בגיל 60 היצ'קוק שבע סרטים והצלחה. הוא הספיק כבר להפוך לגאון קולנועי בהוליווד, ומאחוריו כבר העשייה של "רבקה", "החבל", "זרים ברכבת", חלון אחורי", "ורטיגו", "מזימות בינלאומיות" ועוד. הוא יודע שכדי לשרוד בהוליווד אתה צריך תמיד להמציא את הדבר החדש. השנה היא 1959, נחוש בדעתו, למרות התנגדות מכל עבר אשר מקשה עליו (בין היתר צנזורה המתנגדת לעירום), היצ'קוק מחליט לעשות את "פסיכו". הסרט מבוסס על מקרה אמיתי, ובהשראת הספר. לאחר שלא הצליח לשכנע את חברת הסרטים פארמונט, ובהסכמת אשתו כמובן, הוא מפיק את הסרט במימון עצמי. "היצ'קוק", סרטו החדש של סשה זרבסי מסביר את המניע של אמן לסיכון, את הרצון להתנסות בדבר חדש כדי לחוש התלהבות וחירות אומנותית. הסרט חושף את היחסים המיוחדים בין היצ'קוק לרעייתו אלמה. בתחילת היכרותם היא כבר הצליחה להגיע למקומות, שהוא עדיין חלם עליהם. במשך שנים עמדה לימינו, ערכה את התיקונים הנדרשים' וכך' בעיקר' לגבי "פסיכו" כדי שיהפוך בסופו של דבר למה שהוא . היא תמכה, אישרה או דחתה והוא הקשיב לה גם כחשב אחרת. אומר הבמאי: “אני לא חושב שאנשים יודעים באיזו מידה היא תרמה לגאונות של היצ’קוק. אבל אור הזרקורים לא עניין אותה. היא הכירה בתפקיד שמילאה. היא ידעה שאלפרד היצ’קוק הוא אלפרד היצ’קוק. היא רק רצתה להעצים עוד יותר את הגדולה של סרטיו”. חיזוק לכך אפשר לקבל בדבריו של ויט, ידיד ושותפה לתסריט (שאולי היה לה רומן אתו), "כמו כל אמן, בלתי אפשרי לחיות אתו, אך שווה את המאמץ". עוד מוצגת בסרט הפנטסיה של היצ'קוק על הבלונדינית בדמותה של גרייס קלי. אלמה הייתה מודעת לכך, והתעלמה כל עוד זה שירת את טובת יצירתו הקולנועית. עפ"י הבמאי הסרט אינו נאמן באופן מדויק לאמת, אך הנטייה היא שעיקרי הדברים המוזכרים בסרט אכן התרחשו במציאות. מעבר להתחקות אחר חייו של אחד הבמאים החשובים ביותר, אם לא החשוב שבהם, הסרט מעלה את נושא השתקפות המציאות באומנות. ניתן לראות זאת בבירור בסצנת המקלחת המפורסמת מ"פסיכו", שזוכה להתייחסות משמעותית בסרט. הסצנה המפורסמת שעדיין נחקרת נלמדת ע"י אנשי קולנוע. בצילומי הסצנה היצ'קוק דורש מהשחקנית שלו לחוש אימה אמיתית בשעה שהגבר שרוצח אותה בדקירות סכין אחוז זעם אמיתי. זעם שהוא עצמו מביא עמו מהבית. "אני רק האיש מאחורי המצלמה שרואה את האמת" הוא אומר בסרט. למרות שנדמה, שמדובר בסרט מתח ותו לא, היץ' מחפש את הפסיכולוגיה במעשי הגיבורים: "כולנו נוצרים בנבכי נשמתנו פנים אפלות של אלימות". יש גם התייחסות לקשר המיוחד לדמות האם והאופן שהיא מפעילה את הבן/הגבר. (אדיפוס?) מעבר לעניין בדמותו של היצ'קוק או בסיפור עשיית "פסיכו", עיקרו של הסרט, בעיני הוא בכך שהוא מעמיד במרכזו זוגיות יפה של הערכה הדדית, שיתוף והקשבה. בסופו של הסרט, היץ' אומר לאלמה כי היא היא הפנטזיה הבלונדינית שלו. והיא עונה: "30 שנה אני מחכה שתאמר זאת". ואני אומרת, אל תחכו 30 שנה כדי לומר את מה שבלב. משחק נפלא של אנתוני הופקינס המגלם את היצ'קוק, הלן מירן מאוד אמינה ואנושית, בדמות אלמה, וסקרלט ג'והנסון מגלמת את השחקנית ג'נט לי. לפני הצפייה ב"היצ'קוק", וכדי להבין אותו הבנה מלאה, רצוי מאוד להקדים ולצפות ב"פסיכו". ממליצה בחום!
|
הציון שלי: 5 מתוך 5
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה