כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: לזמן את הרוע

    ביקורת על לזמן את הרוע

    ביקורת: לזמן את הרוע

    1

    סרטים  

    0 תגובות   יום חמישי, 5/9/13, 21:19

    ''

     

    כשמספרים לכם שסרט מבוסס על סיפור אמיתי, באיזה שלב תתחילו לפקפק? אם האדם בו הסרט עוסק הוא שם גדול ומפורסם, נגיד נשיא ארצות הברית, או כוכב רוק, תאמינו שנעשה מחקר רציני אודותיו ושהארועים המתוארים מעוגנים במציאות. אפילו אם נלקח קצת חופש אמנותי, התמונה מדויקת יחסית. מנגד, מה אם הארוע עוסק באנשים שבחיים לא שמעתם עליהם וגם לא הייתם שומעים לולא איזה מפיק היה רוכש את הזכויות להסריט את סיפורם? מה אם השכל הישר חוזר ואומר שאין שום סיכוי שהסיפור אמיתי, אבל מתעקשים לפרסם אותו ככזה?

    אד ולוריין וורן היו זוג חוקרי תופעות על-טבעיות שהתמחו בחיפוש אחר שדים ורוחות רפאים. זה נכון ומגובה בעובדות. גם זה שהם תעדו את עבודתם ונתקלו בתופעות משונות שעשויות להראות כפריצה בסכר שבין עולם החיים לעולם הבא, מבוסס על המציאות. אין גם שום טעות בכך שאחד המפגשים שלהם היה עם משפחת פרון שטענה ששמעה קולות משונים ברחבי הבית וחשדה בפעילות על-טבעית. באמת שעד כאן, אין תלונות על האמינות של הסרט. אלא שבשביל הפרטים האלה, לא הביאו את האיש שיצר את סדרת סרטי "המסור".

    "לזמן את הרוע" מתמקד בסיפור אותו מגדירים בני הזוג וורן כמוזר והמטריד ביותר שנתקלו בו. משפחה רגילה למראה, זוג הורים הטרוסקסואלים וחמש בנות בגילאי בית ספר, עוברת לבית ליד האגם. העלילה מתרחשת בתחילת שנות השבעים וכל מי שראה סרט אימה מהתקופה, יודע ששפת אגם היא לא מיקום אידאלי למי שמבקש לחיות חיים שלווים ובטוחים. בתוך זמן מתחילות להצטבר תופעות משונות סביב הבית. הכלבה לא מוכנה לעבור את פתח הדלת ומעדיפה לנבוח בהיסטריה בחצר. המשפחה מוצאת מרתף שהיה חסום בקרשים ללא סיבה נראית לעין. כל השעונים נעצרים באותה שעה במהלך הלילה ואחת הבנות אפילו מרגישה שמישהו נוגע בה בשנתה.

    את המערכה הראשונה שלו, מעביר לזמן את הרוע בלבנות מתח. הרבה מתח. הוא מבסס את ההפחדות שלו על חוסר הוודאות של המשפחה. למרות הקדמה העוסקת בחפצים רדופים וברצונן של רוחות להשתלט דרכם על בני אדם, לא ברור האם קיים קשר לסיפורה של משפחת פרון וביתה החדש. אד ולוריין דואגים להדגיש שברוב המקרים, יש הסבר מדעי לתופעות המשונות, כמו לחות שגורמת לעץ לחרוק, או אשליה אופטית. בהתחלה, הסיבה היחידה שבגינה ברור שמשהו לא מהעולם הזה מתחולל בביתה של משפחת פרון, היא שאחרת לא היו עושים מזה סרט.

    כסרט אימה, לזמן את הרוע הוא בהחלט יעיל. הצילום מגלה רק את מה שהבמאי רוצה שנדע והשקט הוא הדבר הכי מותח, כי כל רעש לא צפוי יכול להקפיץ אולם שלם. עובר זמן עד שמתחיל להתבהר מה קורה ובזמן הזה, הצופים באותו חוסר ודאות כמו משפחת פרון. כל פינה בבית היא מסתורית ולא ידוע היכן מותר לחוש מוגנים והיכן אורבת סכנה. למעשה, בכלל לא ברור מה הסכנה כי הסרט לוקח את הזמן עד שהוא מתחיל לחשוף את הקלפים.

    כל עוד זה המצב, מדובר בסרט מוצלח. הבימוי של ג'יימס וואן, יחד עם צילום נהדר של ג'ון ר. לאונטי, מספקים אווירה מותחת שלא מרפה. הם מנצלים את הפסטורליות של האגם והנוסטלגיה של התקופה כדי להזכיר שגם במקום שנראה הכי בטוח, יכולה לארוב סכנה. כל זה הולך לאיבוד ברגע שהסיפור נע לעבר פתרון. נעזוב את זה שאין סיכוי שמדובר בארועים אמיתיים, מעבר לתאריכים ושמות הדמויות. הבעיה היא שכל העוצמה של הסרט תמונה בחוסר הידיעה וברגע שנחשפת הסיבה לתופעות הפוקדות את הבית, הוא הופך לסרט אימה גנרי לחלוטין. האווירה מאבדת את מקומה לטובת הפחדות פשוטות שנעשות צפויות בשלב מסוים. הפסקתי לחוש אמפתיה כלפי הדמויות, כי הן הפסיקו להראות כמו אנשים אמיתיים ונעשו לקלישאות של סרטי אימה. בלי טוויסט או טיפול מרענן בז'אנר, הכל מתנקז לתוך עלילה צפויה ודמויות שראינו בכל כך הרבה סרטים בעבר.

    זה לא שמדובר באכזבה גדולה. הסרט מוסיף להיות מפחיד וליצור עניין, רק שהסיפור הולך ונעשה צפוי וההפחדות ממחזרות את עצמן לעתים תכופות. לומדים בשלב מסוים כל כמה זמן להתכונן למשהו מפחיד והמוזיקה המעיקה שכתב ג'וזף בישארה (שזכה לתפקיד מפתיע על המסך), אפילו לא מנסה לחדש. לזמן את הרוע הופך בשלב מסוים למשחק ניחושים, מאיפה תבוא ההפחדה הבאה ואיך היא תשפיע על הדמויות. העלילה מאוד פשוטה ורק פתי מוחלט יאמין שכך היה במציאות. השחקנים עושים עבודה טובה, גם אם איש מהם אינו הבולט לטובה. לפחות אף אחד גם לא בולט לרעה וזו נקודת אור משמעותית בסרט שאחוז ניכר מהדמויות בו מגולמות בידי שחקניות צעירות עם נסיון מועט מול מצלמה. זה לא מתגבש לידי סרט אימה מקורי שיצמיד אתכם לכסא, כמו "ברבור שחור" או "פעילות על-טבעית" (אותי הם הצמידו), אבל זה מספיק בשביל מי שרוצה להאיץ את דפיקות הלב לזמן מה.

    כסרט לטחון מולו פופקורן ולהתנתק מהמציאות לשעתיים, לזמן את הרוע עושה את עבודתו. הוא לא מבוסס על מקרה אמיתי יותר מש"אברהם לינקולן: צייד הערפדים" מבוסס על אחד. זה לא סרט מוקומנטרי כמו "פעילות על-טבעית" ו"פרויקט המכשפה מבלייר", שחלק מהפחד ששלט בהם, התבסס על האמצעים הדלים שכפו מראה קרוב יותר למציאות. לזמן את הרוע לקח רעיון לא מקורי ונתן לו ביצוע יפה לעין, מפחיד כשצריך ולא הרבה מעבר. זה לא סרט שיערער את תפיסת המציאות שלכם, או יגרום לכם להאמין ברוחות ושדים. הוא כן עלול להביא אתכם להעביר ערב בסופו תנסו להכחיש את זה שנבהלתם מהטריקים הכי ישנים בספר. כמה שהם ישנים, הם עוד עובדים, פשוט לא באותה יעילות כמו פעם.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין