כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    ביקורת לא חגיגית על הופעת האיחוד הלא-חגיגית של קרח תשע

    12 תגובות   יום חמישי, 4/4/13, 04:15

    "שלום. אנחנו להקה בשם 'קרח תשע', הולכים לשיר עכשיו שיר עמוק מתוך שנות התשעים"

     

    את האקספוזיציה המתומצתת לערב הזה סיפק נעם רותם, הסולן של "קרח תשע", פחות או יותר ממרומי השיר הרביעי. עד אותה הנקודה לא נאמרו מילים, פרט לשירים. לא מילות קישור, לא מילות התרגשות, לא מילים חגיגיות. וטוב שכך.

     

    טוב שכך, בעיקר בגלל מה שידוע כ"סינדרום האנטי-קליימקס" שהופעות רבות מדי לוקות בו. חובבי מוזיקה מושבעים יודעים שהליכה להופעה של אמן אהוב ככל שיהיה איננה נטולת סיכונים. מניסיוני הדל, כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. כבר קרה לא פעם ששנים של בילד-אפים בתוך הראש לקראת "ערב חד-פעמי" כלשון היחצ"נים, כולל צפייה בקליפים והאזנה רצופה לדיסקים מולידות ברגע האמת ערב רע לתפארת: איחור בתחילת המופע שמדהים בכל פעם מחדש, סאונד מכוער, זיופים נוראיים ואוירת יום הזיכרון עגמומית שדבקה לעיתים להופעות בארץ. כך שלרוב אבחר להישאר בסופו של דבר בבית, ולשמוע מוזיקה לבד, בחושך, במקום להשקיע כסף ומאמץ ולהגיע לדבר האמיתי.

     

    הסינדרום המדובר מחמיר אף יותר כאשר אלה הופעות איחוד שחיכו להן זמן רב, כי אז הן תמיד יזכו בשם תואר שנוא במיוחד: "חגיגי". הוא שנוא מפני שחגיגיות היא תואר מחייב. מרגע שהכרזת על הופעה כחגיגית, עליך לספק לא פחות מחוויה בלתי נשכחת, עם "אורחים" "הפתעות" ומשהו בעל ערך "היסטורי" ו"נוסטלגי".

     

    ההופעה של "קרח תשע" בזאפה רמת החייל הייתה האחרונה בטרילוגיית האיחוד לרגל 20 שנה להקמת הלהקה. ייתכן ששתי ההופעות שקדמו לה אפשרו לחברים לשחרר את הלחץ ולנער את הציפיות. זה מותיר אותנו עם היכולת להתפייט על ההופעה בהרבה שמות תואר - אבל "חגיגית" היא ודאי לא הייתה ולכן גם אנטי-קליימקס לא היה שם. ההופעה לא נפתחה באיחור אופנתי כנהוג במקומותינו, ויש לומר על כך מילה טובה לזאפה. כאמור, רותם לא חפר יותר מדי בשנים שעברו, לא הביע חרטה, געגועים או התרפקות נוסטלגית אלא נתן לשירים לדבר בעד עצמם, ואף חלק את המיקרופון בנדיבות עם אוהד קוסקי, הסגן שלו שחותר תחתיו, שתרם משפטי מחץ פה ושם. 

     

    ביקורות על הופעות של אמנים מתאחדים נאלצות לאגד תחתן סל קלישאות: שהם "התבגרו" או לחילופין "הבשילו", ש"השנים דווקא עשו להם טוב", שהם "שרדו יפה את הסמים" ושהצליחו לנסח קול ייחודי משל עצמם. במקרה הזה, רוב הקלישאות נכונות. כל החברים מחויכים ונראים טוב (בלי תוספת הגנאי "לגילם"). סקס אפיל כבד באויר. ההופעה הייתה מקצועית ובוגרת, ועשתה כבוד לשירים ההם. לעומתי, ד', מעריץ סמוי של הלהקה שיצא מהארון לרגל האיחוד ופיזז לצידי כאילו אנחנו שוב בני 12, טען כי במבט לאחור הוא דווקא מעדיף את קרח תשע מודל 96', על הסקיצות הבוסריות והראשוניות ורוח הנעורים שלהם. אחרי השנים שחלפו מאז אותה רוח נעורים, ולאחר שהטענות על גנבה מוזיקלית שככו, עדיין בלתי נמנעת ההשוואה ל-Suede, להקת האם, במיוחד על רקע אלבומם החדש שחוזר לאיזור הזמן המוזיקלי שבחסותו צמחו גם "קרח תשע", ושכל ההופעה הזו הייתה סוג של מחווה עבורו. 

     

    אחרי כל זה, יש להודות שרגעי השיא של הערב לקוחים דווקא מהופעת החיזוק של שלומי שבן. שבן הודה לרותם שגילה אותו לחברת התקליטים, וכך התוודענו למקרה קלאסי של גולם שקם על יוצרו וגונב לו את ההצגה. איפה קרח תשע, ואיפה שלומי שבן. הוא הרים להם את ההופעה לשלושה-ארבעה שירים והשאיר טעם של עוד. האלתורים על הפסנתר בעיבוד המפתיע ל"עברנו לצפון" היו לא פחות מגאוניים, והבחירה בשיר הזה נראתה אירונית לרגע: "עברנו לצפון, ואנחנו לא מתגעגעים". "כל פעם שאתם באים זה לא יותר מסקרנות, רגש ישן שמתעורר כמו שזה בא". ואכן לקראת הסוף מודיע רותם שאחרי ההדרן כל אחד מהם יחזור למגירה שהוא יצא ממנה, והקלה נשמעה בקולו. מזל ש"קרח תשע" באו לבקר, כי אף פעם לא זכו להכרה שהגיעה להם, אבל טוב שהם באו רק לקצת. יש מקום להופעת איחוד נוספת בעוד כמה שנים; זאת, כמובן, בתנאי שהיא לא תהיה "חגיגית".

     

    ''

     

     

    ''

     

     

     

    ולמי שלא מכיר (או למי שכן ורוצה להיזכר), הנה השיר האהוב עלי שלהם, "סרטים":

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/4/13 22:22:

      הצורך לשתף מגיע ברגע שמצמרר אותך או לחלופין, מזעזע אותך. כך לפחות אצלי כאשר אני לבד בהופעה - אני מפנה מבט אך אין לי עם מי לחלוק. אין את האדם שמכיר אותי ומספיק חיוך או הבעת פנים תמוהה כדי שהוא כבר יבין הכל. לאט לאט אני כבר לא מפנה מבט אלא אוצרת את התחושות פנימה. זו חוויה בפני עצמה, לא בהכרח פחות או יותר טובה.  

       

      לעניין האופי - אני חושבת שזה עניין הדרגתי. תחושת ההחמצה אט אט מצטברת בקרבך ובסוף אתה זורק הצידה מוסכמות חברתיות לטובת ההנאה שלך. בסרטים והופעות לטעמי, קל יותר להיטמע בקהל. עד שמתחיל הסרט/המופע אתה אמנם תרגיש בולט, גם אם אף אחד כלל לא שם אליך לב, אבל זה לזמן קצוב. באכילה לבד במסעדה, להבדיל, הלבד מאוד דומיננטי. אם אין לך מחשב נייד/טלפון חכם/ספר וכיו"ב לברוח אליו תוך כדי הארוחה, לא נותר אלא להיות מודע לעצמך וללבד במלוא העוצמה ולכן, אני עדיין לא מסוגלת לאכול לבד (אבל לפחות ניסיתי). 

       

      וכאילו כדי לסתור את כל מה שאמרתי עד כה, אני חייבת להתוודות שאתמול הלכתי לבד, כהרגלי, הפעם למרתון הופעות. ואולי בגלל שבין לבין היו פאוזות ארוכות או בגלל שנאלצתי לחכות בתור ארוך מלא בחבורות של חברים, היה לי קצת קשה. ופתאום, לתוך ההופעה השלישית, כבר היה לי בודד מאוד ועצוב. ואפילו ההופעה, שדווקא הייתה טובה, לא הצליחה לטשטש את התחושה הזו. ופשוט הלכתי. ולא חזרתי להמשך ההופעות. לא רציתי יותר לבד. אז אולי גם אני לא כזו גיבורה. 

        13/4/13 19:51:

      צטט: pro 1984 2013-04-12 16:17:32

      ביקורת מצויינת. לעניין ההליכה להופעות לבד - יצא לי לאחרונה הרבה ללכת לבד. יש בזה משהו מוזר בהתחלה, הצורך לשתף נאלץ לסגת, אבל החוויה מומלצת ולו בשל הסיבה שלפעמים - אם מסרבים ללכת להופעה לבד ולא מוצאים פרטנרים, אז לא הולכים בכלל ואז סתם מפסידים.

       

      תודה, לעניין ההליכה להופעות לבד - אני מסכים איתך לגמרי, וזה הדברים שכתבתי גם ל"קול קוראת"- בהופעות אפשר להרגיש אנונימיים, האוירה והתאורה והצפיפות מטשטשים את זה שאתה לבד, כך שאין סיבה לוותר על הופעות מהסיבה הזאת. מצד שני, אותם האנשים שנבוכים לשבת לאכול לבד וללכת לסרט בקולנוע לבד לא ילכו גם להופעה לבד, ולא בטוח שיתחרטו בדיעבד אם לא ילכו, זאת תכונת אופי שכזאת. ולמה הכוונה ב"הצורך לשתף נאלץ לסגת"?

        13/4/13 19:44:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2013-04-11 10:57:58

      כבר עשרים שנה..

       

      הזמן טס כשמזדקנים :)

        12/4/13 16:17:
      ביקורת מצויינת. לעניין ההליכה להופעות לבד - יצא לי לאחרונה הרבה ללכת לבד. יש בזה משהו מוזר בהתחלה, הצורך לשתף נאלץ לסגת, אבל החוויה מומלצת ולו בשל הסיבה שלפעמים - אם מסרבים ללכת להופעה לבד ולא מוצאים פרטנרים, אז לא הולכים בכלל ואז סתם מפסידים.
      כבר עשרים שנה..
        10/4/13 11:31:

      צטט: קול קוראת 2013-04-07 07:22:18

      1. מראה שבורה ? >> סיקרנת ! :)

       

      מראה שנשברה בחדר של ד', והניבה שבוע רע במיוחד, שלא לדבר על שבע השנים הבאות..

      2. אני כבר מזמן (מאז שהכרנו פה) לעזזל אומרת : שמישהו כבר יקח אותך לתפקיד היורש של קונטר ברדיו ועכשיו מוסיפה - או מינימום ליורש של גל אוחובסקי בעיתונות.. זה חייב לקרות, יש לך את כל מה שדרוש. מחזיקה לך אצבעות, חברטואל יקר :)

       

      או אה, קוטנר ואוחובסקי, יש ממני יותר מדי ציפיות ! :) אבל עוד לא ויתרתי, ממשיך לנסות. 


      3. בקשר לביורק, תשמע סיפור : בקיץ שעבר ביקשתי מחבר אחד שיבדוק מתי זמני ההופעות שלה באיסלנד המתוכננות לשנת 2013 מתוך שאיפה להזמין הרבה זמן מראש, ולבנות מסלול טיול סביב תאריך ההופעה שלה שם השנה. החבר הזה הוא מבין גדול בתחום כי הוא מתפרנס מבניית מסלולי טיול בעולם (הוא טייל רציני - היה בחצי פלנטה). בהתחלה התכנון היה שנטייל באיסלנד יחד (אני שיכנעתי אותו בכיוון), אבל אח"כ הוא התחרט ואמר לי שזה לא מסתדר לו מבחינה כלכלית - זה טיול מאד יקר וכבר יש לו השנה כמה מסלולים שהוא תיכנן לבצע בארצות אחרות, חוצמזה שהוא קנדי במקור והוא גם נוסע פעמיים בשנה לבקר את אבא שלו שם. בקיצור, הוא בדק מול הספקים האיסלנדים וביקש לברר את הסוגיה של לוח ההופעות שלה, ולתדהמתו הם מסרו לו שהיא כבר כמה שנים כמעט לא מופיעה באיסלנד ! הייתי בשוק, בכל זאת ארץ מולדתה והיא לא מופיעה שם  ?? זה תמוה ביותר, מפתיע ומעלה סימני שאלה והייתי מאד רוצה לדעת למה היא הפסיקה עם זה.. הוא לא הצליח לקבל תשובות ברורות מהם, הם לא ידעו להסביר את זה, הם רק חזרו וציינו שלא ידוע להם מתי ואם בכלל היא תופיע השנה שם, ושזה מאד נדיר, כך שהסיכוי לכך קלוש. התאכזבתי קשות, כי בפנטזיה שלי זה היה סוג של שיא בטיול המתוכנן, ההופעה שלה.

       

      *אבל כן, אם היא תבוא לפה מתישהו כחלק מה"טוּר" שלה, נלך יחד, אתה ואני :)

       

      את יודעת שזה חלום שלי לנסוע לאיסלנד? שנים כבר מנסה. מקוה שזה יצא בקיץ. יקר יקר, אבל פעם בחיים. בשביל ביורק אני מוכן גם לנסוע לאנשהו ולא לחכות לה פה, כי היא בטח לא תבוא (אם לשפוט לפי ההצהרות שלה לשחרור טיבט וכו'). 

        7/4/13 07:22:

      1. מראה שבורה ? >> סיקרנת ! :)

      2. אני כבר מזמן (מאז שהכרנו פה) לעזזל אומרת : שמישהו כבר יקח אותך לתפקיד היורש של קונטר ברדיו ועכשיו מוסיפה - או מינימום ליורש של גל אוחובסקי בעיתונות.. זה חייב לקרות, יש לך את כל מה שדרוש. מחזיקה לך אצבעות, חברטואל יקר :)

      3. בקשר לביורק, תשמע סיפור : בקיץ שעבר ביקשתי מחבר אחד שיבדוק מתי זמני ההופעות שלה באיסלנד המתוכננות לשנת 2013 מתוך שאיפה להזמין הרבה זמן מראש, ולבנות מסלול טיול סביב תאריך ההופעה שלה שם השנה. החבר הזה הוא מבין גדול בתחום כי הוא מתפרנס מבניית מסלולי טיול בעולם (הוא טייל רציני - היה בחצי פלנטה). בהתחלה התכנון היה שנטייל באיסלנד יחד (אני שיכנעתי אותו בכיוון), אבל אח"כ הוא התחרט ואמר לי שזה לא מסתדר לו מבחינה כלכלית - זה טיול מאד יקר וכבר יש לו השנה כמה מסלולים שהוא תיכנן לבצע בארצות אחרות, חוצמזה שהוא קנדי במקור והוא גם נוסע פעמיים בשנה לבקר את אבא שלו שם. בקיצור, הוא בדק מול הספקים האיסלנדים וביקש לברר את הסוגיה של לוח ההופעות שלה, ולתדהמתו הם מסרו לו שהיא כבר כמה שנים כמעט לא מופיעה באיסלנד ! הייתי בשוק, בכל זאת ארץ מולדתה והיא לא מופיעה שם  ?? זה תמוה ביותר, מפתיע ומעלה סימני שאלה והייתי מאד רוצה לדעת למה היא הפסיקה עם זה.. הוא לא הצליח לקבל תשובות ברורות מהם, הם לא ידעו להסביר את זה, הם רק חזרו וציינו שלא ידוע להם מתי ואם בכלל היא תופיע השנה שם, ושזה מאד נדיר, כך שהסיכוי לכך קלוש. התאכזבתי קשות, כי בפנטזיה שלי זה היה סוג של שיא בטיול המתוכנן, ההופעה שלה.

       

      *אבל כן, אם היא תבוא לפה מתישהו כחלק מה"טוּר" שלה, נלך יחד, אתה ואני :)

        7/4/13 01:23:

      צטט: קול קוראת 2013-04-05 07:49:12

       

      1. מה זה הטיזר הזה על פסקות שנפלו בעריכה ? ? השתגעת ? ?  עכשיו אני לנצח אתהה מה היה לך עוד להגיד והושמט ! לא, לא, אל תעשה לי את זה..  >> בעצם זו הדרך שלי לומר לך שאם בא לך לשתף בעוד מחשבות שנותרו על רצפת חדר העריכה -  יותר מאשמח לקרא, ולתחושתי, אולי גם עוד כמה קוראים מלבדי, אז קדימה, לך על זה, עמיר. יש לך הזדמנות להוסיף אותן פה בתגובה :)

       

      בואי רק נגיד שהביקורת הזאת הייתה אמורה להיות הרבה יותר אישית ממה שהיא יצאה בסוף. תפקידו של ד' היה מרכזי יותר, ובתפקיד הכי מרכזי: מראה שבורה אחת :)

       

      2. תהיה בטוח שהן נועם רותם (ויתר חברי הלהקה) והן שלומי שבן ועוד איך יקראו את מלותיך בעיניים נוצצות ועם רון בלב. אין לי שום ספק בכך :)

       

      מהפה שלך לאלוהי ה-7 לילות. 

       

      3. בקשר לאיאן בראון - כמה מדויק מצידך, ניחשת נכון ואתה צודק : באמת שמרתי את הכרטיס של ההופעה :)) ידעתי! שמתי אותו בתוך העטיפה של אחד הדיסקים שלו, למזכרת, ובכל פעם שאני פותחת אותו כדי להאזין, הוא ממתין לי שם ומזכיר לי מחדש את רגעי הקסם :) בכל זאת מדובר היה באחת מההופעות הבלתי נשכחות והכי טובות שזכיתי להיות בהן. בסדר גודל כזה של אמנים מחו"ל  זו ליגה אחרת, קשה להסביר למה בדיוק, זה משהו באויר, ובאמת שהסטנדרטים היו גבוהים ויוצאי דופן, גם מבחינת הסאונד למשל. ולחשוב לשקניתי את הכרטיס שעה לפני המופע בקופות ושכמעט פיספסתי את החויה הזו.. קטע מטורף. אני רק תמהה שהוא עשה את כל הדרך עד לישראל ובסוף נתן שעה מסכנה אחת של שואו.  WTF ! לא חבל ? יכול היה להשקיע בנו קצת יותר, זה היה הרבה יותר מכבד את המעמד מצידו, וגם שילמנו המון כך שהיה הוגן יותר לתת תמורה הולמת בעד ההשקעה הכספית.. אבל טוב, ניחא, נעזוב את זה.

       

      לא בטוח שאמנים מחו"ל נותנים בהכרח הופעות טובות יותר מישראלים.. מה שכן, יש להם יותר כסף לגרום לזה להיראות טוב יותר וגדול יותר. 

       

      4. לא מזדהה עם הליכה להופעות לבד ולא מבינה מה הטעם. אולי כי מאד חשוב לי השיתוף הזה, שיש מישהו לצידי, לפחות אחד, שחולק איתי את ההנאה ואנחנו יכולים להחליף רשמים תוך כדי צפייה, להתרגש ביחד ולומר את שעולה בליבנו על מה שקורה על הבמה או מסביב. לא יודעת, ככה זה מבחינתי, ואני לא רואה את עצמי הולכת לצפות בהופעה לבדי כי זה מרגיש לי שמשהו יהיה חסר בחויה הכוללת השלמה מכל העניין. זה מאד שונה בעיני מלהאזין לדיסק בבית בשקט עם עצמך , כי בהקשבה פרטית בבית יש אינטימיות וזה "קטן" לעומת הופעות שהן עניין חברתי משותף "גדול". מצד שני, אתה כותב שהיה לך ניסיון אישי מעניין והזדמנות למפגשים או למאורעות יוצאי דופן של לפני ואחרי, אז ייתכן שאני מפסידה משהו כשאני לא מנסה :)

       

      תנסי פעם! את חייבת. ותחזרי לספר לי (ולשאר דיירי הקפה) על החוויה. את עוד תודי לי.

      נ.ב. אנחנו צריכים ללכת לביורק פעם! 

        5/4/13 07:49:

       

      1. מה זה הטיזר הזה על פסקות שנפלו בעריכה ? ? השתגעת ? ?  עכשיו אני לנצח אתהה מה היה לך עוד להגיד והושמט ! לא, לא, אל תעשה לי את זה..  >> בעצם זו הדרך שלי לומר לך שאם בא לך לשתף בעוד מחשבות שנותרו על רצפת חדר העריכה -  יותר מאשמח לקרא, ולתחושתי, אולי גם עוד כמה קוראים מלבדי, אז קדימה, לך על זה, עמיר. יש לך הזדמנות להוסיף אותן פה בתגובה :)

       

      2. תהיה בטוח שהן נועם רותם (ויתר חברי הלהקה) והן שלומי שבן ועוד איך יקראו את מלותיך בעיניים נוצצות ועם רון בלב. אין לי שום ספק בכך :)

       

      3. בקשר לאיאן בראון - כמה מדויק מצידך, ניחשת נכון ואתה צודק : באמת שמרתי את הכרטיס של ההופעה :)) שמתי אותו בתוך העטיפה של אחד הדיסקים שלו, למזכרת, ובכל פעם שאני פותחת אותו כדי להאזין, הוא ממתין לי שם ומזכיר לי מחדש את רגעי הקסם :) בכל זאת מדובר היה באחת מההופעות הבלתי נשכחות והכי טובות שזכיתי להיות בהן. בסדר גודל כזה של אמנים מחו"ל  זו ליגה אחרת, קשה להסביר למה בדיוק, זה משהו באויר, ובאמת שהסטנדרטים היו גבוהים ויוצאי דופן, גם מבחינת הסאונד למשל. ולחשוב לשקניתי את הכרטיס שעה לפני המופע בקופות ושכמעט פיספסתי את החויה הזו.. קטע מטורף. אני רק תמהה שהוא עשה את כל הדרך עד לישראל ובסוף נתן שעה מסכנה אחת של שואו.  WTF ! לא חבל ? יכול היה להשקיע בנו קצת יותר, זה היה הרבה יותר מכבד את המעמד מצידו, וגם שילמנו המון כך שהיה הוגן יותר לתת תמורה הולמת בעד ההשקעה הכספית.. אבל טוב, ניחא, נעזוב את זה.

       

      4. לא מזדהה עם הליכה להופעות לבד ולא מבינה מה הטעם. אולי כי מאד חשוב לי השיתוף הזה, שיש מישהו לצידי, לפחות אחד, שחולק איתי את ההנאה ואנחנו יכולים להחליף רשמים תוך כדי צפייה, להתרגש ביחד ולומר את שעולה בליבנו על מה שקורה על הבמה או מסביב. לא יודעת, ככה זה מבחינתי, ואני לא רואה את עצמי הולכת לצפות בהופעה לבדי כי זה מרגיש לי שמשהו יהיה חסר בחויה הכוללת השלמה מכל העניין. זה מאד שונה בעיני מלהאזין לדיסק בבית בשקט עם עצמך , כי בהקשבה פרטית בבית יש אינטימיות וזה "קטן" לעומת הופעות שהן עניין חברתי משותף "גדול". מצד שני, אתה כותב שהיה לך ניסיון אישי מעניין והזדמנות למפגשים או למאורעות יוצאי דופן של לפני ואחרי, אז ייתכן שאני מפסידה משהו כשאני לא מנסה :)

        5/4/13 02:28:

      צטט: קול קוראת 2013-04-04 18:01:23

       

      עמיר , איזה יופי אתה כותב ביקורות מוסיקה , נולדת לזה !

      בחיי, כמה מענג לקרא אותך, יקירי :)

       

      אני רוצה להתייחס רגע דווקא לנקודה מעניינת שהעלית בהתחלת הפוסט, מה שכינית "סינדרום האנטי קליימקס".

      כמובן מאד מזדהה, אבל רוצה לשתף דווקא בחווייה הפוכה ומרוממת שקרתה לי בהופעה של איאן בראון, הוא היה כאן ב - 2008 והופיע בנמל תל אביב האנגר 11, גם אתה היית במקרה בהופעה ההיא ?

      בקיצור, הלכתי עם חברתי הטובה ביותר דאז, היא גרופית שלו עוד מימיו כחבר בלהקת  the stone roses , ואני בכלל לא הייתי בטוחה שאני רוצה להצטרף ושיגעתי אותה עם ההתלבטויות הכבדות שלי ועם טיעונים שדומים למה שאתה העלית , מאותן הסיבות המדוייקות שציינת בפסקה הזו, ואמרתי לה, עזבי, את סתם תתאכזבי מרוב ציפיות וערגה, ובסוף ניגררתי ברגע האחרון וקניתי כרטיס (היא הזמינה כרטיס הרבה זמן מראש ואמרה שאם אני לא באה אז לא מעניין אותה והיא הולכת לבד..). אני קניתי ביום המופע עצמו, ספונטנית, שתבין : רק בבוקר ההופעה הודעתי לה שאני באה איתה. זה היה ב - 31/5/2008 ואני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול כי ההופעה היתה מעולה, זו היתה פשוט חויה מיוחדת לכל החושים, הרבה יותר טוב מכל דיסק שלו שחרשנו עליו, האוירה היתה מחשמלת, הכל היה מושלם ויותר מזה, באמת. רק עניין אחד הפריע לי - ההופעה נגמרה מהר מידי.. שעה, אולי קצת יותר, אבל זה עבר כמו כמה דקות, הזמן טס, ופתאום הוא ירד מהבמה. ובכל זאת שילמתי מאתיים שקל, בזמנו זה היה סכום לא מבוטל, הוא היה יכול לתת בכיף עוד שעה, לא חסרים שירים שהוא לא ניגן. ממש התאכזבתי ממנו בקטע הזה, הרגשתי כאילו הוא בורח.. אבל חוץ מזה היה מעולה. באמת. שבר את כל הסטיגמות והדעות הקדומות שלי על מה שתיארת להפליא כ "סינדרום האנטי קליימקס" בתוספת שם התואר "חגיגי". הרגת אותי עם החגיגי הזה, שנון אחד :))

       

      חן, לא נולדתי לזה. מסתבר שלכתוב ביקורת הופעה (זאת הפעם הראשונה)  זה יותר קשה ממה שחשבתי. ניסיתי לשבת איזה שעה בלילה שאחרי ההופעה ולכתוב משהו קליל, אבל יש המון דברים לכתוב ולציין ולנתח, והרבה נפל בדרך. זה אמנם אתגר שאני עומד בו בגבורה, אבל זה גם מאבק בשבילי לכתוב דברים מתומצתים, וכואב לי הלב על כל פסקה שיורדת. את בטח תגידי שאין צורך לקצר ושהכתיבה הכי טובה היא זו האסוציאטיבית וחסרת העכבות, אבל בכל זאת מדובר בביקורת שצריכה להיות קצרה ובהירה בלי יותר מדי בלבולי מוח. אהבת, לא אהבת, עזוב אותנו בשקט. אף אחד לא יקרא ביקורת של 2000 מילה, וזה מדהים כמה שאני יכול לחפור על ערב אחד. ובכל זאת, את אהבת (תודה!) והאנשים שאני אוהב קראו וזה הכי חשוב. אולי גם נועם רותם יקרא פעם .

       

      לגבי ההופעה של איאן בראון, מקנא בך בדיעבד. אמרו שזו הייתה הופעה מהממת. באותה התקופה רק התחלתי לשמוע את אלבום הבכורה האייקוני של הסטון רוזס, ועדיין לא הכרתי אותו מספיק אבל סביר להניח שהייתי הולך (למרות שזו היתה התקופה הסקוטית ולא הייתי בארץ). רגעים כאלה של התעלות בהופעות, כמו שתיארת, הם די נדירים לצערי. יש מעט הופעות שאת נוצרת בלבך כל רגע רק שלא ייגמר, שהדימוי הכמעט אלוהי שיצרת בראש לא מתקלקל ע"י האנטי-קליימקס והאנטי-גיבורים. אבל הנה, כשזה קורה קשה לשכוח. עובדה שאת זוכרת עדיין את התאריך. ובינינו, בטח גם שמרת את הכרטיס. ולגבי הליכה לבד להופעות, הייתה לי תקופה כזאת בחו"ל. כתבתי פעם על ההופעה של הקייזר צ'יפס שהיתה בלתי נשכחת, בעיקר בגלל מה שקרה לי לפניה ואחריה, וההופעה של רדיוהד במנצ'סטר בסיבוב של in rainbows החסירה לי פעימות. הופעה זה אחד המקומות היחידים כנראה שאפשר לבוא לבד מבלי שיהיה לך אכפת כי כשהמוזיקה מתחילה כולם נהיים כמו נחשול ענק של אנשים שזז ביחד ואין דבר כזה לבד. הנה, את רואה למה קשה לי לתמצת? 

       

      זו הייתה מה שנקרא "תגובה חגיגית". משאיר לך מתנה לסוף את הלהקה שמופיעה הכי טוב בעולם, ארקייד פייר. עוד מעט היומולדת שלי את מוזמנת לפנק בכרטיס :) 

       

      Arcade Fire - No Cars Go

       

      ''

        4/4/13 18:01:

       

      עמיר , איזה יופי אתה כותב ביקורות מוסיקה , נולדת לזה !

      בחיי, כמה מענג לקרא אותך, יקירי :)

       

      אני רוצה להתייחס רגע דווקא לנקודה מעניינת שהעלית בהתחלת הפוסט, מה שכינית "סינדרום האנטי קליימקס".

      כמובן מאד מזדהה, אבל רוצה לשתף דווקא בחווייה הפוכה ומרוממת שקרתה לי בהופעה של איאן בראון, הוא היה כאן ב - 2008 והופיע בנמל תל אביב האנגר 11, גם אתה היית במקרה בהופעה ההיא ?

      בקיצור, הלכתי עם חברתי הטובה ביותר דאז, היא גרופית שלו עוד מימיו כחבר בלהקת  the stone roses , ואני בכלל לא הייתי בטוחה שאני רוצה להצטרף ושיגעתי אותה עם ההתלבטויות הכבדות שלי ועם טיעונים שדומים למה שאתה העלית , מאותן הסיבות המדוייקות שציינת בפסקה הזו, ואמרתי לה, עזבי, את סתם תתאכזבי מרוב ציפיות וערגה, ובסוף ניגררתי ברגע האחרון וקניתי כרטיס (היא הזמינה כרטיס הרבה זמן מראש ואמרה שאם אני לא באה אז לא מעניין אותה והיא הולכת לבד..). אני קניתי ביום המופע עצמו, ספונטנית, שתבין : רק בבוקר ההופעה הודעתי לה שאני באה איתה. זה היה ב - 31/5/2008 ואני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול כי ההופעה היתה מעולה, זו היתה פשוט חויה מיוחדת לכל החושים, הרבה יותר טוב מכל דיסק שלו שחרשנו עליו, האוירה היתה מחשמלת, הכל היה מושלם ויותר מזה, באמת. רק עניין אחד הפריע לי - ההופעה נגמרה מהר מידי.. שעה, אולי קצת יותר, אבל זה עבר כמו כמה דקות, הזמן טס, ופתאום הוא ירד מהבמה. ובכל זאת שילמתי מאתיים שקל, בזמנו זה היה סכום לא מבוטל, הוא היה יכול לתת בכיף עוד שעה, לא חסרים שירים שהוא לא ניגן. ממש התאכזבתי ממנו בקטע הזה, הרגשתי כאילו הוא בורח.. אבל חוץ מזה היה מעולה. באמת. שבר את כל הסטיגמות והדעות הקדומות שלי על מה שתיארת להפליא כ "סינדרום האנטי קליימקס" בתוספת שם התואר "חגיגי". הרגת אותי עם החגיגי הזה, שנון אחד :))

      ארכיון

      פרופיל

      נוסע בזמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין