כותרות TheMarker >
    ';

    (S) CRAP BOOK

    תופעות לוואי - סטיבן סודרברג (2013)

    3 תגובות   יום שלישי, 16/4/13, 12:58

    ''

     

      אז שלחו אותי לראות את "תופעות לוואי", המותחן העלילתי החדש של סטיבן סודרברג, בשביל להגיד לכם איך הוא. קטע.   

     מצד אחד מצפים ממני לספר לכם מה קורה שם ולֶמה אתם צריכים לצפות ומצד שני אתם לא רוצים שאני אהרוס לכם את החוויה עם יותר מדי אינפורמציה. זה צריך להיות מפורט ועם זאת עדין. לגלות את שכבות וסוגי המרכיבים אבל לא באופן מפורש מדי. קצת כמו מלצר שמספר ממה המנות מורכבות אבל שמשאיר לכם מספיק סוד כדי שלכשתטעמו תאמרו "וואלה" אבל עדיין תהנו ממלוא המנה שהוכנה קודם כל בשבילכם.

     אז בתפריט היום יש לנו נתח מסוג מותחן עלילתי. אתם תטעמו ממנו ביס שירגיש לא רע, וכשתחשבו שהבנתם הכל יתפשט ממרכזו טעם חדש שיצבע את חלל הפה שלכם בגוון אחר לגמרי. כשתורידו שלוק יין (בינוני. לא זה שאני משדך לסרטים של היצ'קוק, אבל גם לא זה שהגשנו בערב סרטי הגמר של תלמידי כיתות י' ב"בית הספר התיכון על שם חנה סנש" במודיעין) הראקציה הכימית שתיווצר בין הנוזל האלכוהולי לאפטרטייסט של הביס הראשון תיתן לכם פרספקטיבה חדשה לגמרי על מה שחוויתם עד כה וכל זה יקרה לכם עוד פעם ופעמיים ושלוש. זה לא יעיף לכם את הראש אחורה כמו ב"אנקונדה" בלונה פארק, זה יקרה בדרך הרבה פחות מהממת אבל אתם יודעים, ככה זה עם נתחים לא מבריקים מהז'אנר הזה.

      הסיפור, בגדול, הוא סיפורה של נערה תחת השפעה, בעלה שנרצח והנזקים שיכולים לגרום תעשיית התרופות הפסיכיאטריות ותאוות הבצע האמריקאית.
    חבְרו למרקחת רוני מארה ("נערה עם קעקוע דרקון") שנדרשת לגלות יכולות במניפת רגשות עשירה בתפקיד מאתגר של ספק קורבנית ספק מקרבנת הנתונה למגוון השפעות של תרופות פסיכיאטריות משנות התנהגות. יכולות שעלי ברוב הזמן, לא עבדו. מי שכן עבדה עלי היא קתרין זיטה ג'ונס. תמיד שונה, תמיד יפה, תמיד נחשקת ושחקנית מצוינת בתפקיד פסיכיאטרית, אחות במקצוע לג'וד לאו שנותן הופעה אמינה, גם ברגעים בהם התסריט נופל בבורות שלא השכיל למלא. לבורות ולמה שמסביבן אחראי סקוט זי. ברנס, משת"פ קבוע של סטיבן סודרברג (המוכר מסדרת אושן) שגם הפיק את הסרט. כבמאי סודרברג ראה את תפקידו כאן, בצדק, כמשרתו של התסריט ובחר בחירות הכרחיות, רובן מתבקשות מאליהן. במקומות הבודדים בהם נכנסו שיקולים אומנותיים גרידא, כמו בשוטים שעוברים מאאוט-אוב-פוקוס לפוקוס, משל היתה הדמות תחת השפעה כימיקלית, מדובר בהחלטות טריוויאליות ולעוסות עד דק.

     שניים אחראיים למה שתקבלו באוזניים – אינפורמציה שרובנו לא שמים לב אליה במודע אבל שההשפעה שלה על החוויה הכוללת שלנו מהסרט היא עצומה: תומס ניומן (אמריקן ביוטי ועוד הרבה) כתב את המוסיקה המקורית לסרט – מכוונת היטב את האווירה הכללית בלי להיות ספציפית מדי, לא משתלטת אבל נותנת את הטון, מתוחכמת ויפה, מופשטת ועם זאת עומדת בפני עצמה. ומחלקת הסאונד שאחראית לאפקטים ולמיקס – אלה, למרות נסיון העבר המרשים שלהם, סיימו עם מוצר מעצבן ברובו וקצת מובן מאליו, כמו אותה עדשה מתכווננת שתפגוש אתכם כמה וכמה פעמים במהלך ההקרנה.

      בסך הכל, שורה של אלופים מליגה א' חברו לעשיית סרט עם תסריט לא שלם ועשו אותו לא רע. כמוצר מוגמר, יש טובים ממנו, בטח בז'אנר הזה.

    7/10

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אני נהנתי, בעיקר (בלי לעשות ספויילר) ממאבקי המוחות בסרט.
        16/4/13 21:12:
      לא יודע בעניין הסיינטולוגיה, אבל אם יש שם מסר, ויש שם כמה האמת, הם די שטחיים. שמח לחסוך לך. גם המזגן היה נורא קר.
        16/4/13 20:17:
      שקלתי לשנייה בעבר וירדתי מטעמי חוסר עניין לציבור. יש לי הרגשה שהסיינטולוגיה עומדת מאחורי התסריט הזה. ואני לא אוהבת את רוני מארה. הביקורת שלך עונה על מה שחשבתי. חסכת לי 39 ש"ח.

      ביקורות נוספות

      ארכיון

      פרופיל

      אמיר אשר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין