כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: מי מפחד מהזאב הרע

    ביקורת על מי מפחד מהזאב הרע

    ביקורת: מי מפחד מהזאב הרע

    3

    סרטים  

    4 תגובות   יום חמישי, 15/8/13, 09:18

    אל תעברי לבד ילדה ברחוב 
    בשיער גולש 
    אל תעברי לבד ילדה ברחוב 
    זה משחק באש 

    כל הגברים כולם יביטו בך 
    במבט רעב 
    כל הגברים כולם יביטו בך 
    בעיני זאב 

    הקשיבי 
    מה יהיה אם אחד פתאום ישבור 
    את לבך הרך 
    אל מיטתו לעד אותך יקשור 
    למה, למה לך

     

    ''

     

     

    אני לא חושב שהיה אי פעם סרט ישראלי שחכיתי לו כמו ל"מי מפחד מהזאב הרע". סרטים מחו"ל יש גם יש. אני ממתין בקוצר רוח ל"סוף העולם" של אדגר רייט ול"בתוך לואין דיוויס" של האחים כהן, אבל עם סרטים ישראלים זה נדיר יותר. אחת הסיבות לכך היא שקולנוע ישראלי לרוב מקודם רק ברגע האחרון, כשהוא עוד שניה עולה על המסכים. נדיר למצוא טריילרים, פוסטרים, ראיונות עם היוצרים והשחקנים ומרצ'נדייזינג מהסרט יותר מכמה ימים לפני בכורתו הארצית. אם הסרט זוכה בשבחים בפסטיבלים, זה עוזר, אבל את ההשקעה בפרסום, לרוב משאירים לסוף.

    מי מפחד מהזאב הרע שונה, כי כל מה שהסרט עשה מאז בכורתו העולמית בפסטיבל טרייבקה באפריל האחרון, זה להעלות ציפיות. הוא קטף שבחים, נרכש להפצה באמריקה וזכה למחמאות אדירות גם כשהגיע לביקור בפסטיבל קאן. חלק מהמבקרים זכו לראות אותו כבר לפני כמה שבועות ורק מספרים כמה הם מתאפקים לא לפרסם עליו ביקורת טרם הזמן. כל שנה יש את הסרט הישראלי האחד שכולם מדברים עליו כסרט שחובה לראות, אבל מי מפחד מהזאב הרע כנראה שובר שיאים של הייפ. אפילו באווירה הלא כל כך מפרגנת שקיימת בתעשיית הקולנוע הישראלית (רשף לוי עוד מאיים בהפיכה צבאית), לא שמעתי עליו מילה אחת רעה טרם ההקרנה. מאוד השתדלתי לארוז את הציפיות בקופסה אטומה ולהניח אותה בצד בזמן הצפיה, מה שהיה לא פשוט כי חצי השעה שלפני ההקרנה הייתה מלאה בדיבורים עד כמה הסרט גדול.

    מיקי הוא בלש מהסוג שקיים בעיקר בסרטים. הוא קשוח ולא מפחד להשתמש באלימות ובחריגות נוספות מסמכותו בכדי לשבור חשוד והוא לא עושה את זה משום סיבה חוץ מאשר בכדי ללכוד את הפושע ולמנוע ממנו לפגוע בקרבנות נוספים. במקרה הנוכחי, הנחקר הוא דרור, מורה מתל אביב שחשוד בסדרת חטיפות של ילדות והתעללות קשה בהן. החקירה מדברת על אונס, עינויים וכנראה שגם רצח, אולם דרור נשבע שזה לא הוא. לא שזה מונע ממיקי להוציא עליו ספר טלפונים.

    בשל שיטותיו הלא קונבנציונליות של הבלש, משוחרר החשוד ומיקי מועבר מתפקידו כאשר עליו מופלת האחריות לכשלון החקירה. כאשר נמצאת גופה, מיקי מקבל אור כתום לפעול בצורה עצמאית. הוא לא יודע שבאותו הזמן, אביה של אחת הילדות החטופות מנהל חקירה משל עצמו ומתכוון לנקום בדרור על מה שעשה, או לא עשה לטענתו, לבת שלו. הרעיון שאדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו לא תקף בעיני שני הגברים שרוצים לתפוס את המפלצת, גם אם זה אומר שעליהם להפוך למפלצות בעצמם.

    כצפוי, מי מפחד מהזאב הרע הוא סרט לא קל לצפיה. השקעה נדירה באיכותה (במונחים מקומיים) באפקטים ובאיפור, מביאה לכך שכאשר קורה משהו כואב, אפשר ממש לראות ולהרגיש את הכאב, את העצמות השבורות ואת הדם הניגר. עבודה טובה של מחלקת הסאונד מבטיחה אמינות גבוהה בכל הנוגע לשימוש בנשק ובאלימות פיזית וכפי שדו"ח המשטרה מנבא, יש הרבה מזה לאורך הסרט.

    מצד שני, מדובר גם בסרט מאוד משעשע. לא משעשע מתוך אי נעימות, או מתוך טיפשיות מוגזמת, אלא משעשע לגמרי בכוונה. מי מפחד מהזאב הרע הוא קומדיה שנונה ואפקטיבית שמכילה כמה מהרגעים היותר מצחיקים של השנה. בין אם אלה טלפונים שגורמים לדמות קשוחה להתעסק פתאום בצרות פולניות, ירידה על אוצר המילים המוגבל של מיקי, או כינויים שמוענקים לדמות בכדי לאפיין מה בדיוק היא עושה לא נכון. השחקנים מפגינים תזמון קומי מושלם והם בכלל לא מתאמצים. מכיוון שהטון הכללי של הסרט כל כך קודר, הבדיחות מפתיעות בכל פעם מחדש ויוצרות ניגוד שמחזיק היטב את העלילה, גם כשהיא מתקדמת כל כך לאט שהיא כמעט עומדת במקום. אין כאן חקירה ממושכת ומרובת התפתלויות, אבל יש כאן סרט מינימליסטי שהופך כל מפגש בין דמויות לשילוב של מתח ואימה עם בדיחה על חשבון אחד הנוכחים על המסך.

    הפסקול שמלווה את הסרט תורם לקביעת העלילה. זה אמור להיות מובן מאליו, כי זה תפקידו של פסקול מוזיקלי, אבל מעטים עושים זאת באותה יעילות כמו המוזיקה של חיים פרנק אילפמן. הוא מעצים את המתח כשהדמויות עושות ולא מדברות וכבר מכתוביות הפתיחה, עוזר להבהיר שיש כאן עסק עם נושא רציני ושהסרט לא מפחד להיות סרט ז'אנר. אני לא בטוח לחלוטין איזה ז'אנר, אגב. ניתן להגדיר את מי מפחד מהזאב הרע כסרט אימה, מתח, או קומדיה שחורה. נראה שהוא שילוב של הכל והמוזיקה ברקע מתאימה עצמה בהתאם לחלק שמוביל כעת את עלילה. היא כמעט ולא קיימת ברגעים המבדרים ומשתלטת על החלל כשמשהו רע עומד לקרות.

    בגזרת השחקנים, כולם עושים את עבודתם. עם זאת, קשה לי לציין מישהו מהצוות כבולט במיוחד לטובה. ליאור אשכנזי מגלם קשת רגשות נרחבת יותר משאר השחקנים ועושה זאת ביעילות, אבל נראה שהוא מפספס את ההזדמנות להפוך את הדמות ליותר ממה שנכתב בתסריט. הוא מעביר את התחושות הרצויות, אבל חסר מגע אישי שיגרום לי להאמין ששחקן אחר לא היה עושה עבודה טובה באותה מידה. צחי גראד מפחיד ומתוסכל, אבל שוב, לא בצורה שלא הייתי מצפה מכל שחקן טוב שהיה מקבל את התפקיד. אותו דבר לגבי דובל'ה גליקמן שבתפקיד משני אמנם מספק כמה מהרגעים הבלתי נשכחים של הסרט, אבל כל הזמן נראה קצת עצור, כאילו הוא עדיין מחפש את טון הדיבור או שפת הגוף הנכונים בשביל הדמות וטרם הגיע להחלטה. רותם קינן הוא פרצוף פחות מוכר ועל כן, קל יותר לחבר אותו לדמות אותה הוא מגלם. אני לא אוהב את הדיקציה שלו, היא מושלמת מדי וזה פוגע באמינות של הדמות, אבל מעבר לכך, גם הוא מבצע את תפקידו ביעילות.

    הסיבה ליעילות של כולם, צוות השחקנים, המלחין, הצלם, העורך, איש הסאונד וכל שאר המעורבים, היא כמובן שני הבמאים/תסריטאים של הסרט. אהרן קשלס ונבות פפושדו הפגינו שליטה מרשימה בצד הטכני של העשיה הקולנועית בסרטם הקודם "כלבת", אולם מי מפחד מהזאב הרע מאופיין גם בתסריט חכם ולא מתפשר ובבימוי שמאמין מהרגע הראשון שהסרט ידבר לא רק לקהל מקומי מצומצם ועל כן, אין לחפף בשום פינה ויש להקפיד על כל פרט ופרט. כסרט ביכורים, "כלבת" הביע פוטנציאל שלטעמי, לא נוצל כראוי בגלל חוסר הנסיון של היוצרים. למי מפחד מהזאב הרע, קשלס ופפושדו ניגשים עם הכרות מעמיקה יותר עם תהליך ההפקה והבסיס היציב שכתבו, מתורגם לעבודת בימוי חזקה שקולעת בדיוק לשתי המטרות שלה: לבדר ולזעזע.

    יש בסרט כמה רגעים צפויים, זה מתבקש מתסריט שכל הזמן בונה על החזקת הצופים במתח. הדמויות לא קלישאתיות, אבל את כולן ניתן להגדיר במשפט אחד, לא ארוך במיוחד. את כולן, חוץ מדרור, כי חמישים אחוז מהסיבות שהסרט מותח לכל אורכו, נובעות מכך שלא ידוע האם הוא רוצח אכזר או קרבן של נסיבות. אין סצנה שמבהירה מראש שתפסו את האדם הנכון והוא שוחרר בגלל רשלנות משטרתית. מנגד, כשהוא טוען בתוקף שהוא לא עשה שום דבר, הרי זה בדיוק מה שיגיד פדופיל פסיכופת המואשם ברצח. המחצית השניה של המתח בנויה על שאר הדמויות. הן מחליטות באיזו עוצמה להגיב ומה יחשב לחציית קו אדום. לכל דמות יש הגדרות משלה, אבל הדינמיקה ביניהם גורמת לגבולות להטשטש, עד שלא לחלוטין ברור מי המופרע האמיתי בסיפור.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/9/13 11:19:
      אחלה ביקורת! ראיתי את הטריילר ופשוט נראה סרט ישראלי טוב!
        20/8/13 16:00:
      ביקורת מצוינת, נהניתי מאוד לקרוא. ללא ספק סרט ענק, מופרע, משעשע, מרתק ועשוי במקצוענות. כנראה הסרט הכי טוב שראיתי השנה עד כה.
        20/8/13 02:01:
      ראיתי בעקבותך ובעקבות הביקורות האוהדות את הסרט. עמלתי כ"כ הרבה בשבילו ובשביל להסתיר את הגיל, ותכלס? הסרט הזה הוא מותחן מאוד פשטני שהמטרה היחידה שלו היא אלימות לשם אלימות, וגם היא בתור חובב GORE לא משהו. בהחלט סרט נחמד מאוד, אבל ההייפ מוגזם בטירוף. יש יותר טובים
        18/8/13 12:08:
      סרט קשה מאוד לצפיה.

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין