כותרות TheMarker >
    ';

    ממתקים לנשמה

    בלוג התרבות של שרון שנקמן

    המלצה: ילדים חורגים לאלוהים - תיאטרון הספריה

    1 תגובות   יום שישי , 8/11/13, 07:06

    ''

     

    אתחיל במילה טובה על רמת גן. במקום היכל תרבות אחד מנופח וצעקני כפי שמקובל, ישנם בעיר שלושה תיאטראות שכל אחד מהם ממלא תפקיד אחר: תיאטרון היהלום שמציג תכנים מסחריים, תיאטרון רמת גן שמתרכז במוזיקה קלאסית ותיאטרון הספריה אליו הלכתי אתמול שנותן במה לבוגרי בית צבי. 

     

    "ילדים חורגים לאלוהים" מתעסקת בקונפליקט בין עולם השומעים לעולם החירשים באמצעות סיפור אהבה שנרקם בין מורה לדיבור בשם ג'יימס למנקה החירשת של בית הספר בשם שרה. בתחילה נדמה שהעלילה מתקדמת לכיוון של "גבירתי הנאווה" כלומר מורה כריזמטי שמצליח ללמד חניכה סוררת הכובשת את ליבו אבל מהר מאוד מתברר שהכיוון הוא שונה. שרה לא רוצה ללמוד לדבר או לקרוא שפתיים ומצליחה לשכנע את הקהל בצדקתה.

     

    ''

     

    להצגה הזאת שהועלתה לראשונה ב1980 בארה"ב יש הרבה מסרים חשובים אבל העיקרי שבהם שעדיין לא נטמע בחברה גם אחרי 33 שנה הוא שלחירש אין בעיית תקשורת. החברה מצפה מהחירש לחקות את אופן התקשורת של השומעים: לדבר ולקרוא שפתיים כאשר שפת הסימנים היא צורת תקשורת שמאפשרת לחירש להתבטא באופן הטוב ביותר ובמקרים מסוימים גם יותר מדויק מהשומע. "ילדים חורגים" מציגה כמה גישות של שומעים לחירשים באמצעות שלוש דמויות: אמה של שרה שאמרו לה שבתה מפגרת והתייאשה מלנסות לתקשר איתה. הגישה הזאת גרמה לתסכול רב ובסופה הביאה לטראומה. הגישה השניה היא של מנהל בית הספר שכן מגלה אכפתיות מסוימת אבל בסופו של דבר רואה את החירשות כמגבלה שלא מאפשרת השתלבות מלאה בחברה. הגישה השלישית מתבטאת  בג'יימס שעובר תהליך שבו הוא מבין שלא רק שחירשים אינם מוגבלים ויכולים להשתלב בחברה אלא גם שעולם הדממה הוא יפה ועמוק באופן שהוא לעולם לא יתפוס.

     

    עדי אברהמי הנהדרת נכנסה לתפקיד הקשה והתובעני של שרה באופן מרשים. האופן שבו היא מפגינה רגשות בשפת הסימנים בתנועות גוף ובמיוחד בהבעות הפנים שלה הוא מושלם. באחד מרגעי השיא של ההצגה כאשר שרה נשברת ומדברת שמעתי בכי מהקהל שישב מאחוריי, וזאת ההוכחה הכי טובה ליכולות של אברהמי. נדב זילברמן משחק היטב את המורה ג'יימס, תפקיד מסובך שמחייב אותו לתקשר בשפת הסימנים ולשמש כמתרגם בין שרה לדמויות ההצגה ובין שרה לקהל. מבין שאר הקאסט בלט לטובה במיוחד איוון לוריא שהפגין כריזמה בימתית גדולה בתפקיד אורין, תלמיד חירש שעומד על זכויות החירשים מול הנהלת בית הספר.

     

    אני אוהב הצגות סטודנטים כי יש בהן אלמנטים מרעננים. מלבד האפשרות להתרשם משחקנים חדשים, במאים של הצגות כאלה (במקרה הזה הבמאית אתי רזניק) אינם כפופים לתכתיבים של תיאטרון מסחרי. בגרסת בית צבי ל"ילדים חורגים" לא תמצאו הפרדה ברורה בין סצנה לסצנה, אין מעברים מוזיקליים ושינויי תפאורה, הקצב אינטנסיבי ודורש בעיקר מהשחקנים אבל גם מהקהל ריכוז גבוה. החוויה הרגשית מיוחדת, חזקה ומפתיעה יותר כאשר אי אפשר לעכל את ההתרחשויות באופן המקובל בהצגות.

     

    מומלץ בחום! 

     

    פרטים על ההצגה באתר של בית צבי

     

    שני לשועלים (שרון שנקמן) בפייסבוק

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/11/13 15:11:
      ברשותך תיקון קטן: תיאטרון הספריה הוא תיאטרון הבוגרים של בית צבי (ולא רק של בית צבי) - מופיעים בו שחקנים מקצועיים בתשלום (בימים אלה יש הצגה עם רבקה מיכאלי, אלכס אנסקי ואלברט כהן). ההצגה שראית היא הפקת סטודנטים - חלק מהלימודים בשנה ג' בבית צבי - הפרקטיקה של הלימודים היא הצגות "אמיתיות" בפני קהל רוכש כרטיסים

      ארכיון

      פרופיל

      שני לשועלים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין