כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    "ג'אנגו ללא מעצורים", ביקורת; טרנטינו מלך העולם

    0 תגובות   יום חמישי, 31/1/13, 14:23

    ''

     

    "ג'אנגו ללא מעצורים", בימוי ותסריט: קוונטין טרנטינו.

     

    בשבילי, קולנוע זה אירוע. כל פעם שאני מחליט ללכת אל בית קולנוע כלשהו ולצפות בסרט כזה או אחר, אני מתרגש ונפעם, וזה כי אני אוהב קולנוע. אני מוקסם ממנו. אני מאוהב במדיום הזה, בעשייה שלו ובאנשים העובדים בו, וזו הסיבה שבגללה התחלתי להתעניין באנשים העושים את הקולנוע, בבמאים ובתסריטאים. היום בו הבנתי סופית שאני משועבד למדיום הזה, היה היום בו צפיתי ב"ממזרים חסרי כבוד". זה לא שלא אהבתי קולנוע עד אותה הנקודה, אך מאותו היום התחלתי להתעניין קצת יותר. הכוח של טרנטינו לספר סיפור לפי החזון המבריק שלו, העשייה המהפנטת שלו וכל שאר המרכיבים ב"ממזרים חסרי כבוד", גרמו לרצות להכיר את דרך העשייה הקולנועית מקרוב יותר. התחלתי לראות מאחורי הקלעים לכל מיני סרטים, שמעתי ראיונות וניסיתי להבין את החזון של כל אותם אנשים העושים קולנוע. אני לא בטוח מה קרה באותו היום בסינמה סיטי בגלילות, אני רק יודע שהתאהבתי סופית. לא רק בקולנוע אלא גם בטרטינו. 

     

    ובאמת, הביקורת הזו על סרטו החדש, "ג'אנגו ללא מעצורים", היא רק תירוץ לדבר על אחד מהבמאים האהובים עליי, ואחד מהקולנוענים החשובים בדורו. אין ספק שהוא ילדותי, מטורלל לגמרי, אלים ולא מרוסן, אבל זוהי השפה הקולנועית הייחודית שלו. יש לטרנטינו שלוש יצירות מופת: "כלבי אשמורת", "ספרות זולה" ו"ממזרים חסרי כבוד", שלושה סרטים בעלי תסריט גאוני ומלא בהברקות, בימוי ייחודי ומפוצצים בכשרון וטירוף. אחרי השלושה המנצחת הזו מגיעים שני החלקים של "להרוג את ביל", ללא ספק הפגזה חסרת רחמים של אלימות וגאוניות, למרות שלפעמים הסרטים הללו יכולים ללכת רחוק מדי. ואז יש את "ג'קי בראון" ו"חסין מוות", הראשון הוא סרט די טוב, אך שלא ריתק אותי כמו האחרים, והשני הוא מעין השתטות נסלחת. איפה "ג'אנגו ללא מעצורים" נמצא? בשבילי, הוא עוד הברקה מבית טרנטינו. 

     

    אבל רגע, עוד מעט נגיע לזה. סרטו החדש של טרנטינו מספר את סיפורו של ג'אנגו, עבד שחור שבערב סגרירי וקריר משוחרר בידי צייד הראשים הגרמני, שבעברו היה רופא שיניים, דוקטור קינג שולץ. שולץ צריך את ג'אנגו כדי שיזהה את פרצופם של האחים בריטל, עליהם הוא יקבל פרס כספי נכבד. ג'אנגו הופך למעין שוליה של שולץ, שנהיה המנטור של העבד השחור. ג'אנגו מתחיל ללמוד את רזי המקצוע ונהפך לצייד ראשים בעצמו, כשמטרתו היא למצוא את אשתו. 

     

    אני לא בטוח איך להתחיל לכתוב על הסרט, כי אני ממש לא אובייקטיבי לגביו. טרטינו הוא במאי מאוד משמעותי בשבילי ואני סבור שמעטים הם הקולנוענים שעובדים היום בהוליווד שמשתווים לו או מתעלים עליו (ויש כאלה, אבל מעט מאוד). אולי כדי שאני אתחיל בדבר ששבה אותי בסרט, הדבר שבגללו "ג'אנגו" עובד בשבילי, וזה ללא ספק הסיפור. עזבו לרגע את עבודות הבימוי והמשחק הנהדרות, הסיפור עצמו. סיפור על חופש, אהבה, נקמה, רצון לבריחה, ואפילו ברומאנס משובח. טרנטינו מספר את סיפורו של עבד כושי שמתמזל מזלו ואדם לבן שאין לו דעות קדומות קונה אותו והופך אותו לאדם חופשי. סיפור המסע המרתק של ג'אנגו ושולץ, הקשר שלהם, הוא זה שקנה אותי. טרטינו כותב את הסרט ברגש ובדיוק, וגורם לי להתאהב בדמויות הראשיות שלו. 

     

    אך זהו גם סיפורה של נקמה, אך לא, הרי זהו סרט של קוונטין טרנטינו, ובדרך אל המטרה שלו, בדרך אל שחרורה של אשתו, ג'אנגו יעשה כל מה שהוא רק יצטרך. כל שלב בסיפור של ג'אנגו הוא לא פחות ממרתק, והתסריט של טרטינו הוא מהפנט ולא מרפה. וכך גם עבודת הבימוי המבריקה והייחודית רק לו, עם האלימות האכזרית והקשה האופפת את הסרט. "ג'אנגו ללא מעצורים" מתרחש באחת מהתקופות הקשות ביותר בארצות הברית, תקופת עבדות ובוז אפלה כלפי עם שלם, והוא מנצל את האלמנטים של אותה התקופה לטובתו, כדי לגרום לסרטו להיות אכזרי וקשה אף יותר לצפייה. 

     

    אין ספק שטרנטינו בונה את סרטו בדיוק מופלא, ולמרות שהסרט לא מחולק לפרקים כמו סרטיו הקודמים, ועלילתו לינארית ופשוטה יחסית, אפשר להרגיש בכל זאת את החלוקה לפרקים שעשה. הוא בונה את הסרט במתח ובכישרון, כל פעם בורא לנו דמויות מבריקות אחרות, תמיד עם דיאלוגים נהדרים ובלתי נשכחים. אך מעבר לסיפור ששבה אותי, ומעבר לג'אנגו הנהדר, היה זה דווקא דמותו של קינג שולץ שעשתה לי את הסרט. דמותו של צייד הראשים-לשעבר-רופא-שיניים היא ללא ספק אחת מהטובות של טרטינו. כמובן שמעבר לכך שהיא כתובה מצוין הסיבה שהדמות כה טובה היא בגלל שהיא מגולמת בידי אחד מהשחקנים הטובים שחיים כיום- כריסטוף וולץ. התגלית של טרטינו ב"ממזרים חסרי כבוד" חוזר ועושה חיל ב"ג'אנגו", בעוד תפקיד שראוי לאוסקר, ואפילו ליותר מכך. איזה תפקיד נהדר ומשעשע, עם הדמות הכי מהנה שתכירו השנה על המסך. 

     

    התשבוחות ממשיכות עם הופעות משחק נהדרות של ג'יימי פוקס, סמואל ל. ג'רסון וליאונרדו דיקרפיו האכזר, עם הצילום המהפנט ופשוט הסיבה שבגלל סרטים כמו "ג'אנגו ללא מעצורים" אני אוהב ללכת לקולנוע. בכוונה חיכיתי יותר מעשרה ימים לפני שכתבתי את הביקורת הזו, חיכיתי בשביל לראות אם ההתלהבות מהסרט היא רק בגלל שרק כרגע צפיתי בו, אך אחרי שישנתי עליו וחשבתי עליו, הבנתי כי פשוט אין לי תלונות אל המאסטר טרנטינו. הוא הצליח לשבות אותי בקסמיו בפעם המי יודע כמה, עם סרט סוחף ומרתק, עוד יצירה בלתי נשכחת למכלול יצירותיו של הבמאי. 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      רוי יודקביץ'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין