כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: פלאות

    2 תגובות   יום חמישי, 20/6/13, 10:42

    ''

     

    ישראל היא מדינה מוזרה. לא צריך להיות מומחה לגיאופוליטיקה בכדי להבין זאת. המדינה הזו מלאה בטיפוסים ששונאים אותה כי היא לא אירופה, או מאוהבים בה עד כלות נשמתם ואם אפשר, כלות נשמתם של האנשים מהקבוצה הראשונה. יש כאן חרדים, חילונים, ערבים, יהודים, בליינים, חנונים, סטלנים, סחים... רק אין פה סרטי ז'אנר. מדי פעם, נעשה נסיון למשהו שחורג מהמוסכמות, אבל על כל "זוהי סדום" או "כלבת", יש בערך חמישים דרמות על משפחות במשבר. אף על פי שזו היא מולדת סרטי הבורקס, מתי בפעם האחרונה ראיתם סרט שבמקום לדבר על יחסים, או על נושא חשוב, מנסה פשוט לבדר? סתם לספר איזה סיפור קצת מצחיק וקצת מותח, בלי להתיימר לשנות סדרי עולם?

    בירת ישראל היא ירושלים, עיר שלוקחת את כל ערבובי החברה ומסדרת אותם בצורה הכי לא הגיונית שאפשר. העיר נראית כמו סודוקו שהורכב בידי מישהו שמנסה לשחק דומינו ראלי. הכל עם הכל, ללא יוצא מן הכלל וזר לא יבין כיצד הם חיים בשכנות ולא הורגים איש את רעהו. אנשים כמו רובי ריבלין, יהורם גאון ושאנן סטריט, הם ירושלמים גאים ויש להם שפה משלהם לתאר את העיר האהובה עליהם בעולם. שפה שרק מי שגדל אצלם בשכונה יכול להפנים, כי הם לא רואים שום דבר מוזר בללכת למכולת ולבקש מהמוכר מציצה. מעבר לסטראוטיפ המיושן על ירושלמים שהולכים לישון בשבע בערב ואומרים "מא-תיים", לסרט שמתרחש בירושלים יהיו התנהלות וקצב שונים בתכלית מסרט שמתרחש בתל אביב, בחיפה או בטבריה. מצד שני, זה גם אומר שבירושלמית, תל אביבים נשמעים כמו תיירים שמכירים את העיר רק מדיווחים בחדשות ומתלהבים מהחומוס המקומי כאילו בחיים לא היו באבו חסן.

    "פלאות" מתרחש בירושלים. הוא מתנהל כמו פרסומת לעיר, לא פחות משהוא מנסה להיות קומדיית מתח. ארנב נראה כלפי חוץ כלוזר. הוא למד אמנות ומצייר על קירות השכונה בלילה, אולם מתפנס בדוחק מעבודה בפאב בו עובדת חברתו לשעבר, החוזרת בתשובה. את הכסף שהוא מרוויח הוא משקיע בעיקר בארוחות זולות ובסמים קלים והדירה שלו במוסררה גורמת ל"חור" להישמע כמו מחמאה.

    ערב אחד, נלקח אדם חפוי ראש לדירה הנטושה שמול חלון ביתו של ארנב. חוקר פרטי בשם גיטיס פונה אליו בהצעה להשתמש בחלון לשם מעקב אחר הדייר המסתורי. ארנב מסרב בתחילה, אולם פגישה עם מי ששכרה את גיטיס, משנה את האופן בו הוא רואה את הדברים. בעוד הוא מתערב בחקירה הרבה מעבר לצפוי, ארנב לומד שהיא עוסקת בדמות ציבורית מאוד חשובה ושאף אחד לא מספר לו את כל האמת אודות המקרה ומניעי המעורבים בו.

    הסרט מתנהל כמחווה לפילם נואר. הוא לא איטי ואפל במיוחד, אבל יש בו את הקלישאות המכוונות כמו הבלש המתבודד והאישה באדום. ארנב הוא איש טוב לב וחברותי, מה שגורם לכל התסבוכת מולה הוא גר לשקשק את עולמו בצורה חסרת תקדים. זה לא שיש שם קונספירציית ענק, כמו שעולמו של ארנב מתנהל סביב שגרה נטולת שאיפות ויום אחד נוחתות עליו כמה דמויות שכאילו הגיעו ממאדים ככל הידוע לו. ההתנגשות בין התפיסה הפשוטה של ארנב והכוחניות של אחרים, היא הגורם לעיקר הקומדיה בסרט. לא נשפכים מצחוק כל דקה וחצי, אבל בהחלט ישנם מספר משפטים שמעלים חיוך אל מול הרצינות של גיטיס ושאר הזעפנים.

    יש לאבי נשר נטיה ללהק קומיקאים לתפקידים דרמתיים, עוד מהימים בהם בחר את מאיר סוויסה לתפקיד מושון ב"דיזנגוף 99". אחד הליהוקים היותר מוצלחים לפי שיטה זו היה אדיר מילר שהתגלה כשחקן דרמתי משובח בתפקיד משני ב"הסודות" וזכה בפרס אופיר על הופעתו ב"פעם הייתי". בפלאות, מגלם מילר את גיטיס והוא מצליח להעביר סרט שלם מבלי לחייך אפילו פעם אחת. מילר כל כך אינטנסיבי בתפקיד החוקר הקשוח, שהייתי שמח לראות סרט שלם מוקדש רק לו. למעשה, אפשר להפיק סרט שיתמקד בכל הסיפור מנקודת המבט של גיטיס במקום ארנב והוא יהיה לא פחות ואולי אפילו יותר מוצלח. הרי בפילם נואר מסורתי, החוקר יהיה הגיבור ולא הדמות שהופכת את חייו של הגיבור למוזרים יותר. לפי הכללים הישנים, גיטיס צריך להיות אי של יציבות בסיפור שארנב הוא הפוגה קומית מעט מייגעת בתוכו ולקריין את המתרחש לצלילי סקסופון מרוחק. במקום זאת, מניח התסריט של אבי נשר ושאנן סטריט את ארנב, הלוזר החביב, בתור זה שדרך עיניו מוצג הסיפור. נכון שקל להזדהות איתו ויש לו לב רחב ורק כוונות טובות, אבל בשבילי, גיטיס היה צריך להיות הגיבור.

    הפגם הגדול בסרט לא קשור לעלילה שלו, העמוסה טוויסטים וחשדות, אולם מצליחה לעניין רוב הזמן. הפגם הוא בירושלמיות העודפת שלו. לא מספיק שהסרט מתרחש בירושלים, הוא גם טורח להזכיר זאת כל סצנה שניה. יובל שרף מגלמת בכשרון מועט תל אביבית שמתנהגת כאילו בירתנו הנצחית היא מדינה זרה. היא מפחדת מפיגועים ומתלהבת מהאפשרות לגלות חומוסיות חדשות בעיר. כדי להדגיש עד כמה התסריט מרוכז בעיר אחת, הסצנה היחידה שמתרחשת בתל אביב, מצולמת בבית קפה מול הים, כאילו הסרט מבוסס על השיר "הנה אני בא" של הדג נחש. למעשה, זה ששאנן סטריט הוא מכותבי השיר, יחד עם הדברים שהוא מחליט להציג כמאפיינים את שתי הערים הגדולות בישראל, מחזק את הסברה שפלאות הוא בעצם עיבוד לשיר שנוסף לו סיפור בלשי בכדי להגדיל את תוכנו.

    זה לא שפלאות סרט רע. הוא מבדר וראוי להערכה כבר מעצם זה שאינו מפחד להיות סרט ז'אנר. אמנם הוא לא הולך עד הסוף עם היותו קומדיה, או פילם נואר, אבל הוא משלב יפה בין שני הסגנונות ולא מנסה להתחנף לאף אחד, פרט לעיר בה צולם. יהודה לוי מוסיף אמינות בתצוגת המשחק הטובה ביותר שראיתי ממנו עד כה וגברי בנאי בתפקיד קטן שווה צפיה רק בשביל החמימות בה הוא מגלם את דמותו של שתיין חובב ראשי תיבות. אורי חזקיה, בתפקיד ארנב, הוא בדיוק כמו הדמות: סימפתי, מלא כוונות טובות, אבל לא מעניין במיוחד. מין טיפוס ממוצע להחריד שאין לו מה לחדש ולא מאמין שאי פעם יהיה לו. זו ההתנסות הראשונה של חזקיה במשחק דרמתי, אבל אדיר מילר נותר ההימור המוצלח ביותר שאבי נשר עשה. היחידה שנוכחותה בסרט באמת מעיקה היא יובל שרף ואת זה אפשר לומר פחות או יותר על כל תפקיד שעשתה בחייה. היא מצוינת במבטים דרמתיים, אבל הורסת את האשליה ברגע שהיא פותחת את הפה. אני לא רוצה לחזק את המשפט הגועלי "תהיי יפה ותשתקי", אבל יובל שרף הכי טובה כשהיא לא צריכה לדבר, מה שהסרט גורם לה לעשות די הרבה.

    בין כל היתרונות והחסרונות, פלאות הוא ניסוי שמצליח חלקית. הוא מראה שאפשר לעשות בישראל סרט ז'אנר שיהיה בו זמנית מיינסטרימי ומקורי. מנגד, הוא מסתבך בתוך עצמו מרוב נסיון לייצר מתח והיחסים בין הדמויות קופצים לפעמים ממצב של עוינות לחברות אמיצה בלי לעבור שום שלב ביניים שיהפוך אותם להגיוניים יותר. הסרט מציג את ארנב כמי שלוקה לעתים בהזיות, אבל אין לכך שום הסבר, או תפקיד משמעותי בעלילה. נראה כאילו התלהבו מהיכולת לשלב אפקטים ואנימציה בצורה אמינה, מבלי לטרוח לספק להם הצדקה במסגרת הסיפור. אני מעריך את אנשי האפקטים על עבודה משובחת, רק לא מבין מה מטרתה חוץ מלהראות שאפשר.

    לא יצאתי מהסרט עם הערכה מחודשת לירושלים, לאורי חזקיה, או לאבי נשר. נשארתי עם הרושם איתו נכנסתי לאולם. ירושלים עיר מוזרה ומבולגנת עם אנשים סימפתיים שמתייחסים לעצמם כאל מדריכי טיולים ובטוחים שיש להם את החומוס הכי טוב בעולם. אורי חזקיה קומיקאי חביב, אבל לא מתבלט לטוב או לרע כשחקן דרמתי. אבי נשר הוא אחד הבמאים המקצועיים בארץ ואחד היחידים שמעזים לגוון בז'אנרים עליהם הם בוחרים לעבוד. פלאות לא יחדש לכם על אף אחד מהשלושה, אבל הוא לפחות מספק בידור טוב ולא מנסה לדחוף מסרים במורד הגרון.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/7/13 15:11:
      אני חושב שאתה מחפש את הבלוג "פינוקי הולך לסרט".
        3/7/13 15:04:
      כתבת הרבה אין לי כח לקרוא מגילה תתמצת

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין