כותרות TheMarker >
    ';

    הגיהנום הוא הזולת - בעיקר ביקורות סרטים

    הגיגים - מחשבות תוהות ותועות, לפעמים טועות...

    בתמונה - מנהטן דרום

    סנוב, כבר צדת פיל היום?

    2 תגובות   יום שלישי, 30/7/13, 12:21

    ''

    מזמן לא הייתי בסרט. בטח שבועיים לפחות. אפילו לא בסינמטק. איכשהו הזמן רץ ולא הספקתי להגיע לקולנוע. אתמול הקדשתי את הערב לאמי היקרה וכדי לשרוף לפחות 120 דקות מזמן האיכות שלנו ביחד, הסכמתי ללכת לסרט הזה, גם בגלל שאני צריכה לסיים את המנוי וגם בגלל שהיא רצתה. אפילו אחת מחברותיי המליצה עליו והיא תישאר חברתי למרות זאת. 

    נכון שצחקתי הרבה בסרט הזבלוני 'בדרך לחתונה עוצרים בווגאס', אבל זה לא אומר שאני צוחקת מכל דבר. מהסרט הזה לא צחקתי. אבל פחות סבלתי ממנו בהשוואה לסרט הקודם של רשף לוי, 'איים אבודים'. 

     

    התאכזבתי מהתפקיד השוביניסטי והטקסטים הדוחים שנתנו למוני מושונוב לומר, ממש לא 'זהו זה', בכלל לא מוני העדין והמקסים מ'שעת אפס'. 

    לנשים אצל רשף לוי יש תפקיד די ברור - אובייקט מיני. הוא מתמקד בחלקים הנשיים ביותר בגוף האישה ונותן להם לעשות את העבודה. השחקניות שלו מענטזות, מטופשות, חסרות קיום משל עצמן, מביכות, מוצגות מנקודת מבט פרימיטיבית של הגבר כמרכז היקום. 

    ''

    ההומור שלו לא מצחיק אותי. הדרמה שלו לא מדברת אליי. הטקסטים שלו מעצבנים אותי. את הסרט 'חכמת הבייגלה' אני אוהבת (עובדה מפתיעה), אבל לא את כולו. יש בבייגלה סצינה של שני חברים בחוף הים באמצע היום, צופים בשתי בחורות בביקיני, מתחרמנים ואומרים טקסטים מגעילים שמצחיקים אותם. בפילים יש חבורת גברים זקנים אימפוטנטים חסרי חיים, דיירי בית אבות בסוף דרכם, המביטים מבעד לחלון בפרחה מטומטמת שרוחצת למחייתה חולים סופניים חסרי הכרה ומתמללים אותה בצורה זהה. היא חרמנית, היא לא קיבלה מאז אתמול בלילה, היא תיכף תשב על המנואלה שלו, היא רוצה את זה. והם חוזרים על הסצינה הזו פעמיים, בפעם השניה כשאחד מהם נמצא בצד השני. בנוסף לכל זה, היא פתאום פורצת בריקוד עליז באמצע העבודה, בין כל הצמחים המדכאים שהיא צריכה לרחוץ. 

     

    גם יעל אבקסיס משתתפת בסרט הזה, לרוע המזל. היא משחקת את אמו של יונתן, הילד שמשחק בתפקיד הראשי. איכשהו היא אמורה לשחק תפקיד של מתאהבת במשה איבגי. ואני מאד בעד משה איבגי, מפרגנת ומעריכה עוד מימי 'חולה אהבה בשיכון ג', אבל זה לא עובר. הוא משחק מנהל בנק והיא משחקת אישה בקשיים כלכליים. היא לא פונה/מתדרדרת לזנות כדי לפרנס את הילד שלה. היא מתפרנסת מעבודתה כדיילת. במקום זנות - רומן עם מנהל הבנק. 

     

    אני יודעת, מודעת, מודה שאני לא הקהל המייצג. אני פמיניסטית. אני מתעצבנת מייצוג האישה הלא נאות. אני לא אוהבת את הצבע הירוק כמו שמעצב התפאורה אוהב. אני לא אוהבת את ירושלים. 

    אני לא כותבת על העלילה כי היא פחות חשובה מהטקסטים שמרכיבים אותה. בפשטות ובתמצות - קבוצת אנשים נאספים ונערכים לשדוד בנק. זה 120 דקות, זה ארוך מדי, זה לא מהנה, לא מצחיק, לא אסתטי, לא מפרגן. 

    הדברים החיוביים - ירושלים נראית נאה מאד בראי המצלמה, לא הג'יפה שהיא בעיני.

    יש שיר של חוה אלברשטיין.

    ''

    בסצינה שאמורה להיות מרגשת כנראה, ששון גבאי רוקד עם אשתו הצמח, רנה שיינפלד, לצלילי השיר הזה. 

     

    באולם 6 בלב ת"א יש שקע. 

    if you don't understand English or Hebrew - Don't go - No Translation.

    אפשר לשרוד את זה בלי פופקורן. 

    לידי ישבה בחורה שהטלפון שלה צילצל והיא ענתה. אחרי זה היא גם דיברה עם החברה שלה. 

    הפרטנרית שלי ישבה בקצה השני של השורה ונהנתה ואף צחקה והתפעלה מהמשחק של בראבא (=מושונוב). 

    לסיכום - 120 דקות במזגן זה לא הולך ברגל. ממליצה לישון בזמן הזה במקום לצפות. אבל תמיד יש סיכוי שתיהנו, כבר שמעתי על 3 נשים שנהנו ולפחות גבר אחד, למרות הכל. 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/7/13 22:20:
      תבלה ערב ארוך עם אמא שלי ואז תשאל אותי.
        30/7/13 16:33:
      למה את כועסת?

      ארכיון

      פרופיל

      מיכל-:
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין