כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עצים, תפוחים וגיבורים

    ביקורת על אריאל הורוביץ במופע "הגיבורים שלי", מארח את אתי אנקרי, בזאפה הרצליה, 22/10/13

    עצים, תפוחים וגיבורים

    1

    מוזיקה  אריאל הורוביץ, זאפה הרצליה, הופעות חיות

    1 תגובות   יום רביעי, 23/10/13, 17:35

    בזמן האחרון שוב חזרו הבנות לזלול תפוחים. כל יום נעלם יותר מקילו. לביה"ס וסתם ככה, כל אחת והתפוחים שלה כמובן. אנחנו מעודדים את התופעה, אבל כל ניסיון עד היום לטעת ולגדל עץ תפוחים באדמה הקלוקלת שבגינה שלנו לא עלה יפה.

    לנעמי שמר, מאידך, היה יותר מזל. התפוח המטאפורי שלה, בנה אריאל הורוביץ, נפל קרוב מאד לעץ, ויוצר ומגיש כבר שנים לא מעטות שירים מהמשובחים יותר המגיעים לרדיו. הרבה נחת היתה צריכה להיות לה, ואני מניח שהיתה לה, עד לכתה מאיתנו, מהתפוח שלה.

    ההזמנה של הקפה למופע של אריאל הורוביץ אתמול בזאפה הרצליה התאימה לנו מאד, היות ובאותו ערב הוזמנו למרינה של הרצליה להרצאה על יחסי הגומלין בין בני האדם לדולפינים. אנחנו נפגשים בהם לא מעט במהלך ההפלגות שלנו, ואין כיף גדול מזה בים. אנחנו גם לוקחים מדי פעם את מתנדבי מחמ"לי - מרכז חקר וסיוע ליונקים ימיים - לשייט שמטרתו תצפיות על דולפינים, וחשבנו שאנחנו כבר יודעים עליהם הרבה, אך כמו תמיד, שמחנו ללמוד דברים חדשים, כמו למשל העובדה שהדולפינים רוכבים על גל החרטום שלנו אינה בגלל רצונם העז להשתעשע, אלא מכיוון שכך הם נחים וחוסכים אנרגיה, ברוכבם על הגל שמייצרת היאכטה. הנה סרטו קצר שצילמנו במפגש האחרון אתם, אפשר לראות אותם רוכבים על גל החרטום של ה"תמרה":

     

    ''

     

    אז בלי שום קשר, עם תום ההרצאה קפצנו כמה מאות מטר לזאפה הרצליה, התמקמנו לנו בשולחן בשורה הראשונה, וחיכינו לאיחור המקובל. לתדהמתנו, בשעה 22:00 בדיוק, היא השעה היעודה,  עומעמו האורות ולבמה עלו אריאל הורוביץ והלהקה שמלווה אותו. כל הכבוד לזאפה הרצליה. באותו זמן בדיוק, כך סיפרו לי, עלתה לבמה שבפארק הירקון אחת ריהאנה, רק שהיא הגיעה באיחור של שעה וחצי כי בא לה לקפוץ קודם לים המלח, או משהו כזה. גם ההופעה שלה, שמעתי, לא היתה משהו לספר עליו סיפורים, או לשיר עליו שירים. המופע של הורוביץ, מאידך, כולל לא מעט שירים שהם גם סיפורים, שנסובים סביב האנשים אותם הוא מכנה הגיבורים שלו, ותאמינו לי שהיה עדיף אתמול להיות בזאפה.

    המופע שלו כולל כמובן גם את להיטיו הגדולים - יאללה ביי, רנה, סיגל נחמיאס, ואחרים - שמוגשים כולם במקצבים שונים ובהגשה מעניינת יותר, ולטעמי גם מוצלחת יותר, מהמקור. אבל לבד מאלה כולל המופע כמובן את השירים מהאלבום החדש, "הגיבורים שלי", שהם מעניינם לא פחות. בעולמו התרבותי גיבורים רבים ומגוונים, מחלוצי העליה הראשונה, דרך אבא קובנר והפרטיזנים, וכלה במוזיקאי האינדי של תל אביב, 2013. תוכלו למצוא ביניהם גם את הרב פרומן ואת הקיבוצניקית מקבוצת כינרת שיצאה לבדה נגד החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ, או אז בשנת 1949, ובזכותה יצאה משם אחת נעמי שמר ללימודי מוזיקה בתל אביב, וכל השאר היסטוריה. גם הסבתא שלו, אגב, היא בין אותם גיבורים, ואחד השירים מצטט את המכתב שכתבה לבתה נעמי, שיצאה מהקיבוץ בלב כבד למצוא את ייעודה. השירים על כולם מוגשים עם הרבה הומור, כוללים טקסטים שנונים ואינטיליגנטיים, עטופים בציפוי מוזיקלי מצוין, עם קצב טוב ועיבוד טוב עוד יותר, ומוגשים בחן ובצניעות שאופייניים לו כל כך. זה מסוג ההופעות שאתה יוצא מהן עם חיוך מאוזן לאוזן, ושר את השיר האהוב עליך כל הדרך הביתה ("רנה" במקרה שלי..). הנה רנה, למי שלא זוכר, ובדף היוטיוב המקורי יש גם את המלים:

     

    ''

     

    והנה השיר על הרב מנחם פרומן, מהאלבום החדש:

     

    ''

     

    וכאן השיר של רבקה לנעמי:

     

    ''

     

    ואי אפשר לסיים בלי להיזכר בקצינת הקישור סיגל נחמיאס - ובשורה האלמותית "כך וכך ימים הסכים לתת לי אלוהים, וכבר 30 לקחה סיגל נחמיאס"..:

     

    ''

     

    במהלך המופע הוא מגיש גם את "האהבה מתה" שכתב והפיק יחד עם אשתו - תמר גלעדי, ששרה את השיר בגרסת הרדיו. כן, זה עולם קטן, ואנשים מוכשרים שחיים בו מוצאים אחד את השני. הנה תמר:

     

    ''

     

    האנשים המוכשרים האלה לא רק מוצאים זה את זה, לפעמים הם גם מייצרים כשרונות צעירים חדשים. הלהקה שאיתו כוללת את בנו ניר בגיטרה בס (התפוחים ממשיכים ליפול שם..), את יניב דדון המצוין בגיטרה מובילה, את מוטי מזרחי בתופים וגיטריסט נוסף ששמו ברח לי (מתנצל..). בקהל היו לא מעט דתיים ודתיות, הופתעתי מעט למצוא אותם שם, אך האורחת שבחר הורוביץ להביא למופע אתמול סיפקה את התשובה - אתי אנקרי המצוינת, ששמחתי לראות שוב מעל במה, ושמחתי עוד יותר שלמרות שהיא כיום חלק מצבא האל, עטויה שביסים ושמלות ארוכות, היא לא עזבה את אמנותה ולא מונעת את התענוג הזה מהקהל, כמו שעושות אחרות.

    אז הנה גם קצת אנקרי לסיום, עם שיר שרלוונטי היום כמו ביום שנכתב. אולי יותר - מיליונים: 

     

    ''

     

    אח, אתי, אתי.. אנחנו מתגעגעים אליך, כאן בעולם האמיתי.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/10/13 18:38:
      בקיצור, ללקק ת'אצבעות. יופי!!! (~:

      ארכיון

      פרופיל

      mazavharuach
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין