כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    אם יש עוד לא מצאתי

    0 תגובות   יום חמישי, 13/6/13, 14:05

    עליס בליטנטל

    ''

    אם יש עוד לא מצאתי

    בתיאטרון הספריה בר"ג

     

    לראשונה בישראל, הרים את הכפפה "תיאטרון הספריה" בר"ג ומעלה הצגה חדשה עטורת שבחים - “אם יש עוד לא מצאתי" מאת ניק פיין הבריטי. ולא בכדי. הצגה שכל אחד שצופה בה מזדהה עמה. בגלל הבימוי המדויק והמעולה, המשחק המבריק והמקצועי ובגלל שהוא כה נוגע ללב.

     

    אורלי רביניאן הבימאית הצעירה והמחוננת, בחרה בקאסט המוצלח ביותר שאפשר היה: את רוני מרחבי השמנמנה, אותה כבר ביימה לפני כמה שנים כמודל לציור עירום, כאן – כאנה, ילדה בת 15, הסובלת ממה שכל הילדים בימינו סובלים - מחסר נוראי באהבה, בגלל הורים המכורים לעבודה, מתמכרת לחטיפים ומשמינה כתוצאה מהתסכול. היא כובשת אותנו במתיקות שלה במשחק כה כנה ועמוק של רגשות הבאים מהבטן; את נילי צרויה הכה בוטחת במשחק מבריק ורב הבעות, כאם, פיונה, המורה בתיכון, שמצוקת זמן האיכות שאין לה עבור בתה היחידה גוברת, בשל מטלה נוספת שהוטלה עליה - לביים הצגת תלמידים בבית הספר; את יובל ברגר כג'ורג', האב, הסופר, החי בספירות אחרות, טיפוס אסטרונאוטי מרחף עם אידיאות הזויות, שגם בו יש אין אונות רגשית, ללא קורטוב של רגש לילדה, כי אינו יודע להחצין דבר (חסרון שרוב בני דורינו לוקים בו, ומכך נובעים כל תיסכולי הילדים ובעיות בין בני זוג); והמשובב נפש מכולם – ליאור גרטי המקסים כטרי, הדוד, אחיו של ג'ורג'. הדוד הצעיר, הסוחף באנרגטיות וברגש שלו, הוא מקור ישעה היחיד של הילדה, כשבביקור הקצר שלו לאחר כמה שנות היעדרות, הוא מכביר עליה רגש, מתעניין בה ומדריך אותה כיצד לנהוג בדייט,במיוחד בנושא המין, הזר לה, וכיצד להיזהר.

     

    השחקנים – כל אחד מהזווית האישית של הדמות, ממחישים את הטרגדיה של הדור המודרני, כשחוסר הקומוניקציה בין חלקי המשפחה גורר להתפוררותה, ומוביל את הילדה לדכאון ולמחשבות אובדניות. הכל מוגש בטוב טעם, במידה, כשהרצינות והכאב מתובלים בהומור של הדוד וחילופי המילים בשפה ללא גבולות, בינו לילדה. התרגום הכה עכשווי ומוצלח של דניאל אפרת תורם הרבה לתחושת ה"כאן ועכשיו". עיצוב התפאורה עם המגע העכשווי והשימוש בצילום הרקע והקיר השקוף הלובש צורה, וכן התלבושות בידי מאיה פלג מתאים ומגוון. התאורה של דולב ציגל לוקחת חלק חי בעיצוב הבמה ומהלך ההצגה, וכך גם המוסיקה של טל קוהן.

     

    ההצגה היא יצירה תיאטרונית נדירה באיכותה. היא תחזור לעלות על בימת תיאטרון הספריה בכל חודש כמה פעמים בלבד, בגלל התחיבויות השחקנים לתיאטרונים אחרים בהם הם מופיעים. אסור להחמיץ. ולתיאטרון הספריה – שאפו.

    הצלם איל לנדסמן. למעלה נראות רוני מרחבי ונילי צרויה.

                            למטה נראים  ליאור גרטי ורוני מרחבי.

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל