כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    שני קוני למל

    0 תגובות   יום שני, 28/10/13, 23:55

    עליס בליטנטל

     

    ''

    תחית היידישקייט

    שני קוני למל בתיאטרון רמת גן

     

    איזו פריחה לתרבות המאה התשע עשרה ביהדות! לאחר "שירת חב"ד" ביידישפיל, עולה כעת הצגת המחזמר "שני קוני למל" בתיאטרון רמת גן, כשעיצוב הבמה (של מאיה פלג) את תמונת העיירה היהודית במזרח אירופה, כה מזכיר את ציורי מרק שאגאל, עליהם נכתב כאן בביקורת הקודמת. וכל זה מרנין ומחמם את הלב.

     

    הקהל שגודש את אולם תיאטרון רמת גן, מצטרף בשירים הידועים לשירת הזמרים הנפלאה שעל הבמה. הסיפור כבר ידוע, אך בימויו המבריק של דניאל אפרת, הכוריאוגרפיה העשירה של עומר זמרי, ששורשיה נעוצים בתרבות היהודית של פעם – שמחה, ריקודים ואקרובטיקה – כל אלה, עם המוסיקה הנפלאה המבוצעת ע"י התזמורת שמאחורי הבמה , מתלכדים עם השירה הנהדרת, המשחק והנוכחות של השחקנים המקצועיים, שחלקם בוגרי בית צבי וחלקם סיימו מכבר את ניסן נתיב.

     

    ההצגה כה מענגת, שחבל ששחקניה קשורים בהתחייבויות לתיאטרונים המקצועיים, כך שלא תוכל להמשיך ולעלות מעבר ל 4.11.2013, וחבל. ראוי היה שיחזו בה שכבות רבות באוכלוסיה – חלקם, שזוכרים את הסרט עם מייק בורשטיין, וחלקם הצעיר, ששמוטב שיכירו את השורשים שבנו תרבות יהודית כה מפוארת.

     

    ההצגה מתחילה עם בדיחה פרטית של הבימאי, כשכנר התזמורת המצוינת שעל הבמה, עידן דנש, מתחיל להשמיע את המלודיות מהמחזמר "כנר על הגג", אך כשהוא מקבל אות לחזור מסורו, הוא מתחיל לנגן מוסיקה מהמחזמר הנוכחי (חלקה המקורי מאת שאול ברזובסקי, ולחנים נוספים של איתי שמעוני). בתוך בליל קטעי ההומור הרבים, תמונות הצבע של העיירה ומנהגיה, שבעדה החרדית בישראל הם קייימים עד היום ( כמו השדכן המזווג זיווגים) - בלולה גם ביקורת חריפה על מנהג זה; כשאביה של הכלה, פנחס'ל (גיל אלון המצוין) עונה לטרוניית אשתו (נילי צרויה) ממנה הוא ירא, למה הוא משדך את בתם היחידה לעיוור, פיסח וצולע: "אז מה, האם אני אהבתי אותך לפני החתונה? ברור שלא. גם עכשיו אני לא אוהב אותך, ולעולם לא אוהב. האם זה מפריע לעסקים שלי? כלל וכלל לא!”

     

    חילופי הזהויות מבוצעים ע"י המורה לצרפתית של חיה'לה, מקס (בר פלד, שאמיר הלל עם הבריטון המופלא שלו ממלא לחילופין בצורה מרהיבה את אותו התפקיד, ומשדרג את ההצגה ברמות). מקס, מתחזה לחתן המיועד קוני למל - יונתן פז בוגנים, שלהגביל רקדן מופלא כמוהו בצליעה וגמגום, זה קצת אכזרי. אבל מי שמכיר את עברו יודע שהוא גם שחקן דרמטי מהמעלה הראשונה. כך לא אשכח את משחקו מול גלעד קמחי ב"אסקוריאל" של גלדרודה, בדמות המלך המתחלף עם הליצן בזהותו. פנינה ממש בתולדות התיאטרון. נושא חילופי הזהות המשמש בסיס לקומדיות רבות בקומדיה דל ארטה ואצל שייכספיר - צולח גם כאן.

     

    על אחת כמה וכמה, כששתי זמרות כה מחוננות ובעלות קול של זהב – רוני מרחבי כלייבלה, בתו של השדכן, והכלה המיועדת קרולינה-חיה'לה (נוי הלפרין) – קולות אלה מעלים את המחזמר לרמה עילאית. בפעם השניה שחזיתי בהצגה, היתה לורין מוסרי חיה'לה, שהקסימה את הקהל ביכולת השירה והמשחק שלה.

     

    כך גם משחקה של נילי צרויה הנהדרת, שחקנית דרמטית מאין כמוה, שכאן מחצינה את היסוד הקומי שביכולותיה, וגורפת תשואות בתום המונולוג שלה. כך גם שלום שמואלוב כשדכן, שצביקי לווין המתחלף עמו גורם למחזמר להתעלות עוד יותר לדרגת חוויה. כך גם יעקב איילי וגיל אלון – שני  המבוגרים יותר מהחברה הצעירים, מעניקים את הטון המקצועי עם הליטוש והשלמות במשחקם. הקורוס של הבנים – רן גוזי, אדם כהן, דודי גזית, תדהר יששכר וגל פופולר, רוקדים נפלא בהתלהבות של חסידים אמיתיים, עם עוצמת קצב מודרנית, וששירתם כקורוס נעשית בהרמוניה מושלמת.

     

    המחזמר מעניק מצב רוח עילאי, תענוג לצופים, בביצוע הכה משובח של כולם. ושאפו לעיבוד הרענן של משה סחר למחזהו של אברהם גולדפאדן, מענקי התרבות היידישאית שלנו, בזכותם אנו, הצברים, למדים על החייים שהיו מנת חלקם של היהודים פעם, בגולה. למרות שיש מי שמשמר את המנהגים הללו גם כאן, בבני ברק, במאה שערים וכו', חרף אי הרלוונטיות שלהם להיום .אותנטיות של תקופה שעבורנו היא היסטוריה עם צביטה בלב למה שהיה פעם.

     

    צילום: יוסי צבקר.

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל