לחובבי האימה- בכל שנה יש את ה"מיוחדים", סרטים מז'אנרים נחותים שמצליחים להיות מוצלחים ביקורתית וקופתית. בשנה שעברה, סרט האימה המוצלח (באמת) "בקתת הפחד" זכה בתחילת הקרנותיו לציון של 8 בימד"ב, ביקורות אוהדות ברוב העולם ובכללי להמון אהדה. שנה לפני כן זה היה "הרוע שבפנים", שנה לפני כן זה היה "קחי אותי לגיהנום" וכו' וכו'. השנה, זכו שני סרטי אימה לאהדה מוגזמת- הראשון הוא מוות אכזרי, והשני הוא לזמן את הרוע. ההייפ סביב לזמן את הרוע היה כ"כ מוגזם בצורה שגרמה לי לגחך, ובצדק.
נתחיל בכך- הסרט הוגבל מגיל 18 בקולנועים בארצות הברית בשל היותו מפחיד מידי וללא שום סיבה אחרת. ביקורות של מבקרי אימה ידועים אהדו, מבקרים ברחבי העולם השתגעו והסרט אפילו קיבל את הציון המכובד של 7.8 בימד"ב האתר הכה מוערך ברחבי העולם. עבור מי שלא צפה בסרטי אימה מעולם הצפיה בסרט הזה עלולה להיות מעט מלחיצה. אבל בואו נודה באמת- כל ההייפ סביב הסרט הזה זה בולשיט.
אוקיי, האם זה נשמע לכם מוכר? סיפורה של בובה אשר השתלטה עליה רוח רוצחת משפחה (צ'אקי). לאחר מכן, עוברים לסיפור בו משפחה עוברת לבית רדוף רוחות (זדוני) שאליהם באים שני חוקרי רוחות ידועים על מנת לבדוק מה מסתתר מאחורי הפעילויות העל טבעיות בבית (הרוע שבפנים). בבית יש מספר ילדות, שאחת מהן מתחברת עם הרוח אשר חיה בתוך ארון (מאמה). ובסופו של דבר, הרוח משתלטת על אחת הדמויות וצריך לגרש אותה (מגרש השדים, הדיבוק). אה, וכמובן שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי. (הסוג הרביעי).
אני יכול להמשיך עוד ועוד, אבל לא אלו הסיבות שבגללן "לזמן את הרוע" גרוע במיוחד. נתחיל בכך שלסרט אין קו עלילה אחד, והוא יוצר המון סיפורי משנה שאין להם באמת סיבה להיות מוקרנים. בתחילת הסרט מוצג סיפור על בובה ששוכנת בתוכה רוח שטובחת משפחה, אך לאחר מכן אין שום סיבה לכך שהסיפור הזה מוצג. באמצע הסרט מוצג סיפור על גירוש שדים ששני החוקרים ביצעו, אך אין לו שום סיבה ואם היו מסירים את הסצינות הללו לא הייתם מרגישים בכך כלל. עוד בעיה בסרט היא שיש יותר מידי דמויות ולכל אחת יש זמן מסך מאוד מוגבל. יש לנו אמא, אבא, 5 ילדות שכל אחת מהן רואה רוח אחרת ובקושי מוסבר- איזה רוח הן רואות? איך פעם אחת היא בלתי נראית ואיך פתאום היא נראית? איך אומרים שהן לא יכולות לצאת באור יום ושניה לאחר מכן הן נחשפות באור יום? ועוד ועוד. יש לנו שני חוקרים, מספר עובדים בצילומים שחוקרים פעילויות על טבעיות, בת לשני החוקרים, סבתא, והמון ילדים מתים. אין לי מושג למה יש כ"כ הרבה דמויות, אבל זה בהחלט מעמיס ומוריד מערך החיבור של הצופה לסיפור.
בנוסף, כמעט כל הסרט בנוי מקלישאות בלבד. חוץ מעצם העובדה שכמעט כל העלילה לקוחה מעלילות שונות, הסרט עצמו פשוט חסר אופי וחסר פואנטה אמיתית. הוא מתחיל כסרט גוסט סטורי קלאסי, אח"כ כסרט גירוש שדים, לאחר מכן הוא נהיה מעין פעילות על טבעית ולבסוף יש בו אפילו נגיעות רומנטיות. למה סרט לא יכול להחליט איזה סרט הוא רוצה להיות- ולמה לא ללכת איתן עד הסוף? למה לעשות סלט של סרטי אימה במקום למקד את העלילה לקו אחד ועל זה להלביש את הפחד והאימה? לא מובן, אך בהחלט בקטע הזה הייתי עושה את הסרט אחרת.
הכי גרוע הוא שהסרט בכל דקותיו אפילו לא היה מפחיד. ההקפצות זולות ועשויות בטעם רע, הסרט מעמיס על הצופה בקטעי הבהלה וההקפצה המגוכחים לחלוטין, שמורכבים מ"שדים ורוחות" שמאופרים באיפור שנקנה בכפר השעשועים. והסרט מצפה שתקפוץ. ואם לא, אז מקסימום לא תקפוץ. ו-א-ז תקפוץ. למרות באופן די מפתיע אף אחד באולם הקולנוע בו נכחתי לא קפץ או פחד יתר על המידה, וזה רק מראה כמה שהסרט לא סיפק את הסחורה הרצויה ואפילו בגדר ה"סרטי הטראש המהנים" הוא נכשל.
ועכשיו, למעדן- כיצד סרט זה מבוסס על סיפור אמיתי? איך סיפור שבאופן מובהק מועתק מסרטי אימה אחרים יכול להיות כולו, במלואו, מבוסס על סיפור אמיתי? איך הם מצפים ממני להאמין שצלב מסלק שד, אם סרט אחד לפני כן שהבטיח לי שהוא מבוסס על סיפור אמיתי לגמרי אומר שצריך לעשות זאת עם תנ"ך ומגן דוד ולצעוק באלגנטיות "צא דיבוק צא?" אין לי מושג. אין לי מושג איך מותר ליוצרי הסרט לעבוד על הצופים ככה ולרכוש אותם בכליון עיניים ולהוביל אותם במרמה אחר השטות הזאת. כנראה שבגלל זה הם הרשו לעצמם לזלזל בסרט כ"כ, הרי הוא במילא "מבוסס על סיפור אמיתי", כולם יבואו לראת. הסרט מציג בפניכם תמונות, הוכחות, את הדמויות עצמם ואת הכל רק כדי שתאמינו אך עדיין אנחנו לא מאמינים. לא צריך לעשות הכל כדי שנאמין, סרט יכול להיות מפחיד גם בלי להיות מבוסס על סיפור אמיתי.
ובואו נעבור לחלק שלא התעסקתי בו- הסרט. אז יש לנו הייפ מוגזם, שקר מוחלט, סיפורים מעורבים וסרט שלא מפחיד בכלל. עם כל זאת, האם הסרט לזמן את הרוע טוב או לא? התשובה היא לצערי לא. הסרט לא מותח בכלל וכלל בתוכו המון קטעים משעממים ומייגעים. הסרט מתנהל בקיטשיות מוגזמת, סיפורים שקשה לעקוב אחריהם והסיפור נטול עומק. הצילום הויזואלי לא מכיל משהו מיוחד, האיפור נראה כמו תחפושת שנקנתה בכפר השעשועים והסאונד היה כמעט מועתק מהניצוץ. התלבושות היו נאמנות באופן חלקי, והתפאורה אומנם ראויה לשבח אך בהחלט ראיתי טובים יותר. כן, זה קצת מוזר, אבל לזמן את הרוע הצליח באמת להיות גרוע במיוחד- אפילו שיש סביבו הייפ כ"כ גדול. אבל הכי הפתיע אותי זה הביקורות לגביו. היו כאלה שאמרו שהוא אחד הסרטים המפחידים ביותר של השנים האחרונות, ובכללי אחד המפחידים שיצאו מאז הניצוץ. יותר מפחיד מזדוני. יותר מפחיד מ"האשה בשחור". יותר מפחיד מ"פעילות על טבעית 3". יותר מפחיד מ"הרוע שבפנים". אבל אין מה לעשות, סרטי אימה נועדו בשביל חובבי אימה, ולא בשביל מבקרי קולנוע שלא יודעים מהי אימה בכלל. ולכן, למרות הנגיעות הקלאסיות, לזמן את הרוע הוא סרט גרוע. |
הציון שלי: 2 מתוך 5