כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: חיי פיי

    ביקורת על חיי פיי

    ביקורת: חיי פיי

    2

    סרטים  

    2 תגובות   יום שישי , 21/12/12, 08:22

    ''

     

    הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על עיבוד קולנועי לספר מוצלח, זה שהוא תופס היטב את אווירת הספר. קשה מאוד לשחזר את כל התוכן (אלא אם קוראים לך פיטר ג'קסון ואתה מחליט שמה שחסר זה עוד דמויות ומונולוגים), אז החכמה האמיתית היא לגרום לצופים להתאהב בסיפור בצורה דומה לזו שבה הסופר עשה זאת לקוראים. הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על עיבוד קולנועי לספר גרוע, זה שהוא לא מנסה לחקות את הספר, אלא מבין את הכוונה המקורית ומנסה להציגה בדרך שונה, כזו שגם תעבוד. אז מה אומרים על עיבוד קולנועי לספר בינוני?

    האמת היא שקשה להגדיר את "חיי פיי" כספר בינוני. זה לא משהו שנשארים אדישים אליו, אבל בהחלט לא ספר שהייתי לוקח איתי לאי בודד. כשהתחלתי לקרוא אותו, מצאתי אותו קליל וחביב, עם לא מעט הומור ומשחקים עם מוסכמות ספרותיות. ככל שהתקדמתי לתוך העלילה, חשתי שאני תקוע בסיפור שלא זז לשום מקום ועוסק באובססיביות בפרטים הקטנים, תוך שהוא שובר את שיא העולם בשימוש במילה "ברזנט". כשסיימתי לקרוא את הספר, משימה לא פשוטה בכלל, די שנאתי אותו. הוא התחיל נחמד, אבל הסתיים בפלצנות יהירה שמנסה לעורר דיון על ידי השתקת כל דעה שאינה נאמרת מפורשות בידי הסופר. כששמעתי שאנג לי, במאי מאוד לא אחיד שיכול ליצור סרט אחד מופלא ואחריו, שעמומון חסר פואנטה, בחר לעבד את חיי פיי לסרט, חשתי אי-נוחות. זה ספר שבכדי לשפר אותו, יש לבגוד בצורה מסיבית בגישה המאפיינת אותו ואם ילך הבמאי אחר סגנונו של הסופר, אצטער על כך שאין לי אפשרות לקבור את המסך תחת ערמה של מגזינים. דווקא אנג לי, מכל האנשים, הוא זה שמביים את הסיפור הכל כך לא קולנועי הזה. דווקא האיש הזה שאין לי מושג למה לצפות ממנו, כי כל סרט שלו שונה לחלוטין מקודמו.

    הסיפור מתחיל בהודו, או בעצם בקנדה. סופר מתוסכל נפגש עם גבר ממוצא הודי במטרה לשמוע את סיפורו. מכר זקן של האיש הבטיח כי מדובר בסיפור שיגרום לסופר להאמין באלוהים ועל אתגר כזה קשה לוותר. המספר, ששמו פיי, מספר תחילה כיצד קבל את שמו. הוא מנצל זאת בכדי לספק רקע על ילדותו, משפחתו ושלל האמונות הדתיות אליהן נחשף מגיל צעיר. הוא מרחיב מעט על גן החיות שהיה ברשות המשפחה והרבה על הקשיים שגרם לו שמו האמיתי בבית הספר.

    יום אחד, כשנדמה שחייו של פיי נעים בכיוון הרצוי, מודיעים לו הוריו כי המשפחה עוברת לקנדה. האב מתכוון לסגור את גן החיות, למכור את דייריו מעבר לים ולהתחיל בחיים חדשים ביבשת אמריקה. פיי לא משתגע על הרעיון, אבל משפחה זו משפחה. הוא יוצא יחד עם הוריו ואחיו לאורך האוקינוס השקט בספינה מלאה בעלי חיים שמעולם לא עזבו את היבשה היציבה. סופה המכה בספינה מביאה את פיי למצב קשה, המהווה את עיקר הסיפור. אחרי שהרחיב בדברים על חייו עד לאותה נקודה, מתחיל העניין האמיתי ומעורבים בו נער הודי, סירת הצלה וטיגריס בנגלי רעב.

    לא בכדי ציינתי שחיי פיי הוא סיפור לא קולנועי במיוחד. רוב העלילה מתרחשת על סירה בלב ים ואין בה כמעט דיבורים. ליתר דיוק, אין בה דיאלוגים. אנג לי והתסריטאי דיוויד מגי התמודדו עם היותו של הספר קשה לעיבוד, על ידי כך שעשו אותו יותר קולנועי. ההתרחשויות דחוסות יותר ובמקום תאורים מדוקדקים של טכניקות השרדות, שיטות ציד וסבל פיזי ונפשי, יש בעיקר פעילות. נדמה כאילו כל תופעה יוצאת דופן שהוזכרה בספר, תורגמה בתסריט למופע אורקולי מהפנט ומסעיר. השתיקות הארוכות כמעט ואינן קיימות משום שפיי המבוגר מקריין את הסרט לכל אורכו. הוא מסביר בדיוק מה קורה ולא משאיר פתח לשתיקה חסרת תוכן.

    בשלב מסוים, זה הופך לבעיה. ספר שאין בו רצף מספק של התרחשויות, עובד לסרט שיש בו התרחשויות בלי הפסקה. הזמן שעובר מתואר על ידי חריתת סימנים על דופן הסירה, אולם לא נראה על המסך יום שלא קורה בו משהו מיוחד. הכל חשוב ולעתים, גרנדיוזי, עד שמה שחסר בחיי פיי הסרט, הוא מה שהיה יותר מדי ממנו בספר – שעמום. האפקטים מרשימים, במיוחד אלה שנוגעים לשינויי מזג האוויר, אבל גם החיות השונות המופיעות בסרט מרשימות לעין. חלק מהזמן, קשה לקבוע האם מדובר בבעל חיים אמיתי, או יציר מחשב וחלק מהזמן, זה די ברור. עדיין, צוות האפקטים עשה עבודה מופלאה בהפיכת מה שאמור להיות התקדמות איטית במיוחד על פני המים, לחוויה של אור וצבע.

    זה מוזר, אבל פתאום התגעגתי להתעסקות המעיקה בפרטים הטכניים. גם התיאורים הממושכים של העינוי הנפשי שעובר גיבור הסיפור, לא עובדים באותה יעילות על המסך. יש סצנה אחת, לקראת הסוף, בה סוראג' שארמה, המגלם את פיי הצעיר, מצליח באמת להעביר את הקשיים שחווה במילים ובמבט חודר בלבד. השחקן הצעיר, שזה סרטו הראשון, עושה עבודה טובה בסך הכל, למרות שאינו אחיד בשלבים אחרים של הסרט. הסיבה שדווקא הסצנה האחת הזו עובדת טוב יותר מכל אלה שקדמו לה, לפחות מבחינת הבנת דמותו של פיי, היא שאין שם נסיון להדהים אף אחד. זו סצנה ישירה וכנה ואין בה אפקטים צבעוניים ומוזיקה דרמתית. זה פשוט שחקן שמתאחד עם דמותו ומעביר את הכאב שלה ללא מאמץ מיותר.

    זה כנראה גם מה שעושה עבורי את הסרט ליותר מוצלח מהספר. אני יודע שלא יפה להשוות בין יצירות במדיומים שונים ושיש הרבה אנשים שדווקא חושבים שמדובר בספר מצוין. עם זאת, בזמן הקריאה, חשתי שחסרה אנושיות. פיי מושלם בעיני הסופר, כאילו מצא את התשובה לשאלת כל השאלות ומי שחושב אחרת, טרם נחשף לאמת האחת הצרופה. יש משהו מאוד מתנשא וחסר תחכום באופן בו פיי המבוגר מספר את סיפורו וזה משתקף גם בסרט. בעוד שארמה עושה עבודה ראויה ללא עזרים חיצוניים, העטיפה הכביכול רוחנית שניתנת לכל הסיפור, הופכת אותו ללא נעים ואף מרגיז.

    דעתי על הספר לא השתנתה. אני עדיין חושב שיש בו כמה רעיונות טובים, אבל הביצוע רע ומעורר חוסר חיבה כלפי הדמות הראשית. הסרט כן הופך את פיי המבוגר לנסבל יותר, בעיקר על ידי מתן ביטוי ברור יותר לבן דמותו הצעיר, זה שעובר את כל ההתרחשויות בזמן אמת. לפיי המבוגר אין חולשות אנושיות, הוא מספר במטרה לשכנע והסופר המקשיב לו, בולע בשקיקה כל מילה, מוזרה ולא הגיונית ככל שתהיה. פיי הצעיר, הוא שונה לחלוטין. כשהוא סובל, רואים את זה בעיניו וכשהוא נדרש להפגין תכונות שלא האמין שקיימות בו בעבר, הוא עושה זאת באופן גלוי. הוא לא מסתתר מאחורי אוסף של אמונות גמישות וניסוחים מטעים, אלא עושה מה שנדרש בכדי לשרוד. מאחר ולספר אין את הצד החזותי, הכל מוצג בו מנקודת מבטו של פיי המבוגר וזה נעשה בלתי נסבל בשלב מסוים. לסרט יש את היתרון של לקחת את הצופה לרגע והמקום המדוייקים בהם משהו קרה ואם רק היו מקלים בקריינות, זה גם היה עובד כמו שצריך.

    אנג לי התמודד בסך הכל יפה עם המשימה. הוא לקח ספר בלתי קולנועי בעליל ועשה ממנו מסע ויזואלי מופלא. התוכן נותר אותו הדבר ואיתו גם הפילוסופיה בגרוש. הסיפור לא גרם לי להאמין באלוהים, אם כי זו נקודת מכירה טובה. קשה לא לרצות לשמוע סיפור אחרי הבטחה כזו. הסרט הולך חזק עם אווירה אפית ומלאת ריגושים, מה שדי מפספס את אחת הנקודות החשובות בסיפור. מעבר למסר הזול, מדובר בסיפור השרדות ולהציג את העלילה כאילו כל הזמן קורה משהו מרתק, זה ויתור על אחד הצדדים החזקים שהעיבוד הקולנועי יכול להציע. לא מרגישים את הסבל של פיי, רק רואים ושומעים אותו. הקטעים שמופיעים בסרט עשויים היטב, לפחות מבחינה טכנית, במיוחד בכל הנוגע לצילום ולאפקטים. עם זאת, דווקא מה שלא מופיע, הוא מה שהיה מונע ממנו ללכת לקיצונות ההפוכה מהספר. הוא פשוט מעניין מדי.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/1/13 03:15:
      נהנתי מהסרט בזמנו נהנתי מהספר...
        28/12/12 21:20:
      אולי בגלל שלא קראתי את הספר, אולי בגלל שאין לי נטייה לנתח את החוויות שלי עד דק, אני ראיתי והתענגתי על כל רגע ורגע בסרט. אחד הטובים שראיתי בשנה החולפת.

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין