כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    "גטסבי הגדול", ביקורת

    0 תגובות   יום שבת, 10/8/13, 16:06

    ''

     

    "גטסבי הגדול", בימוי: באז לורמן, תסריט: באז לורמן וקרייג פירס, מבוסס על ספרו של פרנסיס סקוט פיצג'רלד.

     

    מהי הדרך הטובה ביותר לכתוב על העיבוד החדש ל"גטסבי הגדול"? האם לכתוב אודות הספר המפורסם עליו מבוסס הסרט, האם לכתוב על העיבודים הקולנועיים הקודמים או על הבמאי מאחוריו? כן, "גטסבי הגדול" מגיע אל מסכי הקולנוע עם לא מעט היסטוריה והרבה מאוד ציפיות, והמסקנה שלי שהדרך הטובה ביותר לכתוב עליו היא לשלב בין השלושה. אז קודם כל, וכנראה החשוב ביותר, זה הספר. "גטסבי הגדול" של פרנסיס סקוט פיצג'רלד נחשב, ובצדק, לאחד מן הספרים הטובים והקאנוניים ביותר שנכתבו אי פעם. הספר עסק בנושאי האהבה והאובססיה בצורה מדויקת עד כאב, דרך סיפוריהן של דמויות מבריקות ועיצוב עולם מושלם. זהו אחד מן הטקסטים הגדולים שנכתבו, לכל מדיום. לכן, כאשר באים לעבד ספר שכזה, נקודת ההתחלה היא נהדרת. יש כאן טקסט, דמויות ועולם שהם גדולים מהחיים, רק צריך לדעת איך לשחק עמם נכון על מנת לייצר עיבוד שהוא ראוי לספר שכזה. וכך אנו מגיעים לנושא הבא, אודות העיבודים הקודמים. אני אשקר אם אגיד שראיתי את הסרטים משנות העשרים והארבעים וסרט הטלוויזיה משנת 2000, אך כן ראיתי את הגרסה משנת 1974, זו שכתב פרנסיס פורד קופולה ובכיכובם של רוברט רדפורד ומיה פארו. ולמרות שמצאתי בו לא מעט נקודות טובות, יש בו יותר מדי בעיות, ואליי הוא לא דיבר. 

     

    את המושכות לעיבוד הקולנועי החדש של הספר הענק הזה לקח באז לורמן האוסטרלי. הוא ביים בסך הכל ארבעה סרטים לפני "גטסבי הגדול", אך זה הספיק לו על מנת ליצור שפת קולנועית שהיא ייחודית אך ורק לו. לורמן הוא במאי של ראוותנות וגרנדיוזיות, וזה נהדר לספר כמו "גטסבי", שלמרות שיש בו לא מעט רגעים של מלודרמה קטנה, הוא ברובו מסיבה אחת גדולה. את סרט הבכורה של הבמאי האוסטרלי טרם ראיתי, כך שאיני יכול לחוות את דעתי עליו, אך אני כן יכול להעיד על עצמי ששלושת סרטיו הבאים די עשו לי את זה. "רומיאו ויוליה" שלו, אשר היה עיבוד מודרני למחזמר המפורסם של שייקספיר בכיכובם של ליאונרדו דיקפריו וקלייר דיינס היה נהדר בעיניי, ונהניתי מכל רגע ורגע בו. אותו דבר לגבי סרטו השלישי, "מולן רוז'", שהוא חגיגה צבעונית ומרהיבה. "אוסטרליה", סרטו הרביעי, היה קצת פחות נאהב ואנשים לא קיבלו אותו טוב, אני אישית מאוד התחברתי אליו. 

     

    אני חושב שזו תהייה לשון המעטה להגיד שציפיתי מאוד ל"גטסבי הגדול" מודל 2013. גם ספר ענק, גם במאי שאני מאוד אוהב וגם אחד מן השחקנים האהובים עליי (דיקפריו) מתאחדים על מנת לייצר את העיבוד המושלם לספר שעד כה חווה רק אכזבות בעולם הקולנוע. ולמרות שגם אני חושב שזהו לא העיבוד המושלם, "גטסבי" של לורמן ודיקפריו הוא ללא ספק העיבוד הקולנועי הטוב ביותר לספר, ובגלל שאני חובב של הצהרות בומבסטיות שאני כנראה אתחרט עליהן, והוא גם אחד מן הסרטים הטובים יותר שראיתי השנה.

     

    הסרט עוקב אחרי סיפורו של ג'יי גטסבי, דרך סיפורו של המספר, ניק קאראווי. ניק רצה בעברו להיות סופר, אך החליט לוותר על כך ומצא עבודה בוול סטריט, וגם רכש בית קטן בלונג איילנד, ממש לצד ארמונו הענק והמרהיב של אחד ג'יי גטסבי. ניק, כמו כל ניו-יורק והסביבה, מוצא את עצמו מרותק לאגדה האורבנית שהיא גטסבי ונכנס בסחרור לחייו הראוותנים ומלאי המסיבות והעושר. על הדרך הוא גם ייכנס מחדש לחייה של בת דודתו דייזי, בעלה טום וחברתם ג'ורדן, ויגלה את הקשרים המסובכים בין כולם.

     

    כמו שכתבתי בפסקת הפתיחה של הביקורת, נקודת הפתיחה לעיבוד קולנועי לספרו של פיצג'רלד היא נהדרת. יש כאן טקסט שהוא בראש ובראשונה מופתי. הבעיה שהייתה לי בעיבודו של פרנסיס פורד קופולה משנת 74' היא שהרגשתי שהטיפול בנושאי האהבה, האובססיה, השקרים וההבדל בין מה שנכון למה שלא נכון לא היה מדויק ושלם כמו בספר. בעיבודו של לורמן, למרות שקראתי כבר די הרבה ביקורות שלא יסכימו איתי, וכך שוב אני מחוץ לקונצנזוס, הרגשתי שהטיפול בנושאים הללו לא רק קיים, אלא גם מדויק ומדוד, ועושה זאת בצורה הנכונה ביותר. לורמן, ושותפו לכתיבת התסריט, קרייג פירס, אמנם לא מתקרבים לשלמות של הספר ולכשרון של פיצג'רלד, אך כן מצליחים לשאוב את כל האלמנטים שעשו את "גטסבי" לספר כה שלם ומצוין ולעבוד עמם נכון ולעבד אותן בדיוק אל המסך. גם העולם הבועתי והשברירי בהם חיים הדמויות מתורגם באופן נהדר אל המסך. לורמן מציג עד כמה העולם בהם העשירים והראוותנים חיים הוא כמעט ולא קשור לעולם האמיתי ופועל לפי חוקים משלו בעזרת משחקים ויזואליים די מבריקים. הבעיה היחידה שלי עם התסריט של לורמן את פירס הוא הטיפול בחלק מן הדמויות, למשל עם ג'ורדן. הרגשתי כאילו היא נותרה מחוץ לסיפור בסרט, בעוד בספר היא משחקת תפקיד חשוב מאוד. או דייזי. הרגשתי שהיא מצטיירת בסרט כאחת שהיא רק כלי, מבלי באמת יכולת לחשוב או להחליט בעצמה. אך מן העבר האחר, התרגום למסך של טום וגטסבי הוא כמעט מושלם. 

     

    לא הייתי צריך שכנוע שבאז לורמן הוא הבחירה הנכונה ביותר לביים עיבוד קולנועי חדש ויקר ל"גטסבי הגדול", אך אם הייתה בי איזושהי מידה של סקפטיות, היא נעלמה כבר בדקות הראשונות של הסרט. כתבתי שללורמן יש חתימה קולנועית מהייחודיות כיום, והיא מורגשת עד מאוד בסרטו החדש. הסרט עטוף בסגנון קולנועי כה מרהיב עד שקשה שלא להתמוגג ולבקש עוד ועוד ממנו. לורמן משחק בססגוניות עם צבעים והעמדת המצלמה, ויוצר חוויה ויזואליות שהיא על גבות המרגשת. כל פינה בסרט הזה, כל שוט, כל פריים, ובעצם כל דבר, הוא חגיגה קולנועית עצומה. לורמן מדגיש ב"גטסבי הגדול" שהוא אולי לא אחד מן הבמאים הגדולים של ימינו, אך הוא ללא ספק מהמוכשרים והייחודים שבהם. גם אם היצירה הקולנועית הזו הייתה ריקה מתוכן וטיפשית, העטיפה כה יפה שאני מבטיח לכם שהייתם נשארים עד סופה. 

     

    אני חושב שאחד הדברים הקשים בעיבוד קולנועי ל"גטסבי" היא מציאת הגטסבי המושלם. זוהי דמות מושלמת אך פגומה, שקרנית אך ישרה, תחמנית ומסתורית, דו-פרצופית, אנושית, כואבת. גטסבי הוא הרבה דברים, שילוב מרהיב של אספקטים אנושיים. ובעיניי הבחירה בליאונרדו דיקפריו היא על גבול המושלמת. אני מאלה שמוכנים להישבע בשמו של דיקפריו, אחד מן המוכשרים והטובים בשחקנים של ימינו. כאן הוא עושה גטסבי בדיוק שהוא כמעט מרהיב, באחת מן תצוגות המשחק הטובות של השנה, ללא ספק. הוא לוקח את כל האלמנטים שמרכיבים את גטסבי ומראה אותן בזכות תצוגת המשחק הענקית שלו. גם הבחירה בקארי מאליגן היפהפייה היא מבריקה. עוד כששיחקה בפרק המפורסם "Blink" ב"דוקטור הו" זיהיתי שמדובר בכשרון ענק, ועכשיו היא סוף-סוף מקבלת את הבמה. היא שיחקה אצל ניקולס ווינדינג ראפן ב"דרייב" ואצל האחים כהן בסרטם החדש שיצא בחודשים הקרובים, וגם את דייזי ביוקנן, דמות ספרותית אלמותית, שאמנם מתורגמת למסך לא כל-כך טוב, אך זה לא גורע מהופעתה הנהדרת של מאליגן. רואים את העצב והכאב בעיניה בכל רגע נתון בסרט. מבט אחד שלה ואתה כבר מאוהב, אך גם מרחם עליה. בחירות הליהוק המצוינות ממשיכות עם ג'ואל אדגרטון כטום ביוקנן, שנותן הופעה שהיא גם פיזית ומאיימת וגם מרגשת וחדה. אך אחת הנקודות החלשות בסרט היא דווקא בליהוקו של ניק קאראווי, המספר, זה שצריך לסחוב את הסיפור הזה על גבו. והצוות בחר לתפקיד הזה את טובי מגוויר, שחקן מעצבן ואנמי מאוד שלא מצליח להוציא שום דבר אמיתי מהדמות הגדולה אותה הוא משחק. 

     

    לסיכומו של דבר, "גטסבי הגדול" מודל 2013 הוא בעיניי עיבוד ראוי מאוד לאוצר הספרותי עליו הוא מבוסס. כן, יש אי-אילו אי-דיוקים וגם כמה דמויות  ומצבים לא מתורגמים באופן שלם למסך, אך שום דבר אינו מושלם וקצת קשה לעשות סרט שירצה את כולם על ספר כמו "גטסבי הגדול". אני לא מכתיר את עצמי כאיזה מעריץ פאנט שקרא את הספר מאות פעמים\ קראתי אותו כולה פעמיים ואני חושב שהוא אכן אחד מן הספרים הכי גדולים שנכתבו, אך הגרסא של לורמן רחוקה מלשחוט אותו, כמו שכמה אנשים אמרו, היא אף עושה הפוך מזה. היא אמנם לא מחדשת שום דבר בפן הסיפורי והיו כמה דברים שהיה אפשר לעשות אחרת, אך לורמן מוציא מטעמים מספרו של פיצג'רלד ומוציא סרט גרנדיוזי, שהולך על הקו הדק בין רצינות הכרחית להנאה גדולה, והתוצאה מופלאה לטעמי. 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      רוי יודקביץ'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין