כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: לא

    1 תגובות   יום רביעי, 8/5/13, 16:51

    ''

     

    "אהבת את הסרט... איך קוראים לו?"

    "לא."

    "למה לא?"

     

    השיחה הזו התרחשה באמת והיא אכן עסקה בסרט הצ'יליאני "לא". היא נערכה עם מישהו שראה את הסרט כמה ימים לפני, כך שיכולתי לשאול את השאלה רק בשביל הבדיחה. מעבר לכך ששמו של הסרט הוא מקור עשיר לבדיחות Who's on first, לא ידעתי עליו הרבה. ידעתי שהוא עוסק בשלטון הדיקטטורי של פינושה ושהוא היה מועמד לאוסקר לסרט בשפה זרה, אבל לא על הזווית דרכה הוא עוסק בנושא. ההכרות הקודמת שלי עם שלטון פינושה ועם קולנוע צ'יליאני בכלל, היא מהסרט "מאצ'וקה" שזכור לי לטובה ועוסק בקצה השני של כרונולוגיית שלטון החונטה במדינה. "לא" הרחיב את הידע שלי לגבי נקודה מאוד ספציפית בקו הזמן הצ'יליאני.

    הסרט מתרחש ב-1988, 14 שנים אחרי ההפיכה הצבאית במהלכה עלה הגנרל אוגוסטו פינושה לשלטון במקום הנשיא הסוציאליסטי סלבדור איינדה. פינושה עמד בראש חונטה שבטלה את החוקה ואת זכויות האזרח במדינה, הוציאה מחוץ לחוק את הרפורמות שהנהיג איינדה וערכה טיהור פוליטי באופוזיציה השמאלנית. איינדה עצמו מת במהלך ההפיכה, אולם הסברה הרווחת היא שהתאבד ולא נרצח כמו רבים מתומכיו. במהלך שנות השבעים, נעלמו מעל אלפיים צ'יליאנים בשל התנגדותם למשטר, אלפים נוספים הוגלו או נעצרו והונהגה צנזורה דרקונית שלא אפשרה לאף מילה להתפרסם מבלי שעברה אישור של הממשל. ב-1980, בעקבות לחץ בינלאומי, שונתה החוקה בצ'ילה והוחלט ששמונה שנים מכינון החוקה, יערכו בחירות בהן יתמודד מועמד יחיד והאזרחים יכריעו האם להמשיך את כהונתו, או להפרישו לגמלאות. ההנחה באותו הזמן הייתה שגם אם פינושה לא ישאר בשלטון עד ליום הבחירות, חיסול האופוזיציה יחייב את האומה להעניק לגיטימציה להמשך הדיקטטורה.

    כל זה רקע שלא מוזכר בסרט, או מוזכר בקושי. העלילה מתחילה זמן קצר לפני 5 באוקטובר 1988, יום הבחירות. במרכז הסיפור, פרסומאי בשם רנה סאבדרה, שעסוק בהבאת תרבות הצריכה המערבית לטלוויזיה הצ'יליאנית. כאשר קרבות הבחירות, מעניק השלטון רבע שעה של שידורי תעמולה לכל צד – הצד של הכן שתומך בהארכת שלטון פינושה והצד של הלא. רנה נמנע בעקרון מלעסוק בפוליטיקה, אף על פי שזוגתו לשעבר ואם בנו נעצרה בידי השלטונות. הוא מעדיף שהילד יגדל בלי טראומות שכוללות את אמא שלו חוטפת מכות משוטר, אבל ככל שהזמן חולף, עצימת עיניים נעשית פחות ופחות אפשרית. רנה מגויס בידי מנהלי קמפיין הלא להפיק עבורם רבע שעה של תשדירי בחירות מדי יום, בעוד מעסיקו הוותיק, נשכר לנהל את קמפיין הכן.

    למרות הרקע הטעון שהסרט נדרש לעסוק בו, הוא בוחר להתמקד דווקא בצד היותר מוחצן של המאבק. העלילה מתמקדת בארגון הקמפיינים ובקרב בין מפרסמים וכמעט שאינה מציגה את הקשיים הנובעים מקיום תחת שלטון החונטה. יש הפגנות ושיחות על כמה האלימות נמאסה, אבל עיקר הסרט הוא יצירת והצגת התשדירים שהפיקו רנה ושותפיו. זה לא שרנה הוא דמות הרואית, או לחילופין, יצוג סטירי של הדו-פרצופיות של עולם הפרסום. הוא פשוט אדם שאוהב את בנו ואת העבודה שלו ומנסה להפיח רוח חדשה בקמפיין של אנשי הלא. העובדה שאת התפקיד מגלם גאל גרסיה ברנל, שחקן בעל הבעה וחצי, לא מוסיפה לדמות הרבה עומק.

    בבחירה שנויה במחלוקת, החליט הבמאי פבלו לריין לצלם את "לא" בטכניקת וידאו שהייתה נפוצה בסוף שנות השמונים. המטרה היא ככל הנראה לשוות לסרט מראה יותר אותנטי, אולם בעיני, זה פשוט עושה אותו יותר מכוער. הבימוי לא מספיק אסתטי בכדי להצדיק צילום בפורמט לא שגרתי וזה בולט במיוחד כאשר הדמויות מצולמות עם הגב לשמש, או ליד מקור אור מלאכותי והמצלמה לא מספיקה להתגבר על החשיפה. לכמה שניות מעצבנות, לא רואים על המסך דבר פרט לבוהק מסנוור. לרגע אחד, הטכניקה גורמת להופעה של קשת בענן, סמל מתנגדי פינושה, במהלך מהומה בה נעשה שימוש בזרנוקי מים כנגד מפגינים, אולם זה קורה בשלב מאוחר מכדי שאאמין שלריין התכוון לכך. עושה רושם שיותר התפלק לו סמל האופוזיציה ברגע דרמתי, מאשר חשב מראש שהדבר יקרה. אם לא מספיק לסנוור את הקהל בסצנות חוץ, בקטעים המצולמים במקומות סגורים עם תאורה חלשה יחסית, נוצרת סביב הדמויות הילה בירוק ואדום. האפקט שנוצר הוא כאילו מקרינים סרט תלת-מימד ושכחו לחלק משקפיים. זה לא נעים לעין ונראה כמו גימיק, או תולדה של תקציב נמוך.

    מה שמעניין זה שחלקים גדולים מהסרט לא צולמו בידי לריין וצוותו. בכדי להדגיש עד כמה התשדירים היוו חלק מהותי במאבק הפוליטי בצ'ילה, רבים מהם מוצגים על המסך כפי ששודרו ב-1988. "לא" מציג בפרטנות את מאחורי הקלעים של הקמפיין, כך שהתשדירים האמיתיים זוכים לעומק נוסף, כולל הודאה מצד המארגנים שנעשות מניפולציות בשביל למכור את הבחירה בלא כמוצר. זה מעלה סימן שאלה נוסף לגבי ההחלטה לצלם בווידאו, מכיוון שאיכות התמונה בתשדירים מלפני 25 שנה, טובה באופן ניכר מזו של שאר הסרט.

    כסקירה של עולם הפרסום בסוף שנות השמונים, כאשר המוצר שאמורים למכור הוא חופש בחירה, "לא" עושה עבודה טובה. הוא גרוע בלהתייחס לכל הבט אחר של הסיפור. הרקע ההיסטורי שהבאתי על קוצו של יוד בתחילת הביקורת, כמעט ואינו מוזכר בסרט. יש קצת דיבורים על זה שאנשים נעלמו ויש אפילו קצת דוגמה לאלימות משטרתית, אולם אין את התחושה של חיים תחת שלטון אימים. האווירה שאמורה ליצור הזדהות עם מטרת הקמפיין, לא מועברת דרך הסרט. חשוב לדעת שלמרות אכזריות החונטה, צ'ילה הגיעה לשגשוג כלכלי חסר תקדים בימי פינושה. סצנה בה אנשי הלא מדברים על צרות האזרח הקטן, בעודם יושבים על מרפסת של וילה על החוף ואוכלים אסדו, היא כמעט נלעגת. לצ'יליאני, זה אולי ברור שהחונטה הייתה אכזרית ונעזרה בטכניקות של הפחדה ואף עינויים ורצח בכדי לדאוג שלא תקום התנגדות, אבל לצופה מבחוץ, זה נראה כמו צרות של עשירים. אני יודע שלא זה המצב, אבל "לא" מציג את החיים בצ'ילה של סוף שנות השמונים כדי טובים, בסך הכל. הוא לא מעביר את החשיבות שבהדחת פינושה בצורה דמוקרטית, או את הויכוח העז שבוודאי התנהל בחדרי חדרים.

    אפשר לתאר את "לא" כסרט מעניין, אך לא מרתק. הוא מביא סיפור של קמפיין בעל משמעות אדירה, מבלי להסביר את הצורך בו. הוא מתמקד במהלכים שמאחורי עולם הפרסום, אבל לא במה שקורה מחוץ לאולפן. הוא מבקר דיקטטור מבלי להציג את הדיקטטורה. הוא מוכר מוצר בצורה שטחית, כמו פרסומת או תשדיר בחירות וכחלק מנסיון להראות מיוחד, הוא מצולם ממש רע. את ההשקעה בהשגת תשדירים מקוריים ובמצלמות שאינן בשימוש כבר למעלה משני עשורים, היה אפשר להפנות לדמויות יותר מעניינות, או לעלילה שמתייחסת למשהו פרט לאיך מצלמים מספיק פרסומות בשביל למלא רבע שעה מדי יום במשך חודש.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 2 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/5/13 18:01:
      סוג של מסכים.

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין