סרטו החדש של הבמאי הדני תומאס ווינטרברג ("החגיגה") מצטרף למגמת הרנסנס שעובר הקולנוע הדני. נקודת המפנה חלה ב87 בסרט "החגיגה של באבט" (שזכה גם באוסקר בקטיגורית הסרט הזה הטוב ביותר), אחריו, לארס פון טרייר הקים את חבורת "דוגמא 95" שכללה גם את ויטנברג) שביים את "לשבור את הגלים ו"רוקדת בחשיכה". בעשור האחרון זוכה הקולנוע הדני להכרה גוברת והולכת במערב, לאחר שהסרטים "השיר האחרון של מיפונה" (1999), וסרטיה של הבמאית הדנית היהודייה, סוזן בייר, "אחרי החתונה" ואח"כ" "אחים", "בעולם טוב יותר", וממש השנה גם : "סיפור מלכותי ו"רק אהבה" ב"ניצוד" הגיבור, לוקאס, גבר גרוש, שעובד כגנן אהוב בגן ילדים. יש לו בן אחד שמורחק ממנו ע"י אשתו, והוא מצליח סוף סוף לזכות לראותו לקראת חג המולד אלא שקלארה, אחת הילדות בגן, בעלת פני המלאך, מאוכזבת מסירובו של לוקאס לקבל ממנה מתנה, ובודה מדמיונה סיפור פדופילי. מילה של ילדה מול מילה של מבוגר. עד כמה אפשרי שתהפוך לחיה נרדפת, לניצוד בשל הפחדים שאוחזים בכולנו. לך תוכיח "שאין לך אחות". אביה של קלארה הילדה המלאכית, תיאו, הוא חברו הטוב ביותר של לוקאס, וכל אנשי העיירה נסחפים כעדר להוקיע את לוקאס ולהרחיקו כמצורע. רק חבר אחד נותר מכל החברים להיאבק למען צדקתו. אליו מצטרף מרקוס, בנו של לוקאס. שאלת חברות אמת עומדת כאן למבחן. אם בעבר הקולנוע בחר להציג את האישה כמי שסובלת בשל מוסכמות חברתיות, הקולנוע הדני מחזיר את הגבר אל הזירה של הסבל. פרוטגוניסט, גיבור הסרט המלודרמטי (ולעתים קרובות, זוהי גיבורה) מוצג כשהוא סובל מלחצים חברתיים איומים. המשבר שמגיע בהפתעה ונראה בלתי סביר יוצר מצוקה במקום העבודה, ובקרב הקהילה בה הוא חי. ונשאלת השאלה כיצד יוכל לעמוד בזה.
|
הציון שלי: 5 מתוך 5
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#