רחל שלום
רב המשורר חיים ספטי מתיחס בדברים אלה על הדיון שהתקיים בחברותא. ניסיתי למצוא את
הנושא ב"חברותא" ולא הצלחתי , ולבלוג שלך לא העברת קישור, ולפיכך אכתוב כאן את
תגובתי ואשמח אם תעתיקי אותה לבלוג. אני מצדד בדעת
מרבית החברות, ולא בדעתה של סגולה, אם כי מנימוקים
אחרים: יש לזכור שאברם
אינו צעיר בעת שהוא מבקש את בקשתו, וכל אדם מבקש שיהיו לו ילדים שישאו את הגנים שלו
ויהיו ממשיכי דרכו. כל אדם, גם אברם, מבקש שיהיו לו ילדים לא רק מסיבות אלה, אלא גם
מסיבות רבות אחרות, שבמילה אחת ניתן להגדירן כבקשת אושר. ילדים מביאים אושר
להוריהם, לאם ולאב, או לפחות אמורים להביא להם אושר. ואולם, עלינו לזכור שבדו- שיח
שמתקיים בין אברם לאלוהים אברם אינו יכול "להשתפך" ולפרט בפני אלוהים את כל מניעי
בקשתו, והוא מתמצת את בקשתו בדבריו על בן ("זרע" בלשון המקרא) שיירש אותו.
זאת ועוד, וזה
העיקר בעיניי: אל לנו להתייחס לטקסט זה באופן תמים, ומותר לנו להתבונן על הטקסט
באופן מפוכח וריאלי. המקרא הוא הספר המכונן של ההוויה היהודית, של ההיסטוריה
היהודית ושל העם היהודי, ובהיותו כזה, לא ניתן לְצָפּוֹת שאברם, מי שאמור להיות אבי
האומה, אבי העם היהודי, יהיה ללא ילדים משלו, וישלים עם כך, וכאשר מזדמנת לפניו
"הזדמנות" שלא תסולא בפז, שבה אלוהים מוכן למלא את משאלתו ("שכרך הרבה מאד"), אין
לצפות שהוא לא יבקש בן שממנו יצמח העם היהודי. כך לדעתי יש לראות את בקשתו. זו אינה
בקשה של אדם פרטי כפי שרואה זאת סגולה, אלא, מי שכתב את המקרא (בהנחה שלא היה זה
אלוהים עצמו כפי שדומני מאמינים אנשים דתיים) ,ולפניו מי שהעבירו את סיפורי האבות
בעל פה מאב לבן, ראו באירוע זה אירוע היסטורי בעל חשיבות עליונה: זהו האירוע שבו
מונח היסוד להיווצרותו של העם היהודי מזרעו של אבי האומה. יתר על כן, מנקודת מבט
זו, בקשתו של אברם לקבל בן הינה בקשה שיש בה יסוד רוחני. אברם מבקש לא יורש חומרי
לרכושו אלא יורש לרעיון הקמת העם היהודי מזרעו. כך לדעתי יש להבין את בקשתו, כפי
ששמו אותה בפיו מספרי סיפורי האבות ומי שכתבו את המקרא, ואולי כפי שאכן הוא בקש
בעצמו, וכך עברו הדברים בעל פה מדור לדור, מאב לבן, עד שהועלו על הכתב על ידי
הסופרים שכתבו את המקרא. בברכה וכל
טוב חיים ספטי |