בשלהי שנות החמישים, בתחילתה של המהפכה הפמיניסטית, חולמת רוז על משרה של מזכירה ומסרבת להנשא לבן הכפר שלה, כפי שמתכנן עבורה אביה.

רוז (דבורה פרנסואה) צעירה מתוקה ולא טיפשה, קצת שלומיאלית אבל בעלת כישרון הקלדה נדיר על מכונת כתיבה, מושכת את תשומת לבו של הבוס הצעיר והנאה שמעסיק אותה לואי (רומן דוריס).

לואי מחליט להריץ את רוז לתחרות בינלאומית להקלדה במכונת כתיבה. הוא מאמן אותה כמו שמאמנים ספורטאי. בנוסף לאימונים המפרכים בהקלדה, הוא מאמן אותה בריצה, רכיבה על אופניים,וניגנה בפסנתר לטובת גמישות האצבעות.

בניגוד לדמותה הבהירה והפשטנית של רוז, האישיות של לואי יותר מורכבת. ברקע אהבה נכזבת של אשה יפה שנישאה לחברו הטוב וגם טראומה מתקופת המחתרת והמלחמה. לואי מתקשה להודות בעובדה שהוא מאוהב ברוז.

תחרויות ההקלדה במכונת הכתיבה עשויות כמו תחרויות ספורט לכל דבר, החל מספונסרים ועד ליציע אוהדות משולהבות...

THE WINNER TAKES IT ALL כך אומר השיר וגם הסרט...ורוז שלנו מגיעה רחוק.

שיחזור התקופה מזכיר לי מציאות שגם אני הכרתי... ההקלדה על מכונת כתיבה מכנית ולא ידידותית....ואיזו דרך ארוכה עברנו מאז...

הסרט אינו מתיימר להיות משהו שהוא יותר מסרט וינטאז חביב. קומדיה רומנטית, קצפת עם תות שדה וזהו לדעתי גם סוד קסמו. יש בו קצת אירוניה שרק המציאות של המאה ה- 21 יכולה להדגיש, כמו חלומן של בנות צעירות ופמיניסטיות להיות מזכירות...

משחק מצוין של רומן דוריס ודבורה פרנסואה, גישה חננית ואוהדת לתקופה והרומנטיקה שכרגיל ממיסה לבבות.

נהנתי.