אז שלחו אותי לראות את "תופעות לוואי", המותחן העלילתי החדש של סטיבן סודרברג, בשביל להגיד לכם איך הוא. קטע. מצד אחד מצפים ממני לספר לכם מה קורה שם ולֶמה אתם צריכים לצפות ומצד שני אתם לא רוצים שאני אהרוס לכם את החוויה עם יותר מדי אינפורמציה. זה צריך להיות מפורט ועם זאת עדין. לגלות את שכבות וסוגי המרכיבים אבל לא באופן מפורש מדי. קצת כמו מלצר שמספר ממה המנות מורכבות אבל שמשאיר לכם מספיק סוד כדי שלכשתטעמו תאמרו "וואלה" אבל עדיין תהנו ממלוא המנה שהוכנה קודם כל בשבילכם. אז בתפריט היום יש לנו נתח מסוג מותחן עלילתי. אתם תטעמו ממנו ביס שירגיש לא רע, וכשתחשבו שהבנתם הכל יתפשט ממרכזו טעם חדש שיצבע את חלל הפה שלכם בגוון אחר לגמרי. כשתורידו שלוק יין (בינוני. לא זה שאני משדך לסרטים של היצ'קוק, אבל גם לא זה שהגשנו בערב סרטי הגמר של תלמידי כיתות י' ב"בית הספר התיכון על שם חנה סנש" במודיעין) הראקציה הכימית שתיווצר בין הנוזל האלכוהולי לאפטרטייסט של הביס הראשון תיתן לכם פרספקטיבה חדשה לגמרי על מה שחוויתם עד כה וכל זה יקרה לכם עוד פעם ופעמיים ושלוש. זה לא יעיף לכם את הראש אחורה כמו ב"אנקונדה" בלונה פארק, זה יקרה בדרך הרבה פחות מהממת אבל אתם יודעים, ככה זה עם נתחים לא מבריקים מהז'אנר הזה. הסיפור, בגדול, הוא סיפורה של נערה תחת השפעה, בעלה שנרצח והנזקים שיכולים לגרום תעשיית התרופות הפסיכיאטריות ותאוות הבצע האמריקאית. שניים אחראיים למה שתקבלו באוזניים – אינפורמציה שרובנו לא שמים לב אליה במודע אבל שההשפעה שלה על החוויה הכוללת שלנו מהסרט היא עצומה: תומס ניומן (אמריקן ביוטי ועוד הרבה) כתב את המוסיקה המקורית לסרט – מכוונת היטב את האווירה הכללית בלי להיות ספציפית מדי, לא משתלטת אבל נותנת את הטון, מתוחכמת ויפה, מופשטת ועם זאת עומדת בפני עצמה. ומחלקת הסאונד שאחראית לאפקטים ולמיקס – אלה, למרות נסיון העבר המרשים שלהם, סיימו עם מוצר מעצבן ברובו וקצת מובן מאליו, כמו אותה עדשה מתכווננת שתפגוש אתכם כמה וכמה פעמים במהלך ההקרנה. בסך הכל, שורה של אלופים מליגה א' חברו לעשיית סרט עם תסריט לא שלם ועשו אותו לא רע. כמוצר מוגמר, יש טובים ממנו, בטח בז'אנר הזה. 7/10 |
הציון שלי: 3 מתוך 5