כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    "איש הפלדה", ביקורת

    1 תגובות   יום שלישי, 6/8/13, 20:44

    ''

     

    "איש הפלדה", בימוי: זאק סניידר, תסריט: דיוויד ס. גוייר, כריסטופר נולאן.

     

    סופרמן תמיד היה, וכנראה שתמיד יהיה, גיבור העל האהוב והמדובר בעולם. הגלימה האדומה, הטייטס המגוחך, סמל האס המתנוסס בגאון על חזהו, הלייזר מעיניו, כל אלו כבר הפכו אספקטים אייקונים שכל אדם, ילד או מבוגר, מכירים. סופרמן הוא גיבור וותיק, והוא נמצא איתנו כבר משנות השלושים של המאה הקודמת, שם הוצג לראשונה בחוברת הקומיקס "Action Comics". מאז התפתחה דמותו אל מעבר לחוברות הקומיקס והוצגה בלא מעט עיבודים, הן לקולנוע והן לטלוויזיה. בסוף שנות השבעים היה זה הבמאי ריצ'ארד דונר שיצר את הסרט "סופרמן: הסרט", עם כריסטופר ריב בתור גיבור העל המפורסם, ואת סרט ההמשך שהציג את אותה הדמות שמככבת גם בעיבור החדש – גנרל זוד. שני סרטים אלו נחשבים לשני העיבודים הטובים ביותר לדמותו של סופרמן, עם דגש על הסרט השני. עם השנים הגיעו שני המשכונים רעים במיוחד וגם הניסיון להחיות מחדש את הדמות עם "סופרמן חוזר", שנכשל בעקבות שחקן ראשי חסר כריזמה וסיפור שמאבד מעצמו מהר מאוד. בשנות התשעים עלתה סדרת הטלוויזיה "לואיס וקלארק" החמודה ששרדה כארבע עונות, ואחריה, בתחילת המילניום, הגיע "סמולוויל", שהציג מבט מקיף על דמותו של סופרמן/קלארק קנט, כשאנו עוקבים אחר הדמות המיתולוגית מגיל הנעורים בעיירה סמולוויל. 

     

    לאחר ההצלחה חסרת התקדים של טרילוגיית "האביר האפל", האולפנים הגיעו להחלטה לנסות ולהחיות את סופרמן שוב, אבל הפעם תחת פיקוחו של הגאון כריסטופר נולאן, שאני עדיין מנסה להתאושש מ"עלייתו של האביר האפל" שלו, שריסק את מוחי לגמרי. נולאן מביא עמו את דיוויד ס. גוייר, תסריטאי שמצליח לעשות דברים נפלאים רק שהוא מעבד אותם מקומיקס, וגם זה בערבון מוגבל. על כס הבמאי מחליט הפעם נולאן לוותר, ואת המושכות לוקח זאק סניידר, שלמרות שיש לי שנאה עמוקה למספר לא מבוטל מסרטיו, אני עומד מאחורי האמירה הבאה שלי- הוא לא פחות ממאסטר ויזואלי שמבין קולנוע ויודע איך לשחק נכון עם הכלים הקולנועיים כדי לייצר חוויות ויזואליות מטריפות, אבל נדבר עליו בהמשך. וכך נוצר לנו "איש הפלדה", שלא רק מצליח להחיות מחדש לגמרי את דמותו של סופרמן, אלא עושה את זה ממש, אבל ממש טוב. 

     

    הסיפור מתחיל בקריפטון, עם לידתו של קאל-אל, הלו הוא סופרמן. אביו, ג'ור-אל, מבין כי כוכבו גוסס, ומנסה להביא זאת לידיעת המועצה הגבוהה של הכוכב, אך דווקא אז מחליט הגנרל זוד לעשות הפיכה בקריפטון. דבר מוביל למשנהו, וזוד וחבריו למהפכה נתפסים ונשלחים לחור שחור שנודד בחלל, אך אז גם קריפטון נשאב אל האבדון, כשכגרעינו מתמוטט. בין לבין, ג'ור-אל ואשתו לארה, שולחים את בנם שרק נולד בחללית אל עבר עולם טוב יותר- כדור הארץ. ומכאן אנו עוברים לכמעט ארבעים דקות בהם מוצג לנו קלארק קנט, ואנו למדים על ילדותו בסמולוויל ועל נדודיו בעולם כאדם בוגר שלא מוצא את מקומו, שלנצח יהיה פליט בעולם שלא מוכן לקבל אותו ואת מי שהוא באמת. 

     

    עיתונאית נמרצת וזוכת פרס פוליצר העונה לשם לואיס ליין חוקרת את סיפורו של קלארק, ומנסה להבין מי הוא ואת זהותו, אך מגלה כי האמת גדולה ממנה, כאשר אל כדור הארץ מגיע הגנרל זוד, והוא מבקש מקאל-אל, בן עמו, להסגיר את עצמו, במה שנראה כאקט של נקמה, אך תכניתו של זוד גדולה הרבה יותר.

     

    "איש הפלדה" מנסה ללכת באותם הכיוונים בהם הלך "האביר האפל", כשהוא רוצה להיות לא סתם סרט אקשן לקיץ, אלא באמת להבין ולחקור את נפש הדמות שבמרכזו. נולאן עשה זאת במופתיות לדמותו של ברוס ויין בטרילוגיית "האביר האפל" שלו, והוא מנסה לעשות דבר דומה לסופרמן גם בסרט זה. אך הבעיה העיקרית של רעיון זה היא בסופרמן עצמו, דמות שהקונפליקטים שלה לא מעניינים מספיק, דמות שהיא מושלמת מדי, דמות שהיא בעצם אל. מה צריך בעולם שיש בו את סופרמן את באטמן? או את הצבא? או כל גיבור וכוח צבאי אחר? ולכן סופרמן מעולם לא עניין אותי יותר מדי, ולמרות שפה חשבתי שתהייה הבעיה הגדולה שלי עם הסרט, מפה צמחה האהבה שלי אליו. נולאן וגוייר הצליחו לגרום לי להתעניין באמת בסופרמן ובקונפליקטים האישיים שלו, בשאלות המוסריות שלו ובהחלטות שלו. הם הצליחו לעשות כאן משהו מפואר, להאדיר את הסיפור הזה עוד יותר, להראות שגם בשלמות יש פגמים, לחשוף את נפשו האמיתית של סופרמן. במהלך השעתיים ועשרים בהן הסרט רץ על המסך מולי הייתי עם סופרמן באש ובמים (ובחלל), והאמנתי בו ובהחלטות שלו. הם הצליחו לגרום לי לאהוב דמות שאני בדרך כלל לא ממש אוהב. 

     

    אז כן, נולאן וגוייר הם שניים מהכוכבים הגדולים של הסרט. אך הכוכב השלישי והגדול לא פחות הוא זאק סניידר, הבמאי. כמו שאמרתי בתחילת הטקסט, יש לסניידר יותר סרטים שאני שונא מאשר אוהב, אבל אני סבור ובטוח שיש בו גאונות, בעיקר כשזה מגיע לויזואליה ועיצוב העולם. "שחר המתים" שלו היה רימייק מצוין אך לא מספק לסרט הקאלטי, אחריו הגיע "300" שהיה חוויה ויזואלית יוצאת דופן וסחופת, אך בעלת יותר מדי פגמים וחוסר עניין. סרטו השלישי היה עיבוד לקומיקס "השומרים", ולמרות הבעיות, אני עדיין מאמין כי מדובר בסרט ענק ונהדר. ואז הגיעו "אגדה עם כנפיים" שלא ראיתי ושאני לא מתכוון לראות ו"סאקר פאנץ'", שהוא ללא ספק סרט רע מאוד, אך ויזואלית הוא כל-כך מרשים שאתה רוצה להביט בו שעות. אז כן, סניידר הוא גאון ויזואלי, אבל אסור בתכלית האיסור לתת לו חופש אומנותי מוחלט, שלא לדבר על לתת לו להתקרב אל מכונת כתיבה. וב"איש הפלדה" יש מאחוריו פקח רציני, כריסטופר נולאן, שלא ייתן לו לעשות כרצונו. והתוצאה היא ללא ספק מענגת. הבימוי של סניידר הוא מרהיב, והוא מביים סצינות אקשן בקנה מידה כזה שקשה להסביר במילים. האקשן ב"איש הפלדה" הוא כל-כך ענק שצריך צפייה שנייה כדי להכיל אותו. כל קרב, כל פיצוץ, כל בניין שמתרסק וכל מטוס שמתפוצץ נראים פי כמה וכמה יותר מרהיבים מבכל סרט אחר, וזו הגדולה בעיבוד הנהדר הזה. השקט, החקירה של הדמות הכה מסתורית הזו, החכמה, הולכים יד ביד עם האקשן המפוצץ. 

     

    כנראה שאחד הדברים הכי קשים בלעשות סרט על סופרמן, זה למצוא את הסופרמן. זה שיכול להיות גם גיבור העל המושלם וגם קלארק קנט העיתונאי החנון. אני לא חושב שעדיין הגיע השחקן שיכול להיות הסופרמן המושלם, גם שחקן פיזי ענק שיכול להיות הגיבור, וגם שחקן אופי נהדר שיכול להיות הלב של הגיבור, הקאל-אל, הקלארק קנט. אבל הנרי קאביל, למרות שהוא רחוק מלהיות שחקן אופי נהדר, הוא בחירה מצוינת. הוא שחקן מאוד פיזי, ראינו את היכולות הללו עוד ב"בני אלמוות", והוא גם אחלה של סופרמן. אולי הבעות פניו קצת תקועות והוא קצת מדקלם את הטקסט, אבל הוא כל-כך יפה שנסלח לו על זה. לצידו עומדת איימס אדמס כלואיס ליין, שהעולם לא ממש מחבב משום מה. עבורי, היא הייתה אחת הנקודות החזקות בסרט, כשהיא נותנת לדמותה פן נוסף, רבד עמוק ומעניין. גם ראסל קרואו ואיילת זורר כהוריו הבילוגיים של סופרמן נהדרים, וקווין קוסטנר ודיאן ליין כהוריו המאמצים נותנים הופעות מרגשות. אבל מי שגונב את ההצגה הוא מייקל שאנון, אשר מגלם את הגנרל זוד באכזריות ועוצמתיות. 

     

    אז מה בכל זאת לא עובד? למה אנשים מביטים בעין עקומה בעיבוד המצוין הזה? ובכן, למרות ההתלהבות הרבה שלי מ"איש הפלדה" אני יכול להבין את המלעיזים. יש בסרט כמה רגעים חלשים, בהם הוא לא ממש מצליח להתרומם, ויש שיגידו, כמו האדם אשר הלך איתי לסרט, שהוא רק נחמד שכזה, עוד סרט קומיקס טיפוסי עם הרבה פיצוצים. אבל בשבילי "איש הפלדה" עבד, הוא תפס אותי לא מוכן, באתי עם ציפיות נמוכות, וקיבלתי הפגזה קולנועית מצוינת, עצומה ומרהיבה. נולאן, גוייר וסניידר מחיים את סופרמן, במלוא מובן המילה. הם ממציאים אותו מחדש, והסופרמן שלהם הוא מצוין. אבל יותר מזה- הסרט שלהם מצוין. יש בו פאר, יש בו גדולה, ויש בו גם אקשן פשוט חסר רחמים. ואני, כאחד שמעולם לא ממש התחבר לעיבודים הקודמים לדמות, מצאתי את הסופרמן שלי.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      רוי יודקביץ'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין