כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    ספנסר טוניק

    0 תגובות   יום שישי , 7/12/12, 12:54

    עליס בליטנטל

     

     

    ''

    ים המלח כה אנושי

    בגלריה ברעם סיטי פרס

     

    מצבו מעורר הדאגה של ים המלח, אחד מפלאי הטבע בכולם, מדאיג ביותר. הוא מתייבש והולך, ובמפות של היום הוא מצטייר כחצי מגודלו שהכרנו בילדותנו. לשון הים – כבר כלתה ואיננה. בחלק הדרומי שלו, אותו מייבשים באינטנסיביות חברה ישראלית מהצד המערבי וחברה ירדנית מהצד המזרחי, הוא נראה רק כחלק ממה שהיה, ולא כים, אלא כבריכות ייבוש לצורך ניצול הפוספטים שבו.

     

    הצלם האמריקאי-יהודי הבינלאומי ספנסר טוניק, שהתפרסם בצילומי הנוף המונומנטליים שלו בהם משתתפים אלפי אנשים מעורטלים, נטל לעצמו משימה. לעורר את תשומת לב העולם לאסון האקולוגי המתרחש בים המלח, אסון בלתי הפיך. את צילומיו הוא עשה בעזרת התנדבותם של 1200 אנשים שהסכימו להתפשט ולהתייצב לצילומים בכל סצינה שהוא בחר להעמיד או להשכיב אותם. את התוצאות המפתיעות ומעוררות התגובה, תוכלו לראות בגלריה-סטודיו "פראטה" של גיא ברעם, מייצר כל צילומי הפרסומת הענקיים שאנו רואים בחולפנו בכביש המהיר איילון, והמתוחים לאורכם ורוחבם של בנינים בצידי הדרך. צילומים המודפסים במכונת דפוס ענקית, הניצבת בסטודיו, והמבקרים יכולים להיווכח כיצד הוא יוצר את כרזות הענק הללו.

     

    בצמוד לסטודיו הענק שברחוב הברזל הקדיש ברעם אולם נפרד לתערוכות אמנות שהוא כה אוהב  . הפעם – התערוכה היא של ספנסר טוניק. והצילומים מדברים יותר מכל מילה כתובה. בין אם הניצבים עומדים משוחים בבוץ השחור שהוא מאוצרות הטבע של האיזור, ובין אם הם שוכבים ונראים כמו אריות ים המונחים על סלעים ליד הים, כמו שרואים בחופי דרום אפריקה, שם הם עולים ונשכבים על הצוקים במקרה שהם פצועים, עד להחלמתם, או בין אם הם ניצבים כגוש ענק כחלק מהטבע. צילום עשרות הנשים העירומות בינות לסלעים וצוקים מדהים ביופיו, ומזכיר את "גן העדן האבוד" של מילטון. והרמז כאן – לגן העדן של ים המלח ההולך ונעלם.

     

    בפתיחת התערוכה נראו רבים המצביעים על עצמם בתמונות ומתלהבים מהתוצאות. גם ה"מודלים" התרגשו מעצם הפעולה ההתנדבותית של עצמם, ופירותיה - בגלל התחושה הטובה שהם תורמים למסע הרעיוני החשוב של טוניק. מה שכה יפה בצילומים הוא, שהאירוטיות היא צד מאד ממוזער כאן, דווקא משום המאסות הענקיות של מספר המצולמים, שהפכו כאן כמו לעצמים, לחלק מטבע דומם שהאמן מתעד, כדי למשוך תשומת לב למטרתו הנשגבה. העירום בצילומיו, גם אלה בהם דמות נערה יפה נשענת על קיר בית עתיק אי שם בישראל, גם אלה פיוטיים, וערכם האסתטי גובר על הגורם החושני שבהם.

     

    הימצאות הגלריה בצמוד לסטודיו “ברעם סיטי פרס” של גיא ברעם, ובין כל בניני ההיי טק שברחוב הברזל והסביבה, מעניקה לאיזור העסקי גם נופך אינטלקטואלי-אמנותי, וגורמת להמשיך ולבקר שם, גם לאלה שמגיעים לאיזור לאו דווקא בגלל עבודה, אלא הודות לשפע המסעדות בהם הרחוב משובץ. כמו שנאמר – אם אין קמח – אין תורה.

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל