הסרט מספר את סיפורם של מבוגרים השוהים בבית אבות של מוסיקאים בגמלאות. הם יוזמים קונצרט גאלה כדי לגייס תרומות כספיות להצלת המקום מפני סגירתו.
ואז מגיעה ג'ין הורטון (מגי סמית) שהייתה זמרת אופרה אגדתית ובואה מזעזע לא רק את עולמו הרגשי של בעלה לשעבר, אלא גם של דמויות נוספות.

הסרט קליל וחביב אבל יכול היה להתרומם לגבהים אילו היה מעמיק יותר.
הרעיונות כי הגוף הזקן אך הראש עדיין צעיר ורוצה אותם דברים כבעבר, חשבון הנפש על טעויות העבר והאפשרות לתקנן, על כך שהנעורים לא נעלמים גם כאשר הגוף מזדקן, נשארים אותם רצונות, אותן תשוקות, אותן קנאות.

גם השאלה כמה אפשר להחזיק בעבר כשהגיל נושף בעורפך עולה. אבל כל אלה שהם נושאים נפלאים לדון בהם, מוצגים באופן שטחי ולא אמין.
המשחק המעולה של כל הצוות: מייקל גאמבון, בילי קונולי, לוק ניוברי, דיויד ריאל, טום קורטניי, פאולין קולינס לא מצליח לשנות את הליקוי הבסיסי.
התסריט מאוד בנלי וצפוי מראש.
סרטו הראשון של דסטין הופמן כבמאי לא ראוי להערכה באותה מידה שבה זכו סרטיו שבהם כיכב כשחקן.

להרצאות, המלצות על סרטים איכותיים :

http://www.anat-or.com/