מאחורי הפוסט הזה יש סיפור קטן.

למקום הגעתי לראשונה ממש במקרה. יותר מכך, הלכתי לאיבוד עם האוטו בסמטאות של יפו כי איזשהו כביש היה חסום או פקוק בגלל משחק כדורגל, או שאולי בכלל הוויז לקח אותי ביום גשם - מי יכול להתחייב היום על גירסא למשהו שהתרחש לפני יותר משבוע?

מצאתי את עצמי ברחוב קטן מאחורי המכללה למנהל ביפו. את שם הרחוב זכרתי - עזה. קצר וסימבולי. משם פניתי שמאלה ברחוב שלא זכרתי אותו אבל הופתעתי לשמוע מוזיקה שלא שייכת באופן טבעי לאזור. מכיוון שאלו רחובות צרים עצרתי את הרכב וראיתי מין בית קפה היפסטרי שבתוכו יושבים היפסטרים ובחוץ עומדים ברחוב היפסטרים ומכל מקום קורנת אנרגיה... ניחשתם נכון - היפסטרית.

סימנתי לעצמי בראש לחזור למקום.

אך אבוי, לא זכרתי בכלל איך הגעתי לשם או שם הרחוב שבפינתו עזה נמצאת.

חיפשתי בגוגל בתי קפה בעזה ללא הצלחה. 

באחד האמשים החלטתי לשחזר את המסע הגדול והגעתי לעזה ושם פניתי ימינה ברחוב מיכלאנג'לו. 

מכאן הדרך למידע בגוגל הייתה קצרה. הופתעתי שהמקום הוא סימביוזה בין קפה קאיימק משוק לוינסקי לבין חומוס אבו דאבי מקינג ג'ורג'.

הקטע הוא שאת החומוס של אבו דאבי ממש לא אהבתי (למרות שגילוי נאות מתחייב - אכלתי אותו בטייק אווי כמה שעות אחרי הרכישה). בקפה קאיימק לא ביקרתי למרות שעברתי באיזור. שום דבר לא משך אותי להיכנס.

באחד הערבים כשכבר כמעט נכנעתי לעייפות הטבעית, החלטתי פתאום לצאת לקפה ומכאן לשם הגענו לקפה קאיימק אבו דאבי.

המקום מעוצב רגוע ונעים, מוזיקה ערבית עדינה מהסוג שאפשר למצוא למשל אצל איל שני. מן בניית אווירה שכזו. הברמן קצת קשה להתחברות והתפריט קטן במחירים שמתכתבים עם מחאת ההמונים.

באנו לקפה קטן ולכן בחרתי במרק שעועית (היה גם עדשים עם פטריות ודלעת עם גרגירי חומוס). היא שממש לא הייתה רעבה וגם מקום לקפה לא היה בטוח שתמצא רצתה מחלוטה ובסוף התפשרה על מסבאחה.

1/3 גולדסטאר מהחבית היה קריר וחביב.

קערית עמוקה מלאה במרק שעועית שהדרך הכי טובה לתאר אותו זה טעם חמין מובהק, מרק סמיך עם נוכחות מתובלת טובה. באנו די בערב אז אולי זו הסיבה שהמרק היה כל כך סמיך. בכל אופן הוא היה מצויין, השעועית נמסה לתוך עצמה ובכללי - יציאה מוצלחת מאד.

ליד המרק קערית אורז (לבחירה בין מלא ללבן)

המסבאחה הייתה חומוס טחון חלק מאד ובתוכו גרגירים חמים, תבלינים (כמון ופפריקה) ושמן זית. 

כשנכנסו הסתכלתי בפינת הבר - הייתה שם ערכה להכנת חומוס. חריף (קופי פייסט החריף של חומוס אשכרה), נוזל חמוץ-חריף מלימון ושום, פטרוזיליה, תבלינים ועוד.

החומוס היה כאמור טחון דק מאד כמן משחה רכה בטעמים אנמיים לחלוטין. גם המרכיבים באמצע לא הצליחו להזיז את הטעמים האנמים לשום מקום. גם הרוטב בחמוץ-חריף לא עשה את העבודה. רק הסחוג היה חרפרף ונתן תחושה חריפה אבל לא מעבר.

החומוס הוגש עם 2 פיתות מחוממות וקערית חמוצים שהכילה בצל חי - סבבה.

בגלל שהגענו מלכתחילה ממש לא רעבים והמרק והחומוס סתם אותנו לחלוטין, החלטנו לקחת קינוח

יש שניים - מלבי ומין אצבע עם קראנץ' למטה, מעל גנאש ומעל מוס שוקולד.

החלטתי עבורנו על המלבי כי ממש התחשק לי.

הגיע מלבי קטן ממדים הפוך ומעליו מעט סירופ שקוף. ביס אחד - טעם קורנפלורי לא מרשים. ביס שני מבאס ושמנו בצד.

לצד המלבי 2 אספרסו בכוסות ממותגות של לנדוור. האספרסו היה פשוט מבאס וגם מכונת הנספרסו שלי מוציאה תוצאות עשירות ומרתקות יותר בטעם.

כדי לא לצאת בלי מתוק ביקשנו גם אצבע קראנצ'ית. זה ביצוע קצת ביתי לקינוח. לזכותו יאמר שהוא היה מתוק. בביס השלישי הגיע לי האובר-דוז של המתיקות והשארתי לה את הכבוד לסיים.

86 ש"ח לכל מה שתואר כאן (המלבי הורד מהחשבון).

אני רואה טוב איך עוד כמה ימים פתאום מתחשק לי מרק השעועית שלהם וסביר שאחזור. יש גם שקשוקה וסלטים קטנים אז אולי אנסה דברים אחרים.