מוכרחה להתוודות שכתבתי כבר שלוש המלצות על שלושה ספרים שונים לפינת מומלצייה, ומשום מה לא הרגשתי שאף

אחת מהן בשלה להתפרסם.

כנראה שגורלה של המלצה זו היה להיות הראשונה הפותחת את פינת המומלצייה.

התוודעתי לספר "מותר לאהוב" דרך היכרות עם המחברת שלו. רינה רייך- גלר הגיעה אליי לפני מספר חודשים לתהליך ליווי בנושא הייעוד. היא הגיעה כבר אחרי צאתו של הספר, אך אני העדפתי לא לקרוא אותו במהלך תהליך הליווי, על מנת להישאר נקייה לגמרי לתהליך.

בדיעבד, אני חושבת שזו היתה החלטה נכונה מצידי. תחילה, ניסיתי לקרוא את הספר ולקשר אותו בתובנותיי לתהליך שרינה עשתה, אך הרגשתי, שזה לא נכון, עלי לרוקן את עצמי ממה שידעתי, ולבוא לספר כקוראת: פתוחה, סקרנית, חווה לראשונה- וכך עשיתי.

קראתי אותו בשלבים, הרגשתי שמצד אחד הוא סוחף אותי לקרוא עוד ועוד, אך ברובד אחר, הוא מפעיל בי עבודה על  רבדים עמוקים, הנחתי לקצב הנכון להנחות אותי.

סיימתי לקרוא את הספר באופן לגמרי לא מקרי וסמלי מאוד בערב יום השואה.

אז על מה הספר? רינה היא בת לניצולי שואה. בספר היא מתארת את סיפורי השואה של הוריה, במקביל לסיפור האישי שלה כילדה שחייה בצל הסיפורים והדמויות, והמסע הפנימי שעברה לריפוי אותם "חלקי צל של שואה" שעברו בירושה אליה.

למרות שלא גדלתי עם הורים ניצולי שואה, ולא שמעתי הרבה סיפורי שואה של דור שלישי בילדותי, יכולתי להזדהות עם פנים רבות של המסע שרינה עברה, ומצאתי כי הסיפור שלה אמנם על השואה, אך הוא הרבה יותר מכך- הוא סיפור על שואה רגשית, למיניה השונים והמגוונים. שואה שמתרחשת בכל מפגש שבו אנחנו חווים חוסר, התכווצות, כאב מצוקה או חוויות אובדן .

בספר פגשתי סיפור על החיים עצמם: על יחסי אם ובת, היעדר- נוכח אב, השפעתם על העולם הרגשי, על החיים בפערים ובמציאויות שונות ומקוטבות והצער על הריחוק הבינדורי,חיפוש אחר זהות ושורשים. רינה עושה מסע פנימי לריפוי צל העבר באמצעות מודעות גבוהה, אהבה וחמלה.

הספר "מותר לאהוב" בחווייתי שלי , הוא מסמך עדות אנושי אוטנטי,סיפור מסע פנימי חוויתי- רגשי, מדריךלעבודת ריפוי וצמיחה אישית, מראה דרך לשבילי תקווה והעלאת תדר האהבה בעולם, כלי המאפשר גישור וחיבור בין דור השואה לדורות שאחריו.

הרגשתי, שחוויות הקריאה עצמה בספר מהווה מעין קפסולת ריפוי לקורא.

הספר רלוונטי, לטעמי, לכל מי שחווה ריחוק או היעדר הורים\משפחה, כל מי שרוצה לחוות ולרפא את ליבו משואה רגשית זו אחרת, כל מי שפתוח ליכולת האנושית שלו לריפוי, כל מי שעוסק במסע פנימי.

בעקבות קריאת הספר עלתה בי השאלה המתבקשת ומותר לאהוב?

שאלה טובה, בוודאי, חשבתי לעצמי, אולי אפילו חובה עלינו, אך כה מעט באמת יכולים לכך- לאהוב באמת, במיוחד במקומות ש"נכפה עליהם" הרוע, כמו בשואה. דומני שרינה כנראה יודעת היטב את מלאכה זו- היתר האהבה. זו אינה מלאכה שניתן לתת בה הוראות הפעלה מדויקים, צריך לחוות אותה, להרגיש אותה בנימים הרכים, לתת לה להיכנס פנימה. בספר רינה מאפשרת לקחת את הקוראים, יחד איתך לחוויה הזו. הרגשתי תוך כדי הקריאה הספר כיצד אני הופכת להיות משתתפת פסיבית אשר חווה יחד עם רינה תהליך פתיחה והתרחבות של הלב.

את המסע הזה, של פתיחה והתרחבות הלב, רינה מעבירה דרך הספר בספר ברגישות הגבוהה מאוד, ביכולת מילולית עשירה ומרתקתובאומץ לב גדול.

סיכום ההמלצה ע"פ מדד מומלצייה:

מדד הנאה והסקרנות. מהנה, מרתק.

מדד הייעוד. מהווה השראה לתת ביטוי לייעוד הייחודי שלכם.

מדד הכלים והתרומה. מהווה חוויית ריפוי.

מדד התובנה. פותח לתובנות רבות ולהסתכלות אחרת.

מדד האמת. נוגע בנימים הרגישים ביותר של האמת האנושית.

מדד הרגישות. תדר גבוה של אהבה.

העיכול. עוצמתי מאוד, לקרוא בביסים קטנים.

מאחלת לכם מסע נפלא עם הספר,

אלה.

**הספר יצא לאור ב2011 בהוצאת ראובני ספרי צמרת בע"מ, לרכישה  מפנה אתכם ישירות לרינה

a-geler@nirdavid.net.

050-3097855.