0
![]() עלילת הסרט היא במערב הפרוע, חבורת כושים כלואים הולכים בשיירה לאורך המערב למען סחירה לעבדות ע"י לבנים. חייו של ג'אנגו משתנים מסבל נוראי לחיים בעלי תקווה ואושר כאשר הוא פוגש בשולץ, רוצח שכיר שרוצה לשכור את ג'אנגו כעבד למען עזרה בעסקי הדמים. כעת, שחיי ג'אנגו מרוממים יוצא ג'אנגו עם שולץ להציל את אשתו שנחטפה בגין עבדות וסובלת קשות מביתו של אדם אכזרי ואלים שמתייחס אל כושים כמו אל ג'וקים- קאלווין קנדי. או במילים אחרות- ליאונרדיו דקפריו. ויש לכם מה להפסיד. יש לנו כאן קאסט נהדר- סמואל ג'יי ג'קסון, ג'יימי פוקס, קריסטיאן וולץ ולאונרדיו דקפריו- כולם מבצעים את תפקידם בצורה מושלמת ומדהימה. טרנטינו משחק בקאסט והביצוע של כל השחקנים היה בהתאם לאווירה הטרנטינואית. הסרט אומנם, הוא הסרט הכי פחות טרנטינואי מבין כל סרטיו- אפשר לומר שהוא הסרט הכי קרוב לדרמה שהיה אי פעם לטרנטינו. אבל- מדובר כאן בסרט שהוא פשוט סרט אדיר. הסרט מתחיל בכתוביות אדומות גדולות כמחווה לסרטי המערבון הישנים. המוזיקה, האווירה הקלאסית, אפילו הצורה שבה יורים באקדחים- הכל היה מחווה לסרטי מערבון קלאסיים משנות ה60 בצורה יפה שגורמת לצופה לחייך. הכושים היה הנושא המרכזי של הסרט. לאורך כל הסרט נאמרה המילה ניגר כ...100 פעם אם לא יותר. לאט לאט המילה נקלטת בראש ולא נשמעת כה מרתיעה לעומת הפעם הראשונה בה שומעים אותה. הסרט מראה את הסבל של הכושים בצורה כיפית אך לעיתים בצורה כואבת שיקשו על חלק מהצופים להסתכל- כמובן טרנטינו לא מתקמצן בדם והסרט מלא באלימות אך הסרט גם רוצה להדגיש את האלימות הקיצונית והסבל שהכושים חוו בשנים הללו ולכן חלק מסצינות האלימות מצולמות ללא מוזיקה וללא הכיף וזה דבר שלדעתי מקשה מאוד לסרט להיות סרט טרנטינואי. אך לטרנטינו יש כבוד לכושים ולכן הסרט יודע מתי לשחק עם זה ומתי לא. הסרט בעצם חושף את הצופה לתקופה מאוד עצובה - תקופת העבד של הכושים בכפרים והניצול שלהם. הבעיה היא שזה לא היה כזה נורא. האלימות הייתה קיצונית, הסבל שלהם היה מודגש, אך זה לא נראה שהם היו רעים אליהם. כל בקשה נהיית מנומסת, הכושים חייכנים ואפילו אפשר לומר שמחים, יש בסרט כושים ברמה גבוה שעוזרים ללבנים (דבר שלדעתי לא היה בתקופה ההיא, כע?) והסרט משום מה לא נראה לי שמסמל במדוייק את מה שרצינו לראות בסרט ג'אנגו לא כבול. אך אולי זה היה רק כדי להרים את האווירה , דבר שלא יוריד מרמת ההנאה והכיף הגדול שיש בסרט. בסופו של דבר הצופה רואה בכושים שבוחרים להתגבש והם לא יכולים להסתכל ללבן בעיניים, למרות כל מה שקרה, וזה בעצם מה שמוביל להתרחשות עניינים שמובילה עד היום ( גאנגסטריות, פשע, אוכלוסיות עניות וכו') דבר שבעצם בנה את הסטיגמות על הכושים. הסרט מלא באקשן ופיצוצים מהנים בסגנון טרנטינו- דם, אקשן, הומוריסטיות וקלילות יציפו את הסרט בצורה כיפית ומבדרת כמו שרק טרנטינו יכול לעשות, האווירה המבדרת, השילוב של המוזיקה, הדם, האקשן, הקלילות, הצילום היפהפה, התפאורה המגניבה, האפקטים הכיפים, וכל ההומור והאלימות בסרט יוצרים סרט חזק ומבדר שלא ראינו כמוהו השנה. במילים אחרות- טרנטינו חוזר השנה לקולנוע באחד הסרטים היותר טובים שלו, עם עלילה ייחודית, סטייל כיפי ומבדר ושחקנים מצויינים. אחד הסרטים הטובים של השנה. אך כמובן, כולנו יודעים שהסרט לא יזכה באוסקר מכיוון שהוא לא מתאים לסטנדרטים האיכותיים שלהם. למרות זאת, לדעתי זה סרט ענק, לא להחמיץ, אך לאנשים בעלי הקיבה החלשה לוותר. מיועד: לחובבי טרנטינו בלבד סה"כ: כיף גדול, אחד הטובים של טרנטינו! ![]()
|
הציון שלי: 4 מתוך 5