"מקפיא דם", "עוצר נשימה" , "מטריד, מבהיל", "מורט עצבים", "קורע מצחוק" כל אלה ביטויים ביקורתיים שמשתמשים בהם בכל ביקורת בערך, ולמרות זאת, אותו האדם שכותב מילים אלו נותר כל הסרט באותו ההבעת פנים ולא באמת צחק, הזדעזע, או הביע כל רגש אחר במהלך הצפיה. אנחנו רגילים לסרטים, ובטח שלסרטים מכל הסוגים ולכן קשה להפתיע אותנו. אבל יש לעיתים, בין השורות כאלה שמצליחים באמת לסחוט רגש מהצופה. באופן מפתיע, מי מפחד מהזאב הרע הצליח. צריך לצלם את הקהל במהלך ההקרנה, זה פשוט מטורף- כולם נבהלים, נלחצים, מסירים את העיניים, נקרעים מצחוק, מתנוענעים באי נוחות במושב ומחזיקים את היד של בן זוגם בזמן הצפיה.
עוד בעיה שיש לי עם הסרט, הוא שכמעט ואין בו רגש בכלל. כפי שכולנו יודעים, מדובר בסוג של אנס-רוצח-פדופיל-חולה נפש אשר מתעלל בילדות מינית ואז מותיר את גופותיהם ללא ראש. מן הסתם לא מוצגת שום סיבה למעשים אלו או שום רקע לעלילה שמתנהלת בקור מוחלט וללא שום רגש. כל זה לא ממש משפיע על הסרט, לא כל סרט חייב להשתמש באמצעים רגשיים או ריאלסיטים. הפעם הקרקע עליה נעמד הסרט היא המתח החזק וההומור שמובילים את הסרט בצורה יציבה ובטוחה.
מכיוון שהעלילה הזויה לחלוטין, ומכיוון שהעיצוב לא ישראלי הסרט אפילו לא מנסה להיות אמין וכולו מורכב מקרבות שורות-מחץ בין השחקנים. לפני כל זוועה מתרחשת, נדחפת בדיחה מאולצת וקוטעת את רצף המתח ששורה בסרט, בצורה די מעניינת. זה בהחלט לא עשוי במינון הנכון והשילוב בין ההומור לזוועות היה די מגוחך, אך חשוב לזכור שבתור סרט ישראלי מתחיל הצופה הישראלי לא רגיל לסצינות אלימות וזה עלול להרגיע מעט מין הרגישים אחרי הקריקטורות האלימות המוצגות בסרט.
כל מי ששמע על הסרט הידוע והמוערך יודע שרובו מתרחש במרתף האפל והמאיים שממנו אמורה לצאת התשובה- איפה קבר המואשם את הראש של הילדה שגופה נמצא ללא ראש. בתפקיד המואשם, רותם קינן, שמלבד לצרוח "אתם לא נורמליים" לא עושה הרבה, אך צחי גראד בתפקיד אבי הילדה משחק בצורה פאנומנאלית- והחלק המפתיע ביותר שזו הופעה ששונה לחלוטין מהתנהלותו במציאות. בנוסף אליהם יש גם שוטר שמצטרף לחגיגות הסאדיזם, בתפקידו של ליאור אשכנזי. הסצינה ההיא של השלושה נמשכת ונמשכת ואין בה שום חידוש או הפתעות. במשך כמעט 3/4 מהסרט אנחנו צופים איך לאט לאט הבחורים מתעללים בדרור, המורה המסכן שבכל שלב רק נהיה יותר מגעיל ומעורר רחמים. אין ספק, הרגעים האלימים יחסית לסרטים ישראלים עשויים היטב ומצליחים ליצור מתח, הטרדה ואי נוחות. כפי שציינתי, הם בד"כ נקטעים על ידי מהלכים הומוריסטיים לא מוצלחים במיוחד. למרות ההישגים הטכניים בביצוע קטעי האלימות, הם עדיין נשארים "עדינים" ו"רכים" לעומת קטעי האלימות במותחנים האמריקאים, ולכן כל מי שחובב מותחני-נקמה אמריקאים לא יתלהב מרגעי האלימות הרכרוכיים שבסרט שלא הצליחו להלהיב אותי.
"מי מפחד מהזאב הרע" הוא סרט נקי וחלק, ויחדיו גם מלוכלך ובוטה שלא מפחד מאף אחד. הוא סרט נועז, שלא מתאפיין באלגנטיות או במקוריות רבה אך מתאפיין בסצינות מתח מצוינות שיוצרות סרט מהנה במיוחד שלא משעמם לשנייה. ישראל, שעד היום יצרה רק סרטים פוליטיים או בעלי אמירה, ואם התעסקה בבידור זה התבטא בסרטי בורקס זולים, עכשיו מקבלת את הכלים של הקולנוע האמריקאי- כי מסתבר שאפשר. טכנית, מבחינת הצילום והעריכה מדובר בסרט שמוביל אותנו לרמה הבינלאומית ומוסיף אותנו לשורת הקולנוע המובילה בעולם. הוא יריית פתיחה לסרטים אמיצים שרק בדרך- ואולי בפעם הבאה הם באמת יהיו מעבר לבידור. אם נדבר על הקולנוע העולמי והבין לאומי הסרט לא חידש לנו הרבה, ולמרות שרגעי האלימות מגוחכים, ולמרות שאין בו רגש, ולמרות שהמינון בהומור ובציניות היה מוגזם- זה עדיין תענוג לראות שגם לישראל יש מותחן נקמה כיפי ומרענן שמצליח להצחיק ולמתוח בכל דקותיו. |
הציון שלי: 3 מתוך 5