כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: רובוט ופרנק

    ביקורת על רובוט ופרנק

    ביקורת: רובוט ופרנק

    0

    סרטים  

    0 תגובות   יום חמישי, 27/12/12, 12:01

    ''

     

    נראה שלאחרונה, הוליווד די חשדנית לגבי העתיד. סרטים כמו "משחקי הרעב", "לופר" והעיבודים החדשים ל"זכרון גורלי" ו"השופט דראד", מציגים עתיד קודר, מושחת, קשוח וצמא לדם. בכולם, צריך להילחם בכדי לשרוד והאמצעים נעשים יותר ויותר קיצוניים. האמת היא שאין לי מושג מה צפוי בעוד מספר שנים, שלא לומר עשורים. אני יכול רק לקוות שהמצב המדיני-בטחוני לא יתדרדר עוד יותר ושהכלכלה תחזור לעבוד לטובת כולם ולא רק לטובת המקורבים לצלחת. "רובוט ופרנק" מציע תחזית אופטימית יחסית לעתיד הקרוב. הוא לא נוקב מתרחש בשנה ספציפית, אבל מבטיח שהיא לא רחוקה עד כדי כך שמכוניות יתחילו לעופף ותכניות ריאליטי יהיו הדרך המקובלת להענשת מורדים.

    בעתיד של רובוט ופרנק, עוד לא נמצאה תרופה להזדקנות, או למחלות המלוות אותה, אולם טכנולוגיה אחת שופרה לאין שעור. בעתיד הלא רחוק, מתי שזה לא יוצא, הצליח המדע לשכלל את טכנולוגיית העוזר הפיליפיני ולהחליפו ברובוט בעל בינה מלאכותית מתקדמת. הרובוט מסייע לקשישים ולמוגבלים פיזית במטלות היומיומיות וכן דואג לקבוע להם לוח זמנים לפעילויות לעידוד הגוף והמחשבה, להכין ארוחות מזינות, לסייע בפיזיותרפיה ולשמש חברה בהעדר אדם אחר לדבר איתו. הוא גם מעוצב כבעל צורה אנושית, אם כי מספיק שונה בכדי שלא יחושו כלפיו יותר מדי קרבה.

    רובוט שכזה נרכש עבור פרנק, גנב לשעבר שישב לא מעט בכלא לפני שפרש לגמלאות. לשני ילדיו שכבר גדלו והלכו בדרכים משלהם, אין זמן להיות איתו ובעיות הזכרון וההתמצאות של פרנק רק הולכות ומתגברות. על כן, רוכש בנו את הרובוט, בעוד הבת השוהה במשימה הומניטרית-פוליטית במרכז אסיה, מתעדכנת מדי פעם דרך שיחות וידאו. פרנק מסתדר בעצמו רוב הזמן, אולם הבית שלו נראה כמו מזבלה ויותר מפעם אחת, שכח באיזו שנה הוא נמצא, או שהמסעדה החביבה עליו הוחלפה בחנות סבונים מצועצעת. לשם כך נדרש הרובוט, אמצעי מקובל באותה תקופה, בכדי להשלים את הפערים שפרנק כבר אינו מסוגל למלא בעצמו ולדאוג שלא יקמול פיזית ונפשית כאשר המשפחה רחוקה מכדי לטפל בו.

    היחסים בין פרנק והרובוט מוצגים בצורה משעשעת, אך גם מרגשת. פרנק, החשדן בתחילה, משנה את גישתו לגבי הדמות החדשה בביתו ומעביר דרכה תחושות לגבי הקשר עם ילדיו והעולם שהשתנה. הסרט עושה תרגיל אינספשן ושותל בראש רעיון כאשר הוא משלב בעלילה עותק של הספר "דון קיחוטה". החל מאותו רגע, לא יכולתי להימנע מלחשוב על פרנק כבבואה עתידנית של האביר בן דמות היגון. הרובוט הפך בראשי לסנצ'ו פנסה, העוזר הנאמן שמקשיב לאדונו ומבצע את הנדרש ממנו, אולם משמש גם כקול ההגיון שהזקן אינו חושב עליו בעצמו. לצורך העניין, משולבת גם דולצינאה בדמות ספרנית חביבה המניחה בחוסר ברירה לזמן להתקדם ולהפוך את עבודתה למיותרת.

    אף על פי שאינו מתרחש בעתיד פוסט-אפוקליפטי, יש משהו קצת מטריד ברובוט ופרנק. אין שום סכנה שהמכונות יתקוממו ויחליטו להשמיד את האנושות והדיון המועט על מידת אנושיותן, נשמר בעיקר מתחת לפני השטח. עם זאת, סביר להניח שפרנק הזקן של העתיד, הוא מבוגר צעיר של ימינו. מישהו בגילי, או בגיל של אחי. קצת מצמרר לראות חלון אל מה שעשוי להיות העתיד שלי, רק בלי הקטע של ישיבה בכלא (אני מקווה). העתיד של רובוט ופרנק לא רחוק ולא בדיוני לחלוטין, הוא בהחלט מתוכנן להיות משהו שאראה בימי חיי ואני חושש שככל שהמועד יקרב, אחוש יותר הזדהות עם פרנק מאשר עם הרבה דמויות קולנועיות אחרות. חבל, כי דווקא בניתי על להפוך לשילוב של סקוט פילגרים וסטיבן סיגל.

    הבמאי ג'ק שרייר, שזהו סרטו הראשון, אמנם לא מפליא בטכניקות קולנועיות וסיפוריות יוצאות דופן, אבל הוא משתמש יפה במה שכבר קיים. העתיד המוצג בסרט, בנוי ברובו מקלישאות מיושנות שספק אם יהיו השינויים המשמעותיים ביותר בעשורים הקרובים. שיחות וידאו קיימות כבר בימינו ולא ממש תופסות. ספריות מועברות כבר עכשיו לפורמטים דיגיטליים וקשה להאמין שרובוטים מגושמים יהוו תחליף זול ויעיל למחשב ורשת אלחוטית. הבגדים והאוכל, לפי הסרט, יראו בדיוק אותו הדבר וגם רוב המכוניות יתבססו על העיצובים המוכרים לנו כיום. להוציא את הרובוט שמדבר בקולו של פיטר סארסגארד, המציאות שפרנק ומשפחתו חיים בה, לא שונה בהרבה מזו של ימינו, מה שאומר שסרטי מד"ב ישנים כנראה בכל זאת חזו את העתיד בהצלחה חלקית.

    פה טמון חלק גדול מהקסם של הסרט. הוא לא יוצא מגדרו ליצור עתיד מורכב ומנוכר, אלא להפך, לשמור אותו כמה שיותר נוח להבנה. לא אומרים באיזו שנה הסרט מתרחש, אבל זה מתישהו כשרובוטים עם בינה מלאכותית יוכלו להחליף מטפלים סיעודיים בשר ודם. ההופעה הנהדרת של פרנק לנג'לה, רק מעצימה את הקלות בה נשאבתי לתוך הסרט וחוויתי את המציאות שלו כאילו היא ההווה שלי. בעוד התסריט לא לחלוטין עקבי לגבי בעיות הזכרון של פרנק, המשחק של לנג'לה שומר על האיפוק הנדרש בכל רגע. הוא נמצא רוב הזמן בשלב ביניים, בין בסדר לבעייתי ומדי פעם, גולש לאחד הקצוות. הגלישה נעשית בצורה חלקה וכמעט ואין מרגישים בהבדל, עד לרגע הנכון. את שאר השחקנים, היה ניתן להחליף באחרים ולא היה מורגש שינוי, אבל פרנק לנג'לה הוא זה שעושה את הסרט להפתעה נעימה. הוא משחק בכזו טבעיות, שקשה לדמיין מישהו אחר במקומו.

    רובוט ופרנק נעזר באלמנטים של מדע בדיוני בכדי לדבר על משהו מאוד מציאותי. אין כאן מטאפורות למצב פוליטי או חברתי וגם לא אזהרה מהעתיד, פרט למה שנוגע להתנהלותו של אדם בעולמו הפרטי והמצומצם. זקנה היא דבר שקיים היום ויהיה קיים גם בעתיד. רובוטים סיעודיים עדיין אין (לפחות לא כאלה שיכולים להחליף בני אדם) וגם לא מכשירי טלפון כמעט בלתי נראים. יש משפחות ואנשים שמביטים בערגה אל העבר ויש יזמים צעירים שלא מבינים מה זה לזכור איך היה פה פעם. רובוט ופרנק, סרט צנוע ורגיש שעוסק בעתיד של רבים מצופיו, מדבר בעצם על ההווה של אנשים אחרים, שרבים מאיתנו מתעלמים מהם, עד שאנחנו נעשים כאלה בעצמנו.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין