כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פשוט

    מגוון נושאים שמעניינים אותי, החיים, המבנים החברתיים, תרבות מקומית ואוסטרלית, מיילדות
    אתר מקצועי פרטי procpd.com מוזמנים

    0

    חמישים גוונים של הרומן הרומנטי

    34 תגובות   יום שני, 10/12/12, 03:00

    קצת על הספר הנמכר ביותר בעולם אחרי התנך (משהו כזה). אני מרגישה שאני חייבת לעולם ולעצמי איזה התייחסות לתופעה הזו. אני חושבת שאני מבינה אותה בהקשר כללי. מדובר בסיפור לא מתוחכם ולא אמין בסגנון הרומן הרומנטי שבמרכזו נערה ענייה אך מוכשרת ויפה הפוגשת גבר עשיר וחתיך. היא מתאהבת בו, הוא מת עליה, ובמקום לעפעף עיניים, כיאה לתרבותנו המודרנית והמתירנית, הם מזדיינים, כל הזמן. אבל כדי לעשות את הזיונים מעניינים ולבנות נרטיב מהסיפור הנדוש הזה, הם מתנסים בסאדו מאזו קליל.  הגבר דומיננטי אך איכפתניק להטריד, האישה פאסיבית אבל הכל נועד בעצם לגרום לה הנאה. הקוראת הממוצעת נחשפת מין הסתם להתקנים קינקים שהיא לא מכירה, קשירות, טפיחות ויחסי בעלות לייט. אין ממש סטיה, הכל די בטוח, משחקים משחק. אין בעצם סיפור, הניסיון היחיד לתאר משהו חוץ מהזיונים שלהם (לוקח אותה לסיבוב במטוס הפרטי שלו, ואחר כך לדאות בדאון, אה לא אמרתי לכם הוא טייס) הוא נורא משעמם, הייתי מכניסה כבר זיון באויר במקום.

    השפה הספרותית היא דלה ביותר, קראתי את המקור באנגלית, אי אפשר להפיל את זה על התרגום. למעשה הרהרתי בכך שכל מתרגם היה מרגיש צורך עז לשפר את השפה ולהכניס קצת גיוון בטווח הביטויים שהיא משתמשת בהם. כמו בסדרת דמדומים (עכשיו אני מרגישה צורך להתנצל, קראתי את הראשון ואת הרביעי כדי להבין את התופעה ובעיקר כדי לראות ממה ביתי בת ה12 מתלהבת), יש שימוש חוזר ומעייף בביטויים מקובלים ומוכרים, אני מניחה במדיה חברתית כדי לתאר אוסף רחב של דברים. למשל הביטוי PURSED HIS LIPS שאני מניחה תורגם כהדק את שפתיו, הוא ביטוי לכעס, למחשבה, לאיפוק, לאהבה, לתשוקה, תפתחו ספר של סטפני מאיירס ותראו לי עמוד שאין בו את הביטוי הזה, זה כמו להשתמש במילה "כאילו", או LOL, מעצבן לאללה. תנו לי לתת לכם כמה דוגמאות.  היא כל הזמן מסמיקה, במקום לתאר מה היא מרגישה הכי קל לחזור על הביטוי , I FLUSHED SCARLET/CRIMSON וכמעט כל עמוד היא נושכת את שפתיה והוא נורא מתרגש מזה, והוא, במקום לתאר אוסף של מחשבות או תחושות שלו, המחברת לא מסתבכת ומסכמת ב-he cocked his head to one side, הטה ראשו הצידה וזה כנראה ביחד עם הקישור האסוציאטיבי למילה COCK שהיא לדוברי אנגלית - זין, עושה למחברת את העבודה. טוב נדמה לי שהעברתי את הנקודה. ובאמת לא קורה כלום, כמו בדמדומים, יש מפגש מסעיר, היא בורחת, הוא בא אחריה, מפגש מסעיר, הוא חייב לחזור, היא באה אחריו, מפגש מסעיר..וכולי.

    הסיפור כתוב נורא לא מחוכם אבל המחברת, בעורמה, נותנת לנשים הטיפשות שקוראות אותו תחושה שאולי בעצם מדובר ביותר מזה. למשל הגיבורה משתמשת בשתי דמויות אלגוריות נשיות: התת מודע שלה והגבירה הפנימית (תרגום חופשי שלי), כדי להעמיק את השממון. אפשר היה לעשות עם זה יותר אם המחברת היתה קצת יותר אינטליגנטית, אבל התוספת הזו מיותרת ותמוהה, לדמויות האלו אין אג'נדה או מסר ברור, הן סתם מקשטות באמירות ומעשים פופוליסטים, כמו נגיד אם מניפולציית הבריחה מהגיבור הצליחה והטייס רץ אחריה אז הגבירה הפנימית תעשה איזו מחווה כמו ריקוד. יותר קל.  אוף מייגע גם לכתוב על זה. בואו נמשיך

    אז עד כאן, סיפור נדוש, שפה דלה. אבל חוץ מזה אפשר לקרוא, כמו נגיד פטריק קים, מחרמן. אבל יש הרבה ספרים ארוטים, למה זה דווקא הצליח כל כך? קודם כל מדובר בנשים קוראות, מעט מאוד גברים קוראים את הזבל הזה, עם כל הכבוד לגברים יש זבל אחר, הנערה עם קעקוע הדרקון למשל. נשים בדרך כלל לא קוראות ספרות שנחשבת אירוטית פר-סה.  מעט נשים ילכו לחנות ויקנו את פטריק קים (אני לא יודעת אם אתם יודעים מה זה, לפני 40 שנה, פטריק קים היה הגיבור של ספרות אירוטית לנשים). יש כמה סיבות לטעמי.

    1. נטיה מובנית לחסות ומשיכה לגברים דומיננטים. נו כל התרבות מלאה בזה, לא יעזרו כל ההכחשות, נשים אוהבות ונמשכות לגברים חזקים שיכולים להגן עליהם, דומיננטיים שיודעים לתקן הכל ולא מפחדים מז'וקים. הביטוי האולטימטיבי של הנטיה הזו הוא צפיה למיניות אקטיבית דומיננטית רודפת מצד הגבר ופאסיביות חמקנית ומזמינה מצד הגברת. אנחנו לא ממש רוצות שיתעללו בנו, אבל לא מזיק לשחק משחקים של שליטה, במיוחד כשזה מוגן ומכובד בספר שאני קוראת במקום בחיים האמיתיים. הגיבורה היא מישהי מכובדת כמותן, היא רוצה לעבוד בבית הוצאה לאור, היא ממש לא אחרי הכסף של הגיבור היא אפילו בתולה בתחילת הספר.

    2. יש הרבה נשים ששפתן באמת דלה וקשה להן לקרוא ספרות איכותית, קשה להן להנות ממנה וקשה להן להעריך אותה. אבל הן רוצות להחשב כקוראות ספרות. הספר הזה, שכתוב בשפה קלה ומאוד חברתית, נותן הרגשה של לעשות משהו מעודכן, יש בו סמטרטפונס, אמיילים, ספורט מעודכן, לאפ טופס. אז כמו "מי הזיז את הגבינה שלי" שהוא ספר מטופש בעיקרו, יש לקוראת הממוצעת תחושה שהיא נוגעת במשהו מודרני פסיכולוגיסטי מעודכן עם איזה מסר נחבא, באופן אישי  מעניין את התחת שלי מה גרם לכריסטיאן גריי להיות דפוק

    3. נשים צריכות לגיטימציה לעשות מעשה. הלגיטימציה היא לחלוטין עדרית. אם מספיק נשים עושות את זה, זה בסדר. זה נכון באופנה, בשפה, בהתנהגות וגם בבחירת הספרים. ההצלחה של הספר הספיציפי הזה היא אולי מקרית, אבל מרגע שההצלחה הגיעה לסדר גודל מסוים, הויראליות של התפשטות הספר מקורה בלגיטימיות של הקריאה שלו. אם חברות שלי קוראות את זה, גם אני יכולה, זה בסדר. זה אין. 

     

    ועוד דבר שמעצבן אותי בכל הטרילוגיות האלה זה שיש להם הסכמי פרסום ברורים עם חברות מסוימות, אני זוכרת פרוט של כל הפיצ'רים של מחשב האפל שלו בנערה עם קעקוע, וגם בחמישים גוונים אפל מככבת וחברת המכוניות אאודי. לא מספיק לך הכסף מהמיליונים שמכרת יא חמדנית שכמותך.

     

    הספר הזה הוא כהרגלם של ספרים רעים, אחד מטרילוגיה, אני לא הולכת לקרוא את הספרים הבאים. אולי אנסה לכתוב אחד, בטוח יצא יותר טוב.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 2 מתוך 5

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/3/15 10:43:
      תודה לימורל
        26/2/15 14:57:
      את כל כך צודקת! חבל שלא ראיתי את הביקורת שלך קודם לכן. למעשה כל מה שראיתי זה מערכת קידום מכירות משומנת הייטב ובחורות שמתפעלות מהספר ונפלתי - בגדול!
        11/2/13 02:41:
      הי חכמה, עוד לא הספקתי להודות לך על הטיול בסן אנטוניו, במסגרת העבודה שלי הייתי כחמש שש פעמים בדאלאס, ותמיד עלתה השאלה אם לנסוע למקומות האלה, ואף פעם לא הצלחנו לעשות את זה, אני שמחה שהיית במקומי. אם את אוהבת רציחות וגם תיבול רומנים למשרתות, תהני מטרילוגיית הנערה עם קעקוע הדרקון. אני ממש לא מתחברת לסיפורי מתח, או לסרטי מתח, המציאות מספיק מפחידה בשבילי, אז להביא את הרעיונות האלה הביתה זה ממש יותר מידי. קראתי אגב ספר מתח שריתק אותי והפחיד אותי נורא ואני אפילו זוכרת אותו כאיכותי - שמו בישראל הוא "דיו חיוור" של הרלן קובן, לא יודעת מה גרם לי לקנות את הספר. באנגלית הוא נקרא just one look והסופר נקרא Harlan Coben
        11/2/13 02:34:
      פנים, אם את אוהבת רומנים למשרתות, נראה לי שתהני מזה, לא ממש צריך לחשוב, הכל מאוד חוזר על עצמו, הטובים מנצחים, הכל טוב. זה טריגלוגיה לא בגלל שיש התפתחות, רק בגלל שטרילוגיות הן קונספט של ספר מצליח, כמו טרילוגיות סרטים, רוקי 2, משפחת הפוקרס (MEET THE FOCKERS), אין ממש התפתחות והרבה רעיונות חדשים, זה רק חוזר על עצמו. וכל זה אני אומרת לך מבלי שקראתי את ספרי ההמשך, זה ברור לי.
        10/2/13 17:06:
      לא קראתי את הספר פשוט מפני שאני משועבדת לספרי מתח אם אין איזה רצח בלתי פתור בהתחלה אני בכלל לא ממשיכה. תודה על בקורת הספרים שלך לגבי הגוונים של אפור, לפחות אני לא מרגישה שהחמצתי משהו.
        9/2/13 02:09:

      אני מודה שנורא רציתי לקרוא אותו בהתחלה. הסקרנות די הרגה אותי. ואז אותה סקרנות ירדה. אין לי כח לטרילוגיות. ואני דווקא מאד אוהבת רומנים למשרתות, ספרים כאלה שפה ושם מעבירים זמן כשאין, פשוט אין כח לחשוב ובעיקר שצריך דברים כמו סדרות לנשמה. אבל הבנתי שזה לא ממש העניין. אז טוב שהגעתי אלייך בזמן :))

       

      לגבי התגובות לפני על מיזמים ומנהל עסקים וכו', אין לי בעיה עם אנשים שרוצים להרוויח. בזמנו ובעצם גם עכשיו יש כל מיני גורואים שמרוויחים בעיקר על הגב של אנשים שלא ממש יודעים לחשוב בעצמם. אז נכון שאולי המרחק בין ספר לבין מאמינים שרצים אחרי מחלל ו//או מחולל הוא עדיין רב. אבל עדיין, כמה אפשר לכתוב על זיונים. בחיאת?..

       

        2/1/13 03:41:
      הי אם החיטה, אני מכבדת את דעתך. עשיתי כבר את הקורס הזה בבר אילן תודה רבה. אחד הדברים שהבנתי במהלך לימודי הפילוסופיה של המוסר זה שקביעות מוסריות הן בהכרח יחסיות. זה תמיד הטוב או הרע בעיני מישהו או החלטה של קבוצה. הגעתי למסקנה אישית שהשיקול המוסרי הוא החשוב במעשי אנשים, שיקול מוסרי הוא לשקול פגיעה או הישג של האחר במעשים שלי מול הסבל/פגיעה או ההישג שלי. הסופרת לא התכוונה לפגוע באף אחד, היא רוצה להתקשר עם קהל קוראיה (בבלוג שיצרה שהגישה אליו היתה חינמית) ונענתה להתלהבות הקוראים ופירסמה את הספר כנרטיב, מבחינתה - הרבתה את האושר וענתה לצורך של הרבה אנשים שהיו מוכנים לשלם הרבה כסף בשביל זה. אני לא רואה בעיה עם התנהגותה. עדיין, כמו שאת אומרת, יש נזק חברתי מסוים בספר, אבל נזקים מהסוג הזה אני רואה בהרבה אספקטים בחברה, אופנת נשים, נעלי עקב, איפור, סרטי מוזיקה של אמ-טי-וי, ועוד הרבה. אי אפשר להאשים את מקדונלד בהשמנה של אנשים. אי אפשר להאשים יוצרת של ספרות חארה בפגיעה בדימוי המיני הנשי . נשים במידה מסוימת רוצות בנחיתות הזו ומנציחות אותה. אני באמת מאמינה שיש משהו חייתי בסיסי בנשים שמעוניין בשליטה של זכר אלפא. מה לעושת?
        1/1/13 16:17:

      אני ממליצה לך לקחת קורס שנקרא מוסריות במנהל-עסקים או מבוא לתורת המוסר בפילוסופיה.

      גם סוחרי עבדים, סוחרי סמים, ספסרי הימורים (חברות הלוטו הממשלתיות ביניהם) וסרסורים נענים לצורך ובהחלט יכולים להתחרות על תואר יזם השנה.

      השאלה היא איפה איפה הגבול?

      את לא יכולה לשפוט מישהו לחיוב לפי התוצאה הסופית שהוא עשה הרבה כסף, זהו עיקרון פרוטסטנטי לפיו מי שמצליח כלכלית כנראה שהוא אדם טוב מוסרית ואלוהים גומל לו. הקפיטליזם מבוסס על חלק מעקרונות הפרוטסטנטים שרצו לשים את הפוקוס על העולם הזה ולא על העולם הבא.

       

      רק לחשוב על הנזק לדימוי העצמי הנשי שספר כזה גורם לנשים צעירות...בגיל 20 את לא חושבת כמו בגיל 40. זה ספר שמנציח את עמדתן  הנחותה של נשים בחברה.

        27/12/12 08:08:
      אולי אם לא היו משתמשים במונח הזה כל 2 דקות, זה פחות היה מפריע לי...
        27/12/12 02:00:
      אם החיטה, למרות שאי אפשר לנבא הצלחות, כל הכבוד לאנשים יזמים שנענים לצורך מסוים ועושים מזה כסף. רובינו, ונשים בעיקר, תשארנה עם החלומות שלהן לא ממומשים. אם לא קונים כרטיס אם אפשר לזכות בלוטו
        26/12/12 13:01:
      אם לכל עניין מפוקפק שעושים ממנו כסף נקרא מיזם עסקי לא נגיע רחוק. לא חסרות דוגמאות על איך אנשים עושים כסף מכלום. היא לא תכננה לעשות מיזם וגם לא ציפתה להצלחה כלכלית כזאת ופרט נוסף - אי אפשר לנבא הצלחות כאלה, זה כמו אי ביי שהתחיל מאוסף סוכריות או ההיא שחתכה גרביונים ואופרה נדלקה עליהם...עדיף לקרוא אגדות קלאסיות מאשר אגדות אורבניות-עסקיות.
        24/12/12 01:12:
      אריה, מצד אחד הערכה על המיזם העיסקי, מצד שני בקורת על האיכות של המוצר. אם מישהו היה מוכר חארה של ברגים לתעשיה שצריך להחליף כל יומיים, ונעשה מזה מליונר, מצד אחד - כל הכבוד על היוזמה, מצד שני חארה של מוצר.
        23/12/12 09:26:

      בעולם בו ארוחות אינסטאנט בכוס פלסטיק נמכרות הרבה יותר

      מאשר מצרכי יסוד ליצירת ארוחה אמיתית - יש מקום נכבד וריווחי גם

      למיזמים כמו הספר הזה, אני משער.

      אולי הכלי הנכון לשפוט אותו איננו ההיבט הספרותי אלא

      הכלכלי - מעט נייר, קצת דיו, וסוג מסויים של ערמומיות

      עסקית... והנה לנו חשבון בנק תפוח וגואה, והסופר - סופר דולרים...

      לא רבים האנשים ש-enterprize כזה הצליח להם - אני חושב

      שליזמים אלה מגיעה הערכה רבה.

        21/12/12 03:45:
      אחאב, בהחלט היו זמנים. נראה לי שלא תסבול מהויתור הזה, כמו שאמרתי, זה זבל לנשים, לא לגברים
        21/12/12 03:44:
      איבי, היה לך קל לקבל מילה אחרת שמיחסת מושא לתאור רגשי גם אם היא לא קיימת בהטייה הזו, יש מילה שמתארת התעננות, אז אפשר ליחס את זה לאנשים גם, מה יש? התקדרות זה גם אלגוריה לחושך שאופף אותנו, אז למה לא ענן?
        21/12/12 03:39:
      הי שולה, מתעננת מלשון ענן, אני לא יודעת למה המתרגמת בחרה להפוך את המילה האנגלית FROWNED למתעננת מתענן, אפשר היה לבחור בהתקדרה מלשון קודר, אבל הנשים לא היו קונות את זה, זו שפה גבוהה מידי, אפשר היה גם לתרגם - כווצתי את גבותי או כווצתי את פני לתאור פיזי של הפראונינג אבל זה מאבד משהו ערפילי שמשרת את המחברת, אותו ערפל שגורם לקוראת ליחס אוסף משמעויות לפראונינג, כעס תשוקה תגובה כללית כזאת לא מחייבת, אני הייתי מתרגמת באופן אישי לכווצתי את פני, אבל גם התעננתי הוא חביב, לפחות משהו יצירתי בשפה הדלה המקורית של הספר
        21/12/12 03:32:
      שוש, בעיני זה לא פורנו, זה רומן רומנטי עם נגיעות אירוטית. התכנים לפחות של הספר הראשון בטרילוגיה לגמרי בונים על השאיפה הממוצעת של נערות להתחתן עם בעל עשיר אבל שיהיה גם חתיך שחולה על התחת שלהן, הגיבורה רוצה "יותר", היותר - זה חתונה ומחוייבות ופלא פלאים, גם הגיבור "חסר הלב" רוצה יותר אבל הוא עוד לא מבין את זה, אני מניחה שזה יפורט בספרים הבאים. זה באמת לא פורנו תאמיני לי, מעטים הגברים שיתחרמנו מהספר הזה. אולי אם הם קוראים את הזיונים עצמם אבל העטיפה הרגשית היא לגמרי רומן רומנטי. אני מסכימה שהלשון היא גרועה, וכמו שאמרתי היא גרועה במקור, אולי זה הסוד להצלחה, שפה גרועה להמונים
        17/12/12 11:30:
      על האפור והגוונים ויתרתי. החיים הרבה יותר מעניינים. את פטריק קים הייתי קונה בעפולה , עולה על האוטובוס , ועד לתל אביב מסיים . היו זמנים..
        17/12/12 11:22:
      אין ממש מילה כזו מתעננת, אבל בספר משתמשים בה כל הזמן. התעננתי, אני מתעננת, הוא התענן...
        16/12/12 14:23:
      מצטערת על הבורתו, אבל מה זה "מתעננת" ( דווקא מוצאת חן בעיני המילה, אולי אשתמש באיזה שיר.. ).
        14/12/12 20:13:
      זה בסך הכל סוג של פורנו בעטיפה "ספרותית" כדי שתהיה לגיטימציה לנשים להנות ממין... אבל הלשון כל כך גרועה שזה פשוט בלתי נסבל.
        13/12/12 09:12:
      כן, גם עליו תרגמו מתענן...
        13/12/12 06:15:
      הי איבי, יש הרבה ביטויים שחוזרים על עצמם, זה משגע. לדעתי המקור הוא I frowned at him שניהם כל הזמן פראונינג אט איצ' אדר, גם עליו תרגמו מתענן?
        12/12/12 21:44:
      מסכימה איתך לגמרי, יש לי שאלה, אם קראת באנגלית, אולי את יודעת מה הביטוי המקורי למתעננת, כל הזמן היא מתעננת.
        12/12/12 04:30:
      שקט, כן אני מסכימה שזה קריא, אבל בטח לא איזה ספר איכות ועוד דבר שמעצבן אותי בכל הטרילוגיות האלה זה שיש להם הסכמי פרסום ברורים עם חברות מסוימות, אני זוכרת פרוט של כל הפיצ'רים של מחשב האפל שלו בנערה עם קעקוע, וגם בחמישים גוונים אפל מככבת וחברת המכוניות אאודי. לא מספיק לך הכסף מהמיליונים שמכרת יא חמדנית שכמותך
        11/12/12 18:17:

      הי, דווקא אהבתי את נערה עם קעקוע דרקון:

      מותח במידה

      גישה פמיניסטית יותר מהמקובל

      דווקא פטריק קים נחשב ליט-פורן לגברים, קסנדרה היא של הנשים (של שנות ה-70 כמובן)

      את 50 גוונים טרם יצא לי לקרוא. אולי כי אני חורקת שיניים על האחרון בשיר של אש ושל קרח (משחקי הכס, לכאלה שעוד יש להם אנרגיה לקרוא, מסתבר שלא אני)

        11/12/12 07:32:
      אסקלנטה, זה לא ספר לגברים. תקרא זבל של גברים - למשל הטרילוגיה של הנערה עם קעקוע הדרקון, אותן שטויות רומנטיות, קצת יותר נורמטיבי.
        11/12/12 07:30:
      לבנה, אם לא תקראי את הספר לא יקרה כלום. בשבילי, אני חושבת שזו תופעה תרבותית שמחייבת התייחסות שלי. גם כשביתי וחברותי ושכנותי התלהבו מדמדומים הרגשתי איזה סקרנות לראות מה שבה אותן בספר הזה, את יכולה להסתכל על זה כעל מסע אנתרופולוגי לתוך התרבות של ימינו. זה מעניין בתור תופעה. ולא ממש קשה לקרוא את זה
        11/12/12 07:27:
      שקט, שתי נקודות על טקסט מחרמן, ובכל זאת יש ביחסי שליטה משהו שמוציא מהארון פנטזיות רדומות של הרבה נשים
        11/12/12 00:44:
      סחתיין אתי, ניתחת את זה יפה. קראתי איזה פרק וחצי ונשברתי, ואלוהים (וההסבר שלך) יודעים מה הסיבה להצלחה ההיסטרית של הספר.
        10/12/12 23:59:
      אין לי סבלנות לספרות הדלה הזאת...חבל"ז...
        10/12/12 21:18:
      אולי שווה איזו פסקה על מה טוב בו. בכ"ז קיבל 2 נקודות
        10/12/12 09:33:
      לא צריך סבלנות בשביל לקרוא זיונים, זה סך הכל מושך לקריאה כטקסט ארוטי לא גס מידי
        10/12/12 08:39:
      מאיפה הסבלנות לקרוא את זה ?

      ארכיון

      פרופיל

      אתי פתי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין