אני מהאנשים שלא כל כך מתחברים לסרטי גנגסטרים. במאים מאוד אוהבים את הנושא, כי הוא מאפשר לבנות סיפור מול דמות שפועלת לחלוטין מחוץ לכללים המקובלים, אך שומרת על מערכת חוקים נוקשה משלה. דמות שקל לה ליפול לפיתויים ומשלמת על טעויות ביוקר, לפעמים בחייה. אפשר להוציא מזה יופי של משל על טבע האדם והלכות העולם, אבל משהו תמיד חסר לי בסרטים כאלה. אף פעם אין התיחסות רצינית לגורמים שמביאים מישהו להאמין שחיים של רצח, סחיטה, זהויות בדויות וסחר בנשים ובסמים, הם בחירה מתאימה יותר מנגיד, אבטחת מידע. להוציא כמה משפטים בתחילת "החבר'ה הטובים", אני באמת לא זוכר אפילו נסיון להסביר את הרציונל מאחורי בחירת החיים הזו וגם שם, אין הסבר להתעלמות מאמות מוסר מאוד חזקות ואימוץ דרך חדשה ומנוגדת לחלוקה המקובלת בין טוב לרע.

"יחידת הגנגסטרים" מספק הסבר פשוט להפליא לפעולותיו של מיקי כהן, פליט המאפיה היהודית שעבר מהחוף המזרחי לקליפורניה במטרה להפוך לאיש החזק ביותר במדינה. הוא פשוט רוצה כסף. הוא עושה זאת דרך סחיטות, איומים וקניית כל שוטר שרק אפשר כדי שלא יעמוד בדרכו לבניית אימפריה. בעוד אין התעמקות בנסיבות שהביאו את כהן להפוך ממתאגרף מקצועי לאדם המסוכן ביותר בקליפורניה של סוף שנות הארבעים, בהחלט ברור למה הוא ממשיך בדרכו הנלוזה. הוא רוצה להתפתח ולהשתלט על כל חלקה טובה. כמו רבים לפניו, הוא הגיע לקליפורניה למצוא זהב ונדמה שאף בן תמותה אינו מסוגל לעצור אותו כל עוד כולם חוששים מנחת זרועו.

לשם כך, מקים מפקד המשטרה המחוזי יחידה שכל מטרתה היא ליצור טבעת חנק סביב מיקי כהן ואנשיו. אין להם משימה מוגדרת, פרט ללגרום לכהן לאבד מכוחו על ידי תקיפת אנשיו ועסקיו וערעור בטחונו האישי. מלאכת הקמת היחידה מוטלת על סרג'נט ג'ון אומארה, שוטר ישר בעל נטיה להגדיל את מספר התלונות של העצירים על אלימות משטרתית. למרות שאומארה הוא אולי האדם האחרון שיושחת בידי גנגסטרים ועוצמתם הכספית, הוא מסוג השוטרים שמפחדים להשתמש בהם כי זה כנראה יגמר עם מספר אקראי של גופות ועצמות שבורות. במקרה הספציפי הזה, נראה שאין ברירה, אלא לשלוף את הנשק הקשוח ביותר של המשטרה. אומארה בוחר צוות קטן של שוטרים שנוהגים לירות ואם בא להם, גם לשאול שאלות והם מתחילים לתכנן כיצד למוסס את שורשי האימפריה המתהווה של מיקי כהן.

אולי "לתכנן" זו מילה מוגזמת. הם יודעים מה המטרה הכללית שלהם ובהיותם שוטרים סמויים, מבצעים מעשי שוד למראית עין. עם זאת, נראה שהם בעיקר מאלתרים תוך כדי, מה שכמובן מוביל ליותר קרבנות בנפש ולנזק הקפי גדול מהרגיל. זה בדיוק מה שהם רוצים, לגרום למיקי כהן להאמין שיש בעיר גנגסטרים שלא מפחדים ממנו ואף מסמנים אותו כיעד לקליעיהם. הם מדברים על ליצור עתיד טוב יותר ולגאול את קליפורניה משלטון הפשע, אבל סביר להניח שכל אחד מהם, בנסיבות אחרות, היה מסוגל להשמיע את המונולוג מ"החבר'ה הטובים" על איך תמיד רצה להיות גנגסטר.

סרטו הקודם של הבמאי רובן פליישר, "ברוכים הבאים לזומבילנד", התרחש בזמן אפוקליפסת זומבים ועדיין, אני חושד שיחידת הגנגסטרים עובר אותו במספר הגופות על המסך פר דקה. אלימות היא שם המשחק ופליישר אינו בוחל בלהראות אותה במלוא דימומה. הוא מנסה להיות מסוגנן ומקורי. לפעמים זה מצליח ולפעמים זה נראה כמו חיקוי של גאי ריצ'י, עם דגש מוגזם על מעבר לסלואו-מושן באמצע סצנת אקשן. הרבה קליעים מתעופפים במהלך הסרט ולא חסרים שפריצים של האדום האדום הזה. מדובר בסוג הסרטים שצריך הרבה סצנות איטיות וחכמות בכדי לאזן את האלימות המוקצנת שבהם.

רק שיחידת הגנגסטרים הוא לא סרט מאוזן. הסצנות שאינן עוסקות בפעילות הישירה של היחידה, עוסקות ביחסים בין ג'ון ואשתו ההרה ובין סרג'נט ג'רי ווטרס, שטורח לתפקד כשוטר רק כשיורים לעברו, לבין אישה המקורבת למיקי כהן. אין עיסוק בשיקולים המוסריים של הפעולות או בעולם שמסביב ומושפע מהמלחמה החשאית מבלי לבקש. בעוד השוטרים האחרים ביחידה הם על גבול הפסיכוזה, ג'ון אמור להיות אדם ישר דרך שרואה בשלום הציבור ערך נעלה. אני חייב לציין שבתור מישהו שדואג  כל כך לשלום הציבור, יש לו נטיה די חזקה לירות עם נשק אוטומטי במקומות הומי אדם.

חלק מהקליעים המתעופפים לעיני המצלמה, פגעו כנראה גם בתסריט. הוא מחורר לכל אורכו ופרט לבחירות לא ברורות שדמויות עושות, חלקן משיגות מידע שלא הייתה להן שום דרך נראית לעין לגלות. עבודת המודיעין המתרחשת לאורך הסרט מדלגת על הרבה שלבים בכדי להביא את יחידת הגנגסטרים לעימות חמוש עם הפושעים האמיתיים. גם היחסים בין הדמויות מדלגים על הרבה שלבי ביניים ומי שבסצנה אחת מביע עמדה נחרצת כנגד משהו, יתמוך בו בסצנה הבאה ללא הסבר, כי אחרת העלילה הייתה נתקעת.

אין ספק שלא מדובר ביצירת מופת שדורשת הרבה חשיבה מצד הצופים. העלילה פשוטה וחסרת הגיון, אבל קל להבין מי נגד מי ואיזה צד אמורים לעודד. שון פן עבר טרנספורמציה מרשימה בכדי להידמות למיקי כהן האמיתי, גם במראה החיצוני, כולל פיתוח מסת שרירים הראויה למתאגרף בדימוס וגם באימוץ מבטא של יהודי מהחוף המזרחי שגדל בסביבה מפוקפקת. הוא לא כל כך מוצלח כנבל קולנועי, מאחר ואין בו את גורם האימה הנוסף שאמור להתקיים מעבר לאיפור ולשפה. אין לו רצח בעיניים וכשהוא על המסך, יש בזה למעשה משהו מרגיע כי הוא מהדמויות היותר שקטות ומחושבות בסרט. לא שהזדהתי איתו, אבל גם לא באמת הרגשתי את הכח והאימה שאמורים ללוות אדם במעמדו, במיוחד כזה שעושים חיסולים לא רק בסוף עונה.

פרט למראה של שון פן, יחידת הגנגסטרים מצטיין בשחזור תקופתי מרשים. התפאורה נבנתה כיצוג של קליפורניה באמצע המאה העשרים, עם בתי קזינו לא חוקיים, מועדוני לילה, אחוזות פאר, שכונות עוני ובתי פרברים מפורטים להפליא. ההשקעה ניכרת גם בשפה בה הדמויות מדברות, שמייצגת את הסלנג של התקופה, תוך הקפדה על מבטא יחודי לכל דמות. צילום יפה מוסיף המון צבע לעולם המשוחזר ונותן תחושה של מסע אל העבר, לתקופה חשוכה, אבל מאוד ססגונית של החוף המערבי. מוזר שהושם כזה דגש על פרטים בכתיבת כל משפט שנאמר בסרט, אבל חסרים הרבה הסברים שישלימו את החורים בסיפור.

הסרט היה אמור לצאת בארצות הברית בספטמבר האחרון, אבל נדחה לינואר בגלל פיגוע הירי בקולנוע באורורה. זאת בשל סצנה של ירי בקולנוע שהופיעה ביחידת הגנגסטרים ונתפסה כלא ראויה להצגה בעקבות הטבח. הסצנה הוסרה והסרט נערך מחדש, אבל קשה להאמין שזה הספיק בכדי להעלים כל כך הרבה פרטים חיוניים מהעלילה. סביר יותר להניח שמדובר בתסריט שנכתב כדי לשרת את סצנות האקשן הרבות ולא לעורר יותר מדי מחשבה. לחובבי אקשן, מדובר בממתק לא מחייב. הוא לא חוסך באלימות ובהרס, אבל עושה זאת בסטייל הראוי לסרט מלא במכונות ירי וכובעי פדורה. בלשון המעטה, זה לא הסרט החכם של העשור, אבל הוא טוב לניתוק עבור מי שלא חושש מקצת (הרבה) דם על המסך.