כותרות TheMarker >
    ';
    0

    "קיסר חייב למות"- מפעים!

    3 תגובות   יום ראשון, 4/8/13, 18:32

    סרטם של האחים טבייאני (שעברו את שנות ה-80 שלהם) הוא מעשה אומנות, רב שכבתי, חוויה אינטלקטואלית ורגשית כאחד.

    מקום ההתרחשות הוא בית כלא רביבייה באיטליה המאכלס בתוכו רוצחים, סוחרי סמים ואנשי מאפייה.
    הנהלת בית הכלא מאפשרת לאסירים להשתתף בסדנת תיאטרון והפעם- להשתתף בהצגה השייקספירית "יוליוס קיסר".
    אחת הסצנות המופלאות בסרט (ויש הרבה) היא האודישן של האסירים. הם מתבקשים להציג את עצמם, שמם, גילם, מקום מגוריהם בשתי צורות: כאשר הם נפרדים בבכי מאהובתם, וכאשר הם מלאי זעם על הרשויות.
    אילו לא ידענו את מה שמתגלה לנו בסיום שמדובר באסירים "על באמת" ולא בשחקנים מקצועיים, לא היינו מעלים בדעתנו שאיכות משחק זו היא של חובבנים....

    הסרט הקצר יחסית (78 דקות) לא מספר את סיפורו השלם של "יוליוס קיסר", ויחד עם זאת, הוא מביא עמו אמירות לא פחות משמעותיות.
    בראש ובראשונה הסרט הכאילו תיעודי הזה מעלה את שאלת יחסי אומנות- מציאות. בשלבים אחדים של הסרט, האסירים מוסיפים לטקסט השייקספירי אמירות אישיות, המלמדות על הטשטוש בין אמת לבדיון. שכן, בשניהם גם במציאות בבית הכלא וגם במחזה השייקספירי עולות שאלות בנושא חברות אמת ובגידה, האם מוסרי לרצוח (ואלה מושמעות עתה בסרט מפי רוצחים אמיתיים), וכן, שאלות בעניין שליטה וכוח.
    הסרט נפתח ומסתיים בצורה זהה.
    ברוטוס כורע על גופתו המתה של יוליוס קיסר ולמרות אהבתו לקיסר הוא מכריז כי החופש חשוב יותר. בפעם הראשונה בתחילת הסרט זהו חלק מההצגה בפני הקהל הרחב, בפעם השנייה, בסופו של הסרט, הסצנה היא חלק מהחזרות להצגה כשהאסירים צופים מתאיהם המסורגים במתרחש, ודבריו של ברוטוס הם משמעותיים עבורם לא פחות מאשר בטקסט המקורי השייקספירי. שאלת החופש בתוך הכלא. אז חוזרים האסירים השחקנים לתאיהם ואחד מהם אומר את אחד המשפטים המהותיים ביותר בסרט:

    "מאז שהתוודעתי אל האומנות התא הזה הפך לבית כלא"- כאן צומחת השאלה מה תפקידה של האומנות: האם היא מרוממת ומשחררת את העוסקים בה? ואולי גם את צרכניה?

    הקטע הפותח וזה המסיים מופיעים בצבע, ואילו מה שבתווך- החזרה אל תחילתו של התהליך, חצי שנה קודם לכן, החזרות לקראת ההצגה- הם בשחור לבן.

    אין ספק, כי לשחור- לבן, למרחב המוגבל של הכלא יש תפקיד חשוב ביצירת תחושת הסגירות. פתיחה וסיום זהים יוצרים מעגליות ומחדדים את תחושת הכליאות שממנה אין מוצא.

    סרט עוצמתי, דורש קשב ונכונות גדולה.

    יצאתי נפעמת.

    להמלצות על סרטי איכות היכנסו: 

    http://www.anat-or.com/



    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ענת שפרן אור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין