כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: בית ספר למפלצות

    ביקורת על בית ספר למפלצות

    ביקורת: בית ספר למפלצות

    2

    סרטים  

    1 תגובות   יום רביעי, 3/7/13, 15:14

    ''

     

     

    במהלך שני העשורים האחרונים, השילוב של החברות דיסני ופיקסאר הניב רצף מרשים של סרטי אנימציה מוצלחים. החל מ"צעצוע של סיפור", דרך "מוצאים את נמו" ו"משפחת סופר-על" והלאה עד ל"אמיצה" שיצא בשנה שעברה. במקביל, נוצרה גישה כמעט מהופכת בין שתי החברות בכל הנוגע לשימוש במותגים להגדלת רווחים. דיסני הלכו והתרחקו מיצירות מקוריות והשקיעו יותר ברימייקים לסרטים ישנים, הפקות שמבוססות על מתקנים בפארק השעשועים שלהם והמשכים לסרטים היותר מצליחים שלהם. אני חושב ש"במבי 2" היה נקודת השפל הגדולה, בעקבותיה נעשה ברור שאין קלאסיקה שדיסני לא ינסו בכח לסחוט ממנה עוד כמה דולרים בעזרת המשך דל תקציב שיצא הישר לוידאו.

    פיקסאר, לעומת זאת, המשיכו בקו ברור של התיחסות לכל סרט חדש שיוצא תחת אמתחתם כאל יצירת אמנות שלא מעגלת פינות ומציגה עולם שלם חדש בכל פעם, עם דמויות עמוקות ועלילה מקורית באמת. היה חריג אחד, "צעצוע של סיפור 2", שהיה אמור לצאת בסוף שנות התשעים הישר לקולנוע הביתי, אבל התברר כמוצלח מכדי לוותר על הפצה מסחרית. זו אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לסרט המשך שאינו נופל במאום מקודמו ויש שיגידו שאף מתעלה עליו. ב-2010, יצא "צעצוע של סיפור 3" שלמרות שכבר נשמע כמו הגזמה, התברר כעוד יותר מוצלח משני החלקים הקודמים בסדרה ויש הרואים בו את אולי הסרט הטוב ביותר שפיקסאר הוציאו אי פעם. אז יצא "מכוניות 2", המשך למה שנחשב לסרט הפחות טוב של פיקסאר. בעוד מכוניות הראשון היה מאכזב, אבל עדיין סרט טוב, ההמשך נחשב לפשוט לא מוצלח. כדי להבין עד כמה מכוניות 2 לא עומד בסטנדרטים שהתרגלנו לדרוש מפיקסאר, זה הסרט היחיד של החברה שלא היה מועמד לאוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר מאז יסוד הקטגוריה. אגב, הסרט האחרון של פיקסאר שהיה מועמד ולא זכה, הוא "מכוניות". היחיד שעשה זאת לפניו, הוא "מפלצות בע"מ", אבל הוא היה מועמד מול "שרק", הסרט שבגללו האקדמיה בכלל חשה הצדקה לקיום הקטגוריה, כך שלאף סרט אחר לא היה סיכוי לזכות.

    כשנודע שהסרט הגדול של פיקסאר לשנת 2013 יהיה פריקוול למפלצות בע"מ, הורמו לא מעט גבות. האם אחרי כשלון ביקורתי כמו "מכוניות 2", יש באמת מקום לעוד סרט לא מקורי? נכון שהפעם מדובר בסדרה שהחלק הקודם בה נחשב למוצלח ואולי לסרט המצחיק ביותר שפיקסאר הפיקו, אבל לאור תחושת ההתמסחרות שנובעת מסדרת מכוניות (שבהמשך השנה יצא לה גם ספין-אוף בשם "מטוסים"), תזמון היציאה של עוד סרט שמבוסס על מותג מלפני יותר מעשור, יוצר אי-נעימות מצד מעריצי החברה. המשימה הגדולה של "בית ספר למפלצות", אם כן, היא לא רק להיות קומדיה מוצלחת ומקורית, אלא גם להראות שהכל בפיקסאר עוד תקין ולא נותנים לכסף הגדול לבוא על חשבון יצירתיות.

     

    העלילה מתחילה בילדותו של מייק ווזובסקי, המפלצון הירקרק בעל העין האחת שתמיד חלם להיות מפחידן. בעולם המפלצות, יוצאים מפחידנים אל עולם בני האדם בכדי להבהיל ילדים ולגרום להם לצרוח באימה. הצרחות מאוחסנות במיכלים ומשמשות כמקור האנרגיה העיקרי של המפלצות שחוץ מהעניין הזה, מקיימות חיים די דומים לאלה של בני האנוש. הן הולכות לבית ספר, לאוניברסיטה ואז משתלבות בשוק העבודה. יש להן חיי חברה, מערכות יחסים, חשבונות לשלם, משברים של גיל המעבר, כל הדברים שמרכיבים חיים בעת המודרנית, רק שלחלק יש ראש נוסף, או נחשים במקום שיער. הביקור בתחנת הכח של העיר מונסטרופוליס, נותן למייק הקטן השראה ללמוד באוניברסיטת המפלצות ולהפוך בעצמו למפחידן.

    השנים חולפות ומייק מגיע לאוניברסיטה, עדיין חנון קטן מידות, אבל נחוש להפוך לאלוף הפחדות, או לפחות לסיים את הקורס בהצטיינות. לשם כך הוא לומד. הרבה. גם כשיש מסיבה במעונות, מייק מעדיף לשבת עם הספרים וללמוד על כל סוגי ההפחדות וכיצד יש לבצען. לא אכפת לו שמזלזלים בו ואומרים שהוא לא מפחיד, מייק סמן לעצמו את המטרה והוא לא מוכן לוותר עליה. ג'ימי סאליבן, לעומת זאת, לא מתאמץ בכלל. הוא שייך למשפחת מפחידנים מפורסמת ושמו הולך לפניו. אפילו שהוא רק בסמסטר הראשון, סאליבן בטוח שאין סיכוי שלא יהפוך בעצמו לאחד המפחידנים הגדולים בעולם. הוא גבוה, שעיר ובעל שאגה אדירה. הוא אפילו לא מתאמן. מייק אינו רואה בעין יפה את הזרקנות של סאליבן, אבל אף אחד לא מקשיב. כולם רוצים שהמפלץ המפורסם יהיה בחבורה שלהם ושהחנון הנמוך ששקוע כל היום וכל הלילה בלימודים, יזוז מהדרך.

    בית ספר למפלצות אינו שונה בהרבה מסרט קולג' רגיל. הוא מתרכז סביב חייהם של התלמידים, הסגל האקדמי נע בין מוזר לנוקשה במידה בלתי סבירה והיריבות בין האחוות קובעת את מעמדו החברתי של כל סטודנט ואת סיכוייו להשיג את מטרתו. יש אחוה של מפחידנים מלאים בעצמם, דמויי ספורטאים בקולג' אמריקאי, יש את האחווה של הלוזרים הדחויים חברתית שלא מוזמנים לאף מסיבה ויש מספר אחוות באמצע שמאופיינות בסימני הכר שטחיים שמשמשים בעיקר מקור לבדיחות ותרוץ לתחרותיות. מעט מאוד מהסטודנטים משקיעים זמן בללמוד ונדמה שמייק הוא בין היחידים שבכלל מודעים לקיומו של לחץ לקראת תקופת בחינות. כל פיתולי העלילה והדמויות, בין אם אלו תלמידים או אנשי סגל, כאילו נלקחו מגרסה לכל המשפחה של "נקמת המרובעים".

    לא שיש בזה משהו רע. בית ספר למפלצות הוא סרט קולג' וככזה, הוא עושה עבודה נפלאה. הרי ברור שאף מוסד אקדמי מכובד לא באמת נע סביב מסיבות ותחרויות, תוך הזנחה כמעט מלאה של תכנית הלימודים. כדי להצדיק את המשקל של דברים כאלה בעלילה, הסרט צריך צריכה להחזיק עניין רציף במאזן הכוחות בין האחוות ולשכנע במהירות למה כל כך חשוב גם לקטנצ'יק כמו מייק להוכיח שהוא יכול להיות מפחידן. הסרט מנצל את הקלישאות לטובתו ומסביר ממש מהסצנה הראשונה, מה מניע את מייק ומאיפה נובע הצורך להצטיין דווקא בתחום שכולם מצפים שיכשל בו. הסרט נותן הקדמה טובה למפלצות בע"מ, שם התחרותיות שהתחילה באוניברסיטה ממשיכה להעסיק את המפחידנים גם בבגרותם. האנרגטיות של מייק והנסיון המתמיד של סאליבן להיות הטוב ביותר, כפי שמשתקפים בסרט הקודם, נראים הרבה יותר ברורים כשמבינים את הרקע בו גדלו. מתברר שהחברה המפלצתית לא סתם מעודדת תחרותיות, אלא גם לועגת מגיל צעיר למי שאינו עומד בה ומותירה לו שתי ברירות: להאמין שהוא כשלון שנועד לעבודות אפורות בעוד אחרים קוצרים תהילה, או להילחם כדי להוכיח שכולם טעו והוא יכול להיות הטוב ביותר בכל תחום שיבחר.

    אחד הדברים שיוצרי מפלצות בע"מ הכי התלהבו ממנו בזמנו, היה האנימציה. הם התגאו במיוחד בכך שהצליחו לגרום לכל שערה בפרווה של סאליבן לזוז בנפרד, מה שנחשב השג פורץ דרך בזמנו. זה היה בשנת 2001. בשתיים עשרה השנים שחלפו, עולם האנימציה המשיך להציב לעצמו אתגרים ולעמוד בהם ובית ספר למפלצות קובע שיאים חדשים של מציאותיות. בעוד הדמויות נראות קריקטוריסטיות בכוונה, הרקעים ועצמים כמו האוטובוס בו מייק מגיע ליום הראשון ללימודים, נראים כמעט מצולמים. יש סצנות שלא הייתי בטוח האם נעשו על גבי רקע ממוחשב, או שיוצרי הסרט יצאו לצלם באתרים אמיתיים ושלבו אותם בסרט. הארכיטקטורה של האוניברסיטה, מים באגם, אפילו רהיטים, כולם נראה אמיתיים כפי שלא ראיתי באף סרט בעבר. ראיתי רמה דומה של אנימציה במשחקי מחשב ובסרטים קצרים (כולל "המטריה הכחולה" שמוקרן לפי בית ספר למפלצות), אבל זו הפעם הראשונה בה אני נתקל בכמות כזו של עצמים ורקעים שעשויים בכזו דיקנות בסרט באורך מלא.

    עוד אתגר שבית ספר למפלצות נדרש לעמוד בו, הוא להיות קומדיה טובה. בעיני, מפלצות בע"מ הוא אולי לא הסרט הטוב ביותר שפיסקאר הפיקו, אבל הוא בהחלט המצחיק ביותר. אין בו כמות גבוהה של בדיחות, כמו שהאיכות והקצב הופכים רבים מהרגעים הקומיים לבלתי נשכחים. בית ספר למפלצות עומד בציפיות. זו לא סתם קומדיה, אלא בקלות הסרט המצחיק ביותר שראיתי מזה זמן רב. מעבר לרמיזות לסרט הקודם, הסרט מלא ברגעים קטנים שנעזרים באנטומיה והאופי היחודיים של כל מפלצת בכדי ליצור אוסף של בדיחות מעולות. חלקן יהיו צפויות, אבל עדיין מתוזמנות היטב, בעוד מדי פעם נזרק משפט לחלוטין לא צפוי שפשוט משתלב בצורה מושלמת עם מיקומו בסצנה. אני לא מביא דוגמאות כדי לא להרוס, אבל למרות התחלה קצת איטית ורגועה, בית ספר למפלצות לא נזקק לזמן רב בכדי לנער מעליו את ההקדמה הרגשנית ולהפוך לחגיגה של צחוק וצבע. יחד עם פסקול סוחף שנכתב בידי רנדי ניומן (אם כי אחת הנגינות דומה באופן חשוד ל-Every Sperm Is Sacred של מונטי פייתון) וכימיה טובה בין המדובבים בילי קריסטל וג'ון גודמן, שכאילו לא עבר יותר מעשור מאז עבדו בפעם הקודמת כמייק וסאלי, בית ספר למפלצות הוא קומדיה מענגת וחכמה שלוקחת את קלישאות סרטי הקולג' ומנצלת אותן כדי להרחיב על העולם בו היא מתרחשת ולהפוך אותו למבדר אפילו יותר מכפי שהיה עד עכשיו.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      מה שאני אוהבת בסרטים האלו זה את הבדיחות הקטנות שמיועדות למבוגרים...

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין