כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: האויב בתוכנו - סטארטרק

    ביקורת על האויב בתוכנו - סטארטרק

    ביקורת: האויב בתוכנו - סטארטרק

    3

    סרטים  

    1 תגובות   יום חמישי, 13/6/13, 16:53

    ''

     

    קמתי בבוקר. בדקתי מה השעה ואם יש הודעות בטלפון. הדלקתי את המחשב ובדקתי מייל ומה חדש בפייסבוק. בין לבין, הספקתי גם ללכת לשירותים ולצחצח שיניים. סקרתי כמה אתרי חדשות לראות שהעולם עוד קיים ואכלתי יוגורט עם גרנולה לארוחת בוקר. מאוחר יותר, אכלתי גם בננה.

    (מוזיקה דרמתית)

     

    לא נראה שיש משהו חריג בסדר הפעולות האלה? הייתם מגדירים אותן כשגרתיות ואף חסרות עניין לציבור? אז שמתי מוזיקה דרמתית כדי שתחשבו אחרת. כי אין שום דרך להדגיש עד כמה רצינית הייתה אכילת אותה בננה ללא שורה שלמה של כלי מיתר שמלווה את המשפט מתחילתו ועד סופו. כמובן שליתר בטחון, אני גם מישיר מבט אל האופק ומכווץ מעט את העיניים בכדי להדגיש עד כמה משמעותית הייתה אותה בננה.

    כך נראה "האויב בתוכנו – סטארטרק". רק השם כבר מעביר תחושה רצינית להחריד. אם הסרט הקודם היה קליל ומודע לעצמו באופן מפתיע, האויב בתוכנו עושה פניית פרסה באמצע הואקום ונע לעבר חור שחור של כבדות. יש פה סוחרי מוות, התפטרויות והעברות מתפקיד ברגע האחרון, גזע עליון, שחיתות, טרור. אפילו החייזר החמוד שמלווה את סקוטי נראה פתאום כאילו השמידו לו את הגלקסיה ודרסו לו את הכלב. נהוג שסרטי המשך נוקטים בטון קודר יותר מקודמיהם בסדרה, אבל וואו, סטארטרק גורם ל"משחקי הכס" להראות כמו יום כיף בקיפצובה.

    העלילה ממשיכה את זו של הפרק הקודם. קפטן קירק, מר ספוק ושאר הצוות הצעיר, ממלאים משימות בספינת צי הכוכבים אנטרפרייז. לאחר תקרית במהלכה הם יוצרים בטעות את הטרקים הראשונים, הצוות מפוזר וקירק ננזף ומקורקע. זאת עד שטרוריסט בשם ג'ון הריסון מפוצץ ספריה של הצי בלונדון וראשי המערכת מסמנים אותו כיעד לחיסול. אמנם לא מקובל לצאת לנקמות אישיות במסגרת צי הכוכבים, אולם נראה שהריסון בחר את הארגון הצבאי/דיפלומטי הלא נכון להתעסק איתו. לאחר פעולת טרור נוספת, במהלכה נפגע כריסטופר פייק, מדריכו הרוחני של קירק (אותו מגלם כריסטופר פיין, נא לא להתבלבל), מוחזר הקפטן הסורר לאנטרפרייז למשימה סודית לחיסול הריסון באופן ממוקד.

    לא אהרוס את הגילוי לגבי זהותו האמיתי של הריסון, למרות שהדבר ידוע ופורסם בפורומים שונים. רק אציין שאם הסרט הקודם חלק את מעריצי המותג בין אלה שמקבלים את הגרסה החדשה כחלק מהקאנון לבין אלה שרואים בה עלבון לעזבונו של ג'ין רודנברי... טוב, רק חכו להאויב בתוכנו. זה בהחלט נסיון מעניין להחיות דמות מהעבר, תוך רמיזות לאחד מסרטי הדור הישן היותר מוכרים.

    האויב בתוכנו – סטארטרק נוטה לחוסר הגיון פנימי וחיצוני. הוא סותר את עצמו ללא הרף ונדמה שצי הכוכבים מתנהל בצורה גרועה יותר מהפועל כפר סבא בכדורגל (למי שלא מתעניין בספורט, מדובר בהתנהלות ממש גרועה). הליך קבלת ההחלטות של הצי פחות ברור אפילו מנהלי האבטחה שלהם. הם לא יודעים מי עולה ומי יורד מספינות, מציבים בידי אדם אחד הרבה יותר מדי כח ומנהלים את ישיבת הקבינט בחדר עם חלונות זכוכית ענקיים. בעוד אפשר להבין את מערכת היחסים הסבוכה בין קירק וספוק ואת מערכת היחסים הסבוכה לא פחות בין ספוק ואוהורה או בין קירק וחברו הטוב בונז, נדמה שהם הרבה יותר יעילים כאשר הם פועלים על דעת עצמם ומתעלמים מהוראות מלמעלה. הסרט אמנם נותן נימוק מסוים לכך שהפרת פקודות פועלת לטובה, אבל גורם לכל העולם בו העלילה מתרחשת להראות מגוחך מהרגיל. להזכירכם, מדובר בעולם לפיו כל צורות החיים התבוניות מחוץ לכדור הארץ נראות כמו בני אדם עם איפור, לרוסים, סקוטים ויפנים יהיה מבטא כבד גם בעוד שלוש מאות שנה ופציעה נגררת עדיין מיוצגת בידי שימוש במקל הליכה פשוט. את כל זה אפשר לקבל כחלק מההגיון הפנימי של סטארטרק, אבל באמת שהם חייבים לפטר את האחראי על הבטחון.

    מה שיש בהאויב בתוכנו – סטארטרק ועובד לטובתו, זה הרבה מתח ואקשן. הסרט, למרות התקדמותו על פי עלילה נוסחאתית משהו, שומר על מתיחות לכל אורכו. אין רגע בו ברור במאה אחוז מה עומד לקרות ומהכרות עם פועלו של ג'יי. ג'יי. אברמס, אף דמות אינה בטוחה באמת. בנדיקט קמברבץ' מרוכז ומדויק בדמותו של "הריסון", ממש כפי שהייתי מצפה ממנו. הוא לא נופל לקלישאות של נבל קולנועי או של רוצח מטורף, אלא מציג דמות מרתקת ואף מעוררת הזדהות, חרף מעשיו. זה כאילו לקח את שרלוק שלו והוסיף לו מידה של זעם וחום שלא קיימים בבלש המפורסם. גם זאכרי קווינטו ממשיך להוכיח שהוא בחירה טובה לתפקיד ספוק. התפקיד מאתגר גם את השחקן וגם את התסריטאים, משום שספוק, בהיותו חצי אנושי וחצי וולקני, חש רגשות, אך מסוגל לשלוט בהם יותר מאשר בן אדם מלא. הסרט מציב אותו בפני רגעים קשים וכפי שנרמז בסרט הקודם, יש גבול עד כמה הוא מסוגל לעצור הכל ולהיות מקצועי נטו. הגבול הזה נמצא אמנם רחוק יותר משאר חברי הצוות, אולם העלילה מאתגרת את ספוק לחצות אותו לעתים קרובות. מבחינת האתגר, קווינטו עומד בו הרבה יותר טוב מהתסריטאים שקצת נחפזו לשחק עם מנעד הרגשות של הדמות ובמידה מסוימת, התעלמו מהגיון פנימי לטובת רפרנסים לסרטי סארטרק קודמים. גם בונז, שהיותו חברו השקול ושונא ההרפתקאות של קירק ההפוך ממנו באופיו, יוצרת לא מעט חיכוכים ודאגה הדדית בין השניים, מרודד לרמת ויכוחים לשם קידום העלילה ואזכורים לסדרה הישנה.

    האפקטים השתפרו לעומת הסרט הקודם ויותר מכל הבט אחר, הם היוצרים סקרנות לגבי הפרק הבא בסדרה. האנטרפרייז משתלבת יפה ברקע, האפקטים הדיגיטליים עוזרים ליצור לכל חללית ולכל כוכב אופי משלהם וההשקעה ניכרת גם בפרטים הקטנים ביותר. בין אם מדובר בתצוגה ממוחשבת על מכסה של קסדה, או זנב של תאומות איתן מבלה קירק את הלילה (כנראה סעיף בחוזה שנשאר מימי שאטנר).

    אני רוצה לשבח גם את המוזיקה שהלחין מייקל ג'יאצי'נו, אבל אברמס עושה בה שימוש לא נכון לכל אורך הסרט. כפי שציינתי, האויב בתוכנו מאופיין ברצינות תהומית, גם כשאין בה צורך. אחד הגורמים לכך הוא השימוש המוגזם במוזיקה של ג'יאצ'ינו להדגשת המתח והחשיבות של כל משפט. קטע אחד בו המצלמה סוגרת על פניו של בנדיקט קמברבץ', בעוד המוזיקה ברקע מתגברת, אף על פי שאמר משפט חסר השפעה על העלילה, כמעט וגרמה לי לצחוק במקום להישאב לתוך האווירה. ג'יאצ'ינו חבר מוזיקה מלהיבה וסוחפת, כזו שלו הייתה מנוגנת באולם קונצרטים, הייתה שובה את הקהל ללא עזרים חזותיים. לרוע המזל, אברמס בחר להשתמש בה בצורה לא מדודה וגרם לקטעים מסויימים להראות יותר כמו פרודיה מאשר כחלק מהסרט המקורי. אני משוכנע שכאשר ג'יאצ'ינו חבר את המוזיקה לסרט, הוא היה בטוח שיצר מגוון של רגשות שמבססים אווירה שונה בכל סצנה. אברמס שמע את זה וחפש איפה אפשר לתקוע קלוז-אפ מאיים, או מבט מבולבל בעקבות אגרוף לא מטפורי לבטן.

    האויב בתוכנו – סטארטרק הוא תערובת לא מזינה, אך גם לא מזיקה, של רעיונות ומוטיבים מעולם המדע הבדיוני. הוא ממיר את המודעות העצמית של הסרט הקודם בעודף חשיבות. האקשן טוב והאפקטים מעולים, אבל עיצוב העולמות השונים, כדור הארץ העתידי, החלליות והחייזרים, אינו מתאמץ מעבר למה שקיים כבר חמישים שנה במסגרת המותג. העלילה הייתה צריכה לעבור שינויים מהותיים לפני אישור התסריט הסופי, אולם זה לא קרה והתוצאה היא סרט מלא סתירות עצמיות ובעל הגיון של שומשום. לא ברור מתי הוא מבקר את הדמויות ומתי הוא מנסה להזדהות איתן ועד כמה שהדבר נאמר שוב ושוב, באמת שלא ברור למה קירק נחשב לקפטן כל כך מבטיח, מעבר לכך שהוא עדיין חכם יותר מוותיקי הצי.

     

     

    עכשיו, למי שלא מפחד מספוילרים קלים, נסיים בשיר.

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/6/13 19:17:

      פחחח על הסרט.
      ראיתי ולא אהבתי.
      הוגן להגיד שאינני מחסידי הסדרה והז'אנר אך כסרט הוא לא היה משכנע והמשחק לא טוב מספיק.

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין