כותרות TheMarker >
    ';
    0

    ההצעה הטובה ביותר בקולנוע כעת

    5 תגובות   יום שבת, 24/8/13, 11:45


    ''

    שם הסרט יוצר רושם של עוד סרט הוליוודי מסחרי מהסוג שאני אישית מתעבת. אולם גו'זפה טרנטורה, הזכור לטוב בזכות "סינמה פארדיסו" אך גם ("מוכר החלומות", אישה אלמונית", "בארייה") מצליח ליצור חוויה קולנועית מהנה, מרתקת, ומעוררת מחשבה.

    זאת בשל משחקו המשובח של ג'פרי ראש בתפקיד הראשי, התסריט המעולה, המתח הנבנה, וההפתעה בסיום.
    הסרט מגולל את סיפורו של וירג'ל אודלמן, מנהל בית מכירות פומביות של יצירות אומנות. הוא איש מקצוע מעולה היודע להבחין בין יצירת אומנות מקורית ומזויפת, אספן גדול של יצירות "נחשבות", בעיניו.
    בביתו הענק, המפואר והמנוכר, ששום נפש חיה לא דורכת בה (פרט לאנשי משק הבית) הוא חי בבדידות מזהרת, כשעיקר גאוותו היא באוסף ענק שהוא מאכסן ב"מקדש" שאסף במשך שנים של פורטרטים של נשים בלבד . המצלמה מתעכבת לא פעם על אוסף זה, ביודענו כי וירג'ל לא ידע אישה אמיתית, אישה בשר ודם מימיו. ההקבלה בין אוסף הנשים ה"וירטואלי" לאמיתי ברור.

    כל זה משתנה כאשר אישה מוזרה, יורשת של בית הוריה ובו אוסף ענק של חפצי אומנות מבקשת את הערכתו. הוא מוצא עצמו נמשך יותר ויותר לקלייר  המסתורית. ככל שהסרט מתקדם, נחשף הדמיון ההולך וגובר בין השניים.
    מערכת של הקבלות נוצרת בין אהבה לאומנות (המוצגת שאומנות בפני עצמה), וההקבלה בין שתי הדמויות המרכזיות מעלה שאלות על אמת וזיוף ,יושר אישי, כמו גם מגע עם הסביבה .
    מסתבר כי הגבולות בין אמיתי ומזויף אינן רק נחלתן של יצירות אומנות אלא גם  פולשות לתחום מערכות יחסים בין בני זוג.

    שתי דמויות משנה ממלאות תפקיד חשוב ומוסיפות נפח למשמעויות שהסרט צובר:
    הראשונה, דמותו של רוברט, מהנדס צעיר ומוכשר, המסוגל לתקן כל דבר. מכיוון שהוא מיומן באומנות החיזור והפיתוי של נשים, הוא הופך להיות מדריכו של וירג'ל, כל זה מתקיים במקביל לתהליך השלמה כמו בפאזל של חלקים של מעין רובוט- אוטומט שהוא בונה מהחלקים שוירג'ל מוצא בביתה של קלייר. ככל שהרובוט הולך ומתקרב להשלמתו, נדמה כי הפאזל אודות קלייר והיחסים שלה עם וירג'ל גם מושלמים. אלא שההיפך קורה....

    הדמות השנייה היא ביל, צייר שמשתף פעולה עם וירג'ל בעסקיו המפוקפקים, וגם דרכו עולה שאלת ערכה האמיתי של יצירה אומנותית.
    שתי דמויות משנה אלה מאירות את הסיום באור חדש.

    ערים כמו לונדון, פראג מוזכרות בסרט אך מקום ההתרחשות לא ברור. (מדובר בהפקה איטלקית, אך הסרט דובר אנגלית). הסרט צולם בערים אחדות  באיטליה, וינה פראג, ונדמה כי יש כוונה ליצור אוניברסליות, כדי לרמוז כי הנושא הוא מעבר לזמן ולמקום מסוימים.

    131 הדקות של הסרט הזה כל כך מענגות עד כי נדמה שמדובר בהרבה פחות.

    ממליצה!

     
    להמלצות על סרטים איכותיים נוספים היכנסו: 
    http://www.anat-or.com/ 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/2/14 22:50:
      טוב בסדר אלך לראות בסינמטק או שאחפש את הסרט איפושהו כבר קיבלתי המלצה עליו במקום אחר שבוע טוב תודה רבה
        2/11/13 18:19:
      ראיתי, לא הבנתי את הסוף. אשמח אם תסבירו.
        20/10/13 14:17:

      לי העלילה הזכירה ספרים של Reverte שאת רובם קראתי, ועל כן היה לי צפוי ומעט קלישאתי.

      דווקא אחת הדמויות היותר מעניינות בסרט היא של קלייר, האמיתית, זו שיש לה זיכרון פנומנלי למספרים.

      עוד משהו ששמתי לב אליו: באוסף המרשים והלא חוקי לא היו בכלל יצירות של אמנות בת ימינו. אולי זה גם איזשהו מסר (לא) סמוי, שטונטורה רצה להעביר בסרטו?

        15/9/13 13:41:
      סרט נהדר, נהנתי מכל רגע.
        30/8/13 17:49:
      תודה רבה, אני חולה על טרנטורה...

      ארכיון

      פרופיל

      ענת שפרן אור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין