כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    ביקורת על הסרט : " אהבה"

    2 תגובות   יום רביעי, 13/2/13, 10:34

    החיים הם עסק לא פשוט. אנחנו נלחמים בהתמדה בקשיים ולומדים כיצד להתמודד עם מכשולים. כמו במרוץ מכשולים, אנחנו עוברים במהירות משוכה –משוכה במטרה להגיע לקו הסיום ומנסים על הדרך לעקוף אחרים. כל החיים אנחנו בתחרות אחת גדולה .ולמה? מה כבר מחכה לנו בקו הסיום? הזיקנה?  במסגרת המרוץ הזה של החיים אנחנו קוטפים תארים . ההוא פסיכולוג גאון , זאתי ציירת מוכשרת , זה ששם הוא שף מפורסם...כולנו מחפשים את התואר הנכסף. אבל למה בעצם? הרי בשלב מסוים , שם לקראת הסוף , בזיקנה , נהפוך להיות ה"זקן" או ה"זקנה". נכון, מישהו ייזכר מידי פעם שהזקן ההוא היה פעם החתיך של השכבה והזקנה הזאת הייתה עורכת דין מה זה מפורסמת בזמנה, אבל מה זה משנה, היום הוא ה"זקן והיא ה"זקנה".

    אן (עמנואל ריבה) וז'ורז' (ז'אן-לואי טרנטיניאן) הם זוג זקנים שחיים בפאריז. פעם הם היו פסנתרנים ומורים לנגינה , היום הם סתם זקנים. בעוד שז'ורז' הפך עם השנים רק לזקן , הגורל של אן אכזר הרבה יותר , היא הופכת גם לחולה ונכה בעקבות ניתוח שהיא עברה שמותיר אותה משותקת. בהמשך גם יבוא שבץ שיוביל גם לניסיון התאבדות , אבל לא אלו הם הדברים הקשים ביותר שיהיה על בני הזוג לעבור. ההתמודדות היומיומית עם המצב החדש היא הקושי האמיתי. מדובר בהתמודדות סיזיפית ועגומה . בהתחלה אן מנסה להיאבק באצילות וגאווה, בהמשך המאבק הופך למשימה מייאשת ומשפילה. ז'ורז' עומד לצידה לכל אורך הדרך. במסירות אין קץ ובאהבה גדולה. בעוד שז'ורז' ממשיך לראות באן את אן – האישה, ניתן לראות בבירור כיצד הסביבה של אן מתחילה לתפוס אותה כנכה וכנטל במקרה הטוב וכחפץ שאיבד מערכו ועכשיו צריך לתחזק את קיומו עד שהוא יפסיק לעבוד, במקרה הרע. וז'ורז' בשלו, ממשיך לטפל בה בביתם ומתנגד בחריפות לבקשתה של  בתם ( איזבל הופר ) להעביר אותה למוסד. קשה שלא לכעוס על הבת שמתעקשת על כך שצריך לשלוח את האם למוסד, בעיקר לאור הטיפול המסור של האב , אבל בסופו של יום , זה מה שאנשים עושים כשקשה להם להתמודד עם ההורים המזדקנים , שולחים אותם לאיזה מוסד, ובאים לביקור נימוסים פעם בתקופה. בסצנה האחרונה בסרט , הבת מתיישבת בכסא שבו האב נהג לשבת , ושבו גם האם התיישבה כשחזרה מבית החולים בראשונה. הישיבה הזאת בכסא מסמלת את העתיד הצפוי מראש של אותה הבת, גם היא ככל הנראה , תשלח יום אחד על ידי ילדיה לאיזה מוסד כשתדזקן, כי גם הם לא ירצו להתמודד כמוה עם הזקנה מקרוב.כי מי רוצה להתמודד עם הזיקנה?  הזיקנה היא תהליך מכוער. הגוף שלנו בוגד בנו , והראש מתעייף , ואלו התנאים הקלאסיים להבשלת תהליך ההפשטה שלנו מהתארים שצברנו בעמל רב במהלך החיים ולהפיכתנו לסתם "זקנים".

    במרוץ המכשולים של החיים , מה שמדרבן אותנו ומחזיק אותנו בתחרות הוא התקווה. כשקורה לנו דבר רע אנחנו נתלים בתקווה שעוזרת לנו להתגבר על המכשולים." יהיה בסדר.." , "הזמן מרפא...","בסוף הכל מסתדר לטובה...". אחרי שרואים את "אהבה" (Amour) התקווה הזאת נראית קצת יותר תלושה. כי הרי מה מחכה לנו בסוף? הזיקנה? אני מוותרת, תודה. הצפייה בסרט של מיכאל הנקה ( בימוי וכתיבה )לא  מותירה המון מקום לאופטימיות. הסרט כבד , מדכא ואיטי , בדיוק כמו הזיקנה.נקודת האור היחידה בסרט היא האהבה הענקית שיש לבני הזוג האלה, ז'ורז' ואן. אהבה שמגיעה לשיאה במעשה הכי כואב וקשה שאפשר לעשות למען האהבה. בנקודה הזאת שבה אדם שהקרוב והאהוב עליו סובל ברמה כזאת שהוא מתחנן לעזוב את העולם , אין מקום לשפיטה. האהבה הזאת של ז'ורז' ואן היא נדירה בתקופה שבה אנשים מתייחסים לבני זוגם כאל רכב שיש להחליף במודל חדש כשערכו יורד עם השנים , בתקופה שבה אנשים מחפשים את בן הזוג המושלם שלא קיים , רודפים אחרי ריגושים זולים , מתחשבים רק בעצמם ומחשבים מה האינטרס שישרת אותם בבחירת בני זוגם. אני מאחלת לכולנו שכשנזקן יעמוד לצדנו מישהו שיאהב אותנו במסירות אין קץ , בהתחשבות אמיתית בצרכינו ובאישיותינו ובאהבה ללא תנאי, וזאת אולי התקווה האחרונה .

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/2/13 10:54:

      שני נושאים שאני לא מבין בהם - סרטים ואהבה לשון בחוץ

      באמת סרט קצת כבד....

      ארכיון