שתי סיבות עיקריות לצאת ולראות את ההצגה "גלם" בתיאטרון תמונע - האכסניה ותמונת המציאות.

לכאורה מציאות שאין בה כל ייחוד, משפחה, הורים לשני בנים בוגרים וכלב-ושמו קישוט,

אך עבור הגיבורים בעלילה זו הדרמות רק מתעצמות עם כל שכבת הגנה שנופלת.

בעלילה בן השב לבית הוריו בעקבות משבר. וכאילו לא די בטרגדיה שפוקדת אותו הוא נחשף אט אט לעצב בחיי כל אחד מבני משפחתו (גם אצל קישוט כלבו)  תוך השתלשלות הארועים.  

הויזואל- תפאורה מינימלית של פנס/מצלמה, ארגז גדול מימדים ואדמה על פני כל הבמה.

האלמנט האחרון השפעתו לא תסולא בפז מבחינות רבות- ההתבוססות באדמה של חלק מהדמויות, צלילי פסיעותיהם, המקום הסמלי של עובד אדמה והמגורים/חיים קרוב לאדמה, סיום מעגל החיים וכמעט שניתן להריח/לחוש את רגבי האדמה  לאורך ההתרחשות כולה, כל אלה ועוד יותר.

השחקנים כולם מרשימים, אהבתי במיוחד את משחקם האמין של השחקנים- אברהם סלקטר-בתפקיד האב –והכלב קישוט – אברהם הורוביץ שמצליחים לרגש.

מבחינת קולות- על הצלילים- אקורדיון שמעטר את פיוטיו של הכלב (המדבר) באוירה נוגה ודומה כאילו אי אפשר בלעדיו .

"זה בעצם סרט על משפחה בהתפוררות. על חברה בהתפוררות. אולי אפילו על עולם. זה סרט על מה שהיה פעם ואיננו עוד." (ג. ארליך)

כתמיד גם הפעם אהבתי את האיכויות שהתאטרון הזה מעניק לי כצופה גם אם הן לא הפקות עתירות תקציב ואולי דוקא משום כך.