פול הוא צייר שהפסיק זה שנים לייצור. הוא איבד את חדוות החיים, למרות שעל פניו יש לו הכול: אישה אוהבת, ילדים ונכדים דואגים, בית בכפר וכסף.
הוא שוקל התאבדות ועוזב את הבית. בדרכו פוגש את מרילו, נערה אבודה, שנזרקה מביתה ע"י אביה החורג, שמכה את אימה . שתי הדמויות האבודות האלה נפגשות, נוסעות יחדיו, לנות במוטלים עד שפול מחליט לשכור בית.

יש משהו קצת לא אמין בדרך שבה נוצרת הקרבה בין השניים:
היא נערה מתבגרת, לא מעוצבת, ללא מסגרת משפחתית תומכת אלא הרסנית אך היא צעירה ותאוות חיים. הוא, אדם בשנות הששים שלו זוכה למשמעות חדשה בחייו באמצעותה. הוא מכניס סדר לעולמה הכאוטי, משמש כעין דמות אב עבורה, והיא מלמדת אותו להשיב את החדווה לאוכל, לציור לחייו.

פול הוא שמו הפרטי של הגיבור, אך כאשר הוא נשאל לשמו במפגש הראשון עם מרילו הוא מציג את עצמו בשם משפחתו קאלנדייה. הבלבול הזה לגבי זהותו בתחילת הסרט מתבהר בהמשך כרמז להיוולדותו מחדש.

משחקם של שני הגיבורים(פטריק שנה, ז'אן למבר) טוב ואמין, אלא שהפגם הוא בתסריט שלא השכיל לקחת את "חומרי הגלם" המצוינים ולרומם אותם יותר גבוה.

להמלצות נוספות על סרטים חדשים ואיכותיים היכנסו ל- http://www.anat-or.com/