כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    נקודת מבט

    0

    היום שאחרי - שיחה עם תרז על הסרט "תרז"

    5 תגובות   יום ראשון, 28/4/13, 01:34

    ''

    איך את מרגישה עכשיו, תרז?

    "יותר טוב. אתה לא באמת יכול להבין אותי אז למה אתה שואל?"

    זה לא פשוט מה שעברת

    "מה שעברתי, עברתי עם עצמי ואני שלמה עם זה. עשיתי מה שראיתי לנכון כי לא היתה לי שום יכולת לעשות דברים אחרת".

    וזה מה שהיה מביא מזור לנפשך?

    "אתה יודע שלא. לא באמת רציתי, כמו שלא באמת קפצתי מהרכבת. אבל הם, הם לא השאירו לי ברירה".

    את יודעת מה תרז, אני לא קונה את זה. היתה לך ברירה. היו לך אלף נקודות יציאה. המון מקומות בהם היית יכולה לעצור את הטירוף ולא עצרת. ידעת טוב מאד לאן זה מוביל ובחרת להמשיך

    "אתה מפגר? לא היינו יושבים כאן ומדברים אם הייתי עוצרת ולא הולכת עד הסוף. מה אתה רוצה? אידיוט".

    אני רוצה להבין למה לא יכולת להוציא את הכעס שלך עליי גם על בעלך? עכשיו את חכמה גדולה אבל איפה היית אז?

    "אני גדלתי במשפחת אצולה בתחילת המאה העשרים, לא אתה. אז לא היתה ברירה. הדבר היחיד שיכולתי לעשות הוא ללכת בתלם. זהו".

    את יודעת כמו מה זה נשמע? זה נשמע כמו "אוי אוי אוי" של קרן מור. ראינו יפה מאד שלא היית אישה כנועה ובטח לא מוכה ומושפלת. את היית אישה חזקה עם אמירה בבית. בעלך שמע לקולך גם אם לא ממש הבין לליבך. את בעצמך אמרת לו, ואני מצטט: "תפקידך יהיה למחוק אותם" בקשר לרעיונות שיש לך בראש. הוא מאד העריך אותך על המחשבה והייחודיות שלך אבל את זו שהחלטת להיכנס לתלם מבלי שבכלל דחפו אותך לשם

    "אתה לא מבין כלום אתה, אהה. היו לי חלומות, כן. היו לי רעיונות, כן. קראתי המון וחשבתי שאני יכולה לחיות בצורה אחרת. חיים של תשוקה ואהבה, כמו בסרטים. אבל המציאות, אוו, המציאות. כל כך שונה מהחלומות. אני ההוכחה שכסף לא מביא אושר. לא היתה לי שליטה על החיים שלי. מאחורי המסיכה הכל ריק".

    ''

    ילדים זה סוג של פיצוי. אצלך אפילו זה לא קרה

    "לילדה שלי לא יכולתי להתקרב כי ראיתי את עצמי בתוכה. ראיתי איך אני שוקעת למצולות רק מלראות את חוסר האונים שלה. את הנזקקות שלה. את הבכי החופשי שלה שאני לא מסוגלת לבכות. להיקשר אליה היה עבורי להיקשר למקום הארור ההוא".

    בכל זאת, התינוקת שלך

    "היום בטח היו מאבחנים את זה כדיכאון לאחר הלידה. בראייה לאחור זה באמת לא אנושי".

    את מתחרטת על זה?

    "אני מקבלת שזה היה המצב. זה לא הדבר היחידי שלא היה בסדר בתקופה ההיא שלי חיי".

    ''

    אני רוצה לחזור רגע למה שאמרת בשיא המשבר. לדעתי זה משפט המפתח להבנה שלך. אני מצטט: "לא רציתי לגלם דמות. לעשות תנועות".

    "ו...?"

    את ביקשת בתחילת הנישואים לגלם את הדמות ופתאום שינית את דעתך?

    "כנראה שאי אפשר לשנות אופי של בן-אדם. אבל אני חושבת משהו אחר. אני חושבת שהגעתי צעירה מידי לנישואים. לא הייתי מספיק בשלה. עם עוד ניסיון בחיים הייתי אולי מוכנה להבליג או מנסה לתקן את הדרוש תיקון, אבל אז הרגשתי בתוך מערבולת. הרגשתי שהחיים הם משהו שנמצא במקום אחר ורציתי להיסחף למקום ההוא. אבל המערבולת לא נתנה לי לצאת לשום כיוון".

    רצית למות?

    "לא ריציתי למות כמו שלא היה אכפת לי למות".

    מה רצית?

    "חופש".

    חופש?

    "תלך שוב לסרט אולי תבין לבד ".

     

    דודו ישורון

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/8/13 23:26:
      טוב דודו חזרתי כרגע מתרז...חייבת להודות שהראיון שלך איתה הרבה יותר מוצלח מהסרט :)
        1/5/13 09:48:
      תלך שוב לסרט? ;-) טפיחה על השכם אם כן. לי הפעם הראשונה הספיקה. אהבתי את הכתיבה.
      קראתי ביקורות מעורבות על הסרט הזה...
        28/4/13 08:36:
      גאוני להביא כך את תרז! מיוחד אתה...
        28/4/13 08:12:
      מעולה :)

      ארכיון

      פרופיל

      מסתכל סביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין