כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    "ההוביט: מסע בלתי צפוי", ביקורת

    0 תגובות   יום שבת, 2/2/13, 23:04

    ''

     

    "ההוביט: מסע בלתי צפוי", בימוי: פיטר ג'קסון, תסריט: פיטר ג'קסון, גיירמו דל טורו, פראן וולש, פיליפה בוינס.

     

    בתחילת שנות האלפיים קם במאי ניו-זילנדי צעיר ושאפתן, שמאחוריו חמש יצירות מעניינות ומקוריות, שביססו אותו כיוצר שכדאי לשים אליו לב, והחליט ליצור אדפטציות קולנועיות לטרילוגיית הפנטזיה האפית מאת ג'.ר.ר טולקין- "שר הטבעות". הוא צילם את שלושה סרטים, כל אחד מבוסס על ספר אחר בטרילוגיה, אחד אחרי השנה, ושחרר אותם אל העולם פעם בשנה. אף-אחד לא ציפה להצלחה העצומה, הכמעט בלתי-אפשרית, של סרטי "שר הטבעות". כל אחד מהם גרף מאות מיליוני דולרים בקופות ברחבי העולם וקבעו רף חדש לא רק לסרטי הפנטזיה שיבואו, אלא לכל אפוס קולנועי אחר. הפרק האחרון בטרילוגייה הענקית הזו – "שיבת המלך" – קיבל ביקורות מהוללות – 94 מתוך 100 באתר המאגד ביקורות של מבקרים מרחבי העולם – ושבר את חברי האקדמיה כשהוא גרף 11 פרסי אוסקר, כולל פרסי הסרט הטוב ביותר, הבמאי והתסריט המעובד הטוב ביותר. 

     

    לפני שנים אחדות החליט אותו במאי ניו-זילנדי ליצור שני סרטים שיהוו פריקוול לטרילוגיית "שר הטבעות" והתבססו על הספר "ההוביט", גם הוא נכתב בידי ג'.ר.ר טולקין המהולל. הפעם הוא החליט לתת את הבמה לבמאי צעיר שיביים את הסרטים במקומו- גיירמו דל טורו. דל טורו, שעד שקיבל את הצעת העבודה הנחשקת ביותר בעולם, ביים סרטי מדע בדיוני, פנטזיה ואימה, ונראה כי הקריירה שלו הולכת בכיוון של פיטר ג'קסון עצמו, האדם מאחורי "שר הטבעות". אך רצה הגורל וההפקה נקלעה לקשיים כלכליים אחרי כמעט שנתיים של עבודה, ודל טורו החליט לעזוב ולפנות לפרויקטים אחרים. וכך לקח ג'קסון את מושכות הבימוי לעצמו. 

     

    הפרויקט החדש הוא שונה מ"שר הטבעות", ולו בגלל הסיבה שג'קסון החליט ליצור טרילוגיה, ולא שני סרטים, שכל סרטיה מבוססים על ספר בודד אחד בן 300 עמודים, בעוד הטרילוגיה הקודמת התבססה על שלושה ספרים, שיחד מנו יותר מ – 1000 עמודים. ההחלטה הייתה משונה וגרמה לאנשים מכל רחבי העולם – ביניהם אני – להרים גבה ולהתחיל לפקפק בהחלטותיו של הבמאי, שזה מבקש ליצור טרילוגיה בת 9 שעות לפחות לספר קטנטן של 300 עמודים. לפני הצפייה בסרט הרהרתי לעצמי האם מדובר בהחלטה אמנותית הוא כספית. אחרי הצפייה אני מבין לחלוטין את הבחירה לחלק את הספר לשני סרטים, ומוחה על ההחלטה להפוכו לטרילוגיה.

     

    "ההוביט: מסע בלתי צפוי" מתחיל במעון בג בפלך, שם כותב בילבו באגינס הזקן ספר אודות מסעותיו לאחיינו פרודו. הוא מספר על ממלכת הגמדים ארבור, ממלכה עצומה ומשגשגת של גמדים שמיקומה בתוך הר עצום. אך כשהגמדים מוצאים שם זהב בשפע, דרקון חמדן וחסר רחמים העונה לשם סמאוג פורץ את שערי ארבור, ומשתלט על רכושה, ובכך שולח את הגמדים לגלות. ואז אנו חוזרים 60 שנים אחורה, אל אותו מעון בג בפלך, רק הפעם אנו פוגשים בבילבו הצעיר, אשר מקבל ביקור לא צפוי מהמכשף גנדלף שמציע  לו לבוא איתו למסע. בילבו מסרב, אך גנדלף פועל בדרכים משלו. הוא משלח על מעון בג כ – 13 גמדים, ביניהם יורש העצר של ארבור, ת'ורין. הגמדים וגנדלף מבקשים מבילבו להצטרף אליהם במסע אל עבר ההר הבודד, אל עבר ארבור, על מנת לשחררה מידיו של סמאוג ובכך להחזיר לגמדים את מולדתם. בילבו מסכים בסופו של דבר ומצטרף למסע מטלטל ומסוכן ברחבי הארץ התיכונה, כשלצידו 13 גמדים ומכשף. 

     

    אין ספק שאם גיירמו דל טורו היה עומד מאחורי "ההוביט" היינו רואים בימים אלו על מסך הקולנוע סרט אחר לגמרי. הסגנון שלו שונה לגמרי מזה של ג'קסון, וכנראה שהוא לא היה מצליח להתמודד על ההפקה הענקית והציפיות הענקיות עוד יותר. ג'קסון כבר מכיר את העולם, את הצוות, את השחקנים ואת הציפיות. אין ספק שאחרי "שר הטבעות" הבמאי הניו-זילנדי לא חזר אל עצמו באמת, ויצר סרט אחד טוב אבל מייגע לפרקים ("קינג קונג"), וסרט אחד שהתחיל טוב והמשיך כמפגן ראווה חסר תכלית והיגיון של כשרונו הויזואלי של ג'קסון ("מבט מגן-עדן"). הוא מגיע אל "מסע בלתי צפוי" אחרי שנים של עבודות קדם הפקה, אחרי קשיים והחלפת במאי. ואני חושב שהגיע הזמן להודאה קטנה; אני חושב שפיטר ג'קסון הוא גאון קולנועי, מאסטר ויזואלי ואחד הבמאים החשובים של דורנו, ולו רק בגלל "שר הטבעות". ולמרות ש"הלבוי" היה נהדר ו"המבוך של פאן" הוא לא פחות מחוויה מבריקה, לא היה שמח ממני ביום ששמעתי שג'קסון הוא אכן הבמאי.

     

    כמו שכתבתי, ג'קסון הוא מאסטר ויזואלי מדהים ומרהיב, במאי וירטואוז, שב"הוביט" הפגיז עם עבודת בימוי יוצאת מן הכלל. הוא חוזר אל העולם המוכר כל-כך, זה שהקנה לו הצלחה חסרת תקדים, ומשאיר את הנופים המרהיבים של הארץ התיכונה כמו שהם היו, רק שהוא ליטש אותם במקצת. הקרבות הם אפים ומרשימים כמו פעם, והמפלצות גדולות יותר, מפחידות יותר ומרשימות הרבה יותר. ג'קסון וצוותו בראו יצורים מהמרהיבים שנראו אי פעם על מסכי הקולנוע, כשהם מגמדים את האורקים והגובלינים הישנים. היצורים החדשים הם מפגן ראווה של כשרון ויזואלי, החל משלושת הטרולים המשעשעים, דרך הזאבים הענקיים, האורק המפחיד והגובלינים ומלכם, כולם נראים נהדר. סצינות האקשן המלוות אל היצורים, סצינות הקרבות, הן מעולות כצפוי, וטכנולוגית ה HFR, הלו היא ה – 48 פריימים לשנייה, עובדת מעולה בסצינות הקרובות, ונותנת נפח מיוחד לסרט. 

     

    אך "מסע בלתי צפוי" אינו חף מבעיות. הוא יפיפייה ומרהיב ואפי, אך הייתה הרגשה של פספוס כלשהו בסוף הסרט. נראה היה כי ג'קסון ניסה למלות את הסרט בהרבה דברים חלולים רק על מנת שימלאו את השעתיים וארבעים, ורק שיהיה תירוץ אמיתי לטרילוגיה. הסרט בנוי להלן; שעה של הצגת דמויות ואקספוזיציה, חצי שעה של הליכה וסיפורים שונים, ועוד שעה ועשרים של קרבות וקולנוע טוב. השעה וחצי הראשונה היא לפעמים מייגעת, לפעמים משעשעת, ולפעמים נראית ילדות (לפחות האווירה הזכירה מאוד את הטרילוגיה הקודמת). העשייה הקולנועית שלה היא טובה, הגמדים הם משעשעים והסיפורים נחמדים, אך ההרגשה היא על גבול העצבנות. כי גם סרטי "שר הטבעות" היו סרטים איטיים וארוכים, אך הפתיחה (שעה וחצי!) של "מסע בלתי צפוי" הייתה נראית כמו ניסיון כושל להעברת הזמן לפרקים. בנוסף,נראה שרק שתי דמויות מעניינות את ג'קסון ושותפיו – בילבו ות'ורין -, וכל שאר הדמויות לא מפותחות ולא מעניינות מספיק. הגמדים פשוט נמצאים שם וגנדלף  לא מעניין כמו פעם. מזלו של ג'קסון, ושלנו, שהשעה וקצת האחרונות הן לא פחות ממטריפות. הסיפור תופס תאוצה ומתחיל לנסוע כמו פרארי בכביש ריק. הסרט נהיה אפקטיבי וענק ומרשים, הוא מציג צדדים חדשים של הדמויות ושל הארץ התיכונה והוא מפגיש אותנו עם גולום. אלו הם שעה וקצת של כיף קולנועי, בידור נדיר שהוא גם מסע לעולם אחר.

     

    "ההוביט: מסע בלתי צפוי" הוא פתיחה מעניינת, אם כי מעט מאכזבת לטרילוגיה חדשה. האורך גורם לסרט לחרוק לפעמים, כמו גם אי-הטיפול בדמויות והסיפור שנראה שלא מתקדם לשום-מקום. אך לא רק שכדאי ללכת לצפות בסרט הקולנוע, אפילו מומלץ מאוד. אם אתם מכירים ואוהבים את הטרילוגיה הקודמת, הסרט החדש הוא כמו ביקור נדיר ומרענן בעולם מוכר אך שונה במקצת, מעין פגישת מחזור אפית. אין ספק שהסרט הוא עוצמתי מאוד לכל מי שאוהב ומכיר את העולם, ואני חייב להודות שקיבלתי צמרמורת כשבילבו הקריא את השורה: "במאורה באדמה חי לו הוביט…", כשראינו את פרודו, כשגנדלף הופיע לראשונה וכשהופענו מחדש בריוונדל וכשגולום צץ לו מן החשכה. האווירה שבונה פיטר ג'קסון היא אווירה של "חכו להמשך", והסוף הוא מבריק ובהחלט משאיר טעם של עוד. מה גם שמרטין פרימן מגלם בשלמות את בילבו הצעיר. יש מגרעות ויש הברקות, והתוצאה הכוללת היא טובה. ואולי רק שנראה את כל הטרילוגיה כטרילוגיה שלמה, נבין את גדולתו האמיתית של "מסע בלתי צפוי". יכול להיות שאני לא אובייקטיבי, ואולי אני פשוט לא מבין כלום, אבל נהניתי. היה מדהים לחזור לארץ התיכונה. מחכה לפעם הבאה. 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      רוי יודקביץ'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין