כותרות TheMarker >
    ';

    החיים בסרט

    קולנוע, חברה, תרבות

    0

    על הסרט "אהבה"

    6 תגובות   יום רביעי, 27/2/13, 13:02

    על הסרט "אהבה"

    אהבה הוא עוד סרט מופתי של מיכאל הנקה, היוצר של "סרט לבן". בסרט זה הוא מתמודד עם הזיקנה. סרטים המדברים על הזיקנה מדברים בעצם על החיים, איזה חיים נחיו, מה המשמעות שלהם, האם צריך לחיות את החיים בכל מחיר, גם כשהזיקנה לא מאפשרת איכות חיים מינימלית?

    אן וג'ורג' הם זוג קשישים המתגוררים בפריס. הם היו מורים לפסנתר. ביתם גדוש ספרים. ביתם וחתנם הם נגנים בתזמורת. הסרט מתחיל מהסוף - צוותי הצלה פורצים בכח לבית, שם הם מוצאים את האישה הקשישה מתה במיטתה, כשמסביבה מסודרים פרחים בצורה טקסית.

    בסיקוונס הבא - זוג הקשישים חוזריםמאושרים מקונצרט בו הופיע תלמיד של אן. הם נוסעים באוטובוס ונראים מלאי שמחה וסיפוק. הם אף פגשו לרגע את נגן התזמורת, תלמידם לשעבר. 

    בבוקר שאחרי הקונצרט, בזמן ארוחת הבוקר, הקשישה בוהה קדימה ולא מתקשרת לרגע עם בעלה. הוא נלחץ מזה, ומתכוון להזמין רופא. אלא שהיא מיד חוזרת לתפקוד, ולא מבינה על מה הוא מדבר. מכאן מתחילה ההידרדרות שלה, היא עוברת ניתוח ונותרת משותקת בחצי צד בגופה, היא נזקקת לכיסא גלגלים. בעלה מטפל בה באהבה ובחמלה רבה, לבד או בעזרת מטפלות. והנקה לא מוותר לנו על אף אספקט של ההידרדרות הזו, לאט אבל בטוח ולכיוון אחד. בוקר אחד, כשג'ורג' עוזר לאן לצאת מהמיטה הוא מגלה שהיא כולה רטובה. פעולות שהיו מובנות מאליהן  בעבר הפכו לקשות ואף בלתי אפשריות. ג'ורג' מתעמת עם מטפלת חסרת חמלה.

    הבת שלהם (איזבל הופר) באה לבקר, אבל היא כל כך בתוך העולם שלה, שהיא לא מודעת למה שמתרחש שם בבית, ולמעשה מתנהל שם שיח חירשים. היא מקוננת על חייה. בעלה, שהוא נגן בתזמורת, בגד בה עם נגנית אחרת, בסוף הוא חוזר אליה, אבל כולם בתזמורת יודעים על הרומן הזה. וזה בטח מביך. בשאלות של זיקנה, חיים ומוות הכל מתגמד מול הדרמה הגדולה שמתרחשת בבית (דרמה היא לא מילה מתאימה לאיפיק במשחק, בצילום, ובכל פרים בסרט הזה. הבת רוצה להשקיע את כספה בדירה, אבל כולם יודעים ששווה להשקיע בדירה בפריס, לכן כל היום היא מכתתת את רגליה ולא מוצאת דירה. בסוף הסרט היא מגיעה לדירת הוריה שהתרוקנה מיושביה, ועכשיו כבר יש לה דירה, היא מסתכלת לכיוון החדרים, ויודעת שאף אחד כבר לא יצא משם. אנילא יודעת מה אתכם, לי זה נראה אחד הרגעים המפחידים בחיים, הרגע בו אתה נאלץ לפנות את דירת הוריך. והנקה מראה לנו את זה. הבת יושבת בדירה מופזת האור ומתבוננת לכיוון החדרים.

    משחק משובח של ז'אן לואי טרינטיאן (הקונפורמיסט) ועמנואל ריבה (הירושימה אהובתי) שוטים ארוכים, כמעט בלי תנועה ולעיתים בלי פסקול. אחד הקטעים הכי מרגשים הוא כשג'ורג' מאזין למוזיקה ומדמיין את אשתו מנגנת על הפסנתר (היא שוכבת בחדר הסמוך)

    צפייה בסרט כזה מהווה קתרזיס (המילה סובלימציה מתאימה יותר) במיוחד למי שקרוב לאדם שנזקק לעזרה בצורה כזו, או שהיה לו קרוב כזה. (אתם יכולים להכניס לכאן את המילים המכובסות "סיעודי" ו"תשוש") לדעתי כשרואים שזה קורה גם במשפחות טובות אחרות, יש סוג של השלמה, והבנה שאלה החיים, והזיקנה היא חלק מהם.

    אז מה התשובה שהנקה נותן לנו, מהי משמעות החיים, אם יש להם משמעות? מה הדבר הכי חשוב? כמובן, אהבה אל הקרובים ביותר אליך, ואולי גם האמנות היא איזושהי נחמה, כי ג'ורג' ואן חיו חיים מלאי אהבה, חמלה, יופי ואמנות, ואפילו הצליחו להעמיד דור חדש של פסנתרנים. והמוות של אן, למרות הקושי, גם בו היה יופי (הפרחים). יש בזה איזושהי נחמה.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      הי טלוני זה תלוי, אבי היה סיעודי במשך זמן רב, עד שנפטר במאי האחרון. בשבילי לראות סרט כזה זה סוגי של תירפיה (!) כי אני רואה שזה קורה גם במקומות אחרים. מלבד זאת, הזוג בסרט הוא זוג אמנותי, האשה הייתה מורה לפסנתר, ושניהם חובבים קונצרטים, ספרים, מוסיקה, אז זה כאילו שנסרט טוען שיש נחמה למוות באמנות. זה סרט פיוטי. הבימאי סיפר שדודתו בקשה ממנו שימית אותה המתת חסד והוא לא עשה זאת, והיא התאבדה והוא הצטער שלא עזר לה. ממליצה לראות.
        17/3/13 23:36:
      שמחתי לקרוא את הפוסט שלך.
      שמעתי על הסרט, אבל חברות אמרו לי " שלא תעזי ללכת" נורא עצוב וכל הזמן בוכים.
      אז החלטתי לשמוע בעצתן, כי לא רוצה להתחבר לעצב.
      אבל, לאחר שקראתי את הסקירה שלך, התעוררה בי שוב הסקרנות...
      רומנטיקה בכל גיל.
        1/3/13 19:00:
      נשמע אף מרתק...
        27/2/13 16:17:
      אין מילים ליצירה המופלאה הזו שיצר הנקה.... בכל סרט הוא סוחף את הצופה בצורה הכי ריאליסטית לתוך סיפור עמוק ומלחיץ שכל צופה מזדהה עם הסיטואציה. רק חבל שרוב האנשים ראו רק את הסרט "אהבה" ולא יודעים על עוד סרטים נהדרים כמו "סרט לבן" או "משחקי שעשוע" .
        27/2/13 13:25:
      מעניין מאד

      ארכיון

      פרופיל