כותרות TheMarker >
    ';
    0

    "אדמה מובטחת", ביקורת

    1 תגובות   יום ראשון, 24/3/13, 20:25

    ''

     

    "אדמה מובטחת", בימוי: גאס ואן סנט, תסריט: מאט דיימון וג'ון קרסינסקי.

     

    אם להגיד את האמת, הביקורת הזו על "אדמה מובטחת" היא רק תירוץ כדי לדבר על במאי הסרט, גאס ואן סנט, במאי לא אחיד, בעל שפה קולנועית מוזרה ומשתנה, קיצוני לכאן ולכאן, שלא משנה לאיזה כיוון הוא הולך עם היצירות שלו, הן כמעט תמיד מעניינות ונהדרות. הגיגים על הסרט יבואו אחר-כך, אני מבטיח, אבל בינתיים זו הבמה שלי לשפוך למה ואן סנט הוא במאי חשוב מאוד לפי דעתי. "דראגסטור קאובוי" היה הסרט הראשון של ואן סנט אליו נחשפתי, אחרי שהחלטתי שעליי להרחיב אופקים ולנסות ולהכיר במאים משונים שקולם השפיע רבות על הגל העצמאי האמריקני. הסרט הוא הקרקע להבנת השפה הקולנועית עוכרת השלווה של ואן סנט, קולנוע איטי ומהורהר, אפור וחסר צבע, בעל דמויות שוליים שהם הלכלוך של העולם. היופי היה דווקא בלכלוך של הסרט, איך ואן סנט לא מחפש לייפות את המצב, אלא להראות אותו כמו שהוא. הסגנון המרתק הזה המשיך גם בסרט שהוא, לפי דעתי, פסגת היצירה של היוצר, "איידהו שלי". סרט העוקב אחרי מעלליהם של שני בחורים המוכרים את גופם בשביל כסף ושוכבים עם נשים ובחורות גם יחד, האחד הוא אדם תועה שלא מוצא את מקומו בעולם ומחפש בצורה תמידית אחר הבנה ואהבה והאחר הוא בן סורר ומורד של ראש העיר שבורח מהבית ועושה בעיות. היה זה סרט המציג את הגאונות האמיתית בסגנון האפלולי והמשונה של ואן סנט, שמה ששלט בו הוא, שוב, הלכלוך של האדם, החיפוש אחר דבר מה שלעולם לא נוכל לקבל. השפה המשיכה להתפתח עם סרטו של הבמאי משנת 2003, "אלפנט" זוכה פרס דקל הזהב, הפרס הראשון בקאן. זהו סרט קטן ומינימליסטי, העוקב, בצורה חד-משמעית ומילולית לגמרי, אחרי כמה ילדים ביום בו מתרחש טבח בבית ספרם. הסרט לא מנסה להגיד דבר, יש בו דיאלוגים מעטים, המצלמה רק הולכת אחרי הדמויות ומציגה את הדרך שהם עושים באותו יום נורא, אבל המסמך שמוצג מול עניינו הוא מטריד ומצמרר, אך האכזריות של אנשים אל אנשים אחרים מתורגמת במעשה קיצוני של רצח. גם "אלפנט" היה חסר צבע, קר ומרוחק, קולנוע שעשוי במינימליסטיות אבל עושה זאת בצורה כבירה. גם "פרנויד פארק" המשיך את המגמה, והציג עד כמה קולנוע יכול להיות מרתק למרות האיטיות והיומרנות שבו, אם האדם שעומד מאחוריו הוא כשרוני מספיק, ויודע איך לשחק עם הכלים הקולנועיים שבידיו. אך לצד כל אלו, ואן סנט אחראי לכמה יצירות מיינסטרימיות למדי, שגם הן מראות עד כמה הוא יודע מה הוא עושה. "סיפורו של וויל האנטינג" הוא כנראה המפורסם שבסרטיו, סרט עליו זכו מאט דיימון ובן אפלק באוסקר על התסריט המקורי הטוב ביותר אשר כתבו. אני לא מבין את ההסתייגות שיש לאנשים מן הסרט הנהדר והרגיש הזה, אני מצאתי אותו נהדר, וראוי לפרס שקיבל. אבל אני דווקא רוצה לדבר על סרטו משנת 2008 של הבמאי, "מילק" בכיכובו של שון פן, שגם פה הוא משמש כמעין במאי להשכרה, מכיוון שלא כתב את התסריט. זהו סיפורו של הפוליטיקאי ההומו הראשון, מעין התגשמות חלום קטנה של ואן סנט, הומו מוצהר בעצמו. גם זה היה סרט עדין ורגיש, אך בשונה משאר סרטיו של הבמאי, מלא בחיים וצבעוני. וזה מקשר אותי לסרטו החדש, "אדמה מובטחת", גם פה ואן סנט מביים על פי תסריט של אחרים, וגם הפעם זהו מאט דיימון, שהביא עמו את ג'ון קרסינסקי. גם פה ואן סנט נוטש את השפה הקולנועית האפלולית שפיתח במשך השנים, ונוטה לכיוון המיינסטרים המובהק, אך הפעם התוצאה פחות מענגת מ"וויל האנטינג" ו"מילק".

     

    "אדמה מובטחת" מספר את סיפורו של סטיב באטלר, אדם העובד בשורותיה של חברה לקידוח גז בשם גלובל, ונמצא בדרך הבטוחה לתפקיד בכיר בחברה הענקית. תפקידו של סטיב בחברה הוא לנסוע לעיירות חוואיות קטנות ברחבי ארצות הברית ולשכנע את האנשים המתגוררים בהם למכור להם את אדמותיהם כדי שיוכלו לקדוח גז טבעי. בסרט, נשלח סטיב לעיירה קטנה המזכירה לו את העיירה בה הוא עצמו גדל, שם עליו לשקר ולתחמן את אנשי העיירה כדי שימכרו לו את אדמותיהם בעבור סכום כסף נאה, אך נתקל בבעיות לא צפויות, כמו מורה צעירה השובה את ליבו, פוליטיקאי רותח, פרופסור מזדקן שבידו הרבה מידע שמאפיל על שקריו של סטיב ופעיל סביבתי שמגיע מטעם חברה להגנת הסביבה בשם אתינה, על מנת לעצור את הקידוחים המסוכנים, והוא יעשה הכל כדי לעצוב את סטיב ופועלו. המאבק ביניהם הופך לאישי לאט-לאט, כשכל אחד להוט לנצח ולזכות באנשי העיירה.

     

    נדמה שואן סנט נטש את האומן שבו ויצא לצלם סרט כמעין טובה למאט דיימון. לא נראה שהסרט באמת משך אותו, ורוב הזמן הסרט מרגיש קצת על טייס אוטומטי. כן, עבודת הצילום היא נהדרת ונראה שואן סנט בכל זאת נהנה לשחק עם הנופים הירוקים והשמיימים במצת העוטפים את העיירה, והוא מצלם אותם ברגש ובעדינות, וכמובן, ואן סנט הוא מקצוען ויודע את העבודה, ומבחינה עשייתית ואסתטית, הסרט נהדר. גאס ואן סנט הגיע לביים סרט לא שלו, והוא יכול לעשות וי, כי הוא עשה טוב, לא שחשבתי אחרת. אבל עכשיו נעבור לאדם שבמקום מסוים, הסרט הזה כן שלו. וזה מאט דיימון. דיימון הוא אחד מהשחקנים האהובים עליי, אני חושב שהוא יכול להיות כוכב אקשן פסיכי ומאיים ושחקן אופי שקט ומרתק, ומנהיג כריזמטי וסוחף. הוא גם הראש כשרון כתיבה ב"סיפורו של וויל האנטינג" ו"ג'רי" (שניהם בוימו גם כן בידי ואן סנט), והוא בוחר תפקידים מצוינים, והוא ללא ספק על דרך המלך. אך הפעם הוא לקח על עצמו לספר סיפור אקטואלי מאוד, הנוגע בנושאים מאוד מדוברים בשנים האחרונות, כגון הגנת הסביבה, השתלטות מפעלי ענק על הטבע הירוק שעוד נשאר בעולם וכו'. וכך, דיימון ושותפו לכתיבה מנסים ליצור סרט חשוב, מכתב האשמה חריף, וזה לא תמיד מצליח להם. התסריט שלהם לא מצליח לעניין לאורך כל אורכו, יש דיאלוגים ועלילת משנה אחת שנראו כאילו נדחפו לסרט בכוח, יש דמויות שנוכחותם לא תורמת כלל להתפתחות העלילתית של הסרט וסתם לוקחים זמן אוויר, אבל לצד כל אלו יש בסרט כמה רגעים מרגשים עילאיים, לצד התפתחות עלילתיות וטוויסטים מפתיעים, למרות סוף מעט צפוי. וכך "אדמה מובטחת", כמו הקריירה של הבמאי שלה, הוא סרט לא אחיד כלל. הוא לפעמים נהדר, ולפעמים הוא סתמי, אבל במבט לאחור זה ללא ספק סרט שכדי לראות, סרט שכן מצליח לעניין ולהיות אקטואלי, סרט עם קאסט נהדר שבראשו מאט דיימון המבריק כתמיד ופרנסיס מקדורמנד הענקית. וכמו הסרט והיוצר, גם אני לא אחיד, ולמרות ש"אדמה מובטחת" לא מסרטיו הטובים של ואן סנט, והוא כנראה יישכח מהר מאוד, הוא כן מומלץ, והוא כן עשוי טוב, ויש לו כוונות טובות. רק  ניתן לקוות שסרטו הבא של גאס ואן סנט יהיה יותר הוא, ופחות הם. 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      רק לזכור שיוצרי הסרט לא הכי אובייקטיביים...

      ארכיון

      פרופיל

      רוי יודקביץ'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין