרט כמו המאסטר. כמה סצנות מוצלחות, כמה סתמיות, משחק טוב של שחקן אחד ומפוספס של שחקן אחר. מישמש של טריקים ונסיונות להרשים ובמאי אחד ששוכח לשים נקודה בסוף משפט. המאסטר עבר מספר גלגולים לפני שהחלו צילומיו ואולי אבד במהלכם כמה מהנקודות עליהן היה בנוי. התוצאה הסופית היא יותר סתמית ממעוררת דיון ויותר וולגרית מאשר מרתקת.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/10/12 20:38:
      הסרט הכי גרוע שראיתי בחיים שלי

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין