כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    מוטב מאוחר

    0 תגובות   יום שישי , 8/11/13, 12:52

    עליס בליטנטל

     

    ''

    מוטב מאוחר

    בתיאטרון הספריה

     

    מחזהו האחרון שכתב הסופר והמחזאי היהודי-אמריקני לארי גלבארט לםני מותו ב -2009 היה "מוטב מאוחר". תיאטרון הספריה מעלה ל-20 הצגות את ההצגה בליהוק ובימוי שעושים את ההצגה לפנינה תיאטרלית. קלאסיקה מעודנת.

     

    כשמזמנים יחדיו שלושה שחקנים וותיקים ומעולים כמו רבקה מיכאלי, אלברט כהן ואלכס אנסקי, עם שחקן צעיר שסיים ב 2011 את בית צבי – אסף בן לולו, הרי המיקס הזה, עם הקסם של האשף גלבארט עושה את הדבר. רבקה מיכאלי, כאשה שמזמינה את בעלה לשעבר שמחלים מהתקף לב, לביתה, בו היא חיה כבר 30 שנה עם הגבר שבעטיו התגרשה מהראשון, מזמינה בכך את הבעיות.

     

    מכיוון שהמחזה עוסק באנשי תרבות (אלכס אנסקי, הבעל השני, הוא מוסיקאי הכותב לסרטים), הרי את המריבות והוויכוחים אנו כמעט ברוב הזמן צופים בטונים תרבותיים. ואין כמו אלכס אנסקי לאלגנטיות, שנינות, ושארם. רבקה מיכאלי, באיפוק ובטקט, מצליחה לנווט את שלושת הגברים בבית, ולהצליח להכניס לביתה את הבעל שנטשה כדי שיחלים אצלה, ללא הרבה מהמורות.

     

    אך מתחת לפני השטח הכל רותח. וגם אם הבן (אסף בן לולו המקסים) מהבעל הראשון, אלברט כהן) לא רואה את הצעד של אמא בעין יפה – הוא לכאורה משלים עם זה. אלברט כהן, שחקן קלאסי "צ'כובי", מצליח לרכוש את ליבו ולאט לאט, גורם לו גם לפתוח את סגור ליבו, והצעיר מגלה את המשבר שחל בנישואיו שלו. הפינג-פונג בדיאלוגים בין הגיבורים הוא מלאכת מחשבת של אחד מהמחזאים והסופרים המוערכים ביותר, שזכה באין ספור פרסים ("אמי", "טוני" ועוד) על כתיבתו לסידרה "מאש", וכן לאין ספור תכניות של גדולי הכוכבים בהוליבוד, ולסרטים נודעים. ליהודי יליד שיקאגו, בן להורים שהגיעו לארה"ב מלטביה ופולין, יש את הכשרון של כל גדולי הקומיקאים וכותבי המחזות היהודים, שיודעים איך לדגדג בהצלחה את חושי הצופים, אך לא בוולגריות אליה הורגלנו כיום, במיוחד בתכניות הריאליטי הנפסדות, אלה בצורה מעודנת, רגישה, שמתאימה לקהל תרבותי ברמה.

     

    ואת כל אלה, ניווט בטוב טעם הבימאי הוותיק יצחק שאולי (מערוץ הטלוויזיה הלימודית ומתיאטרון היידישפיל, בין היתר) לכדי יצירה מעודנת, ממש קלאסית. שלושת הוותיקים מראים לנו מה זאת הצגה איכותית, בלי סיינס פיקשן, רצח או אלימות. וגם כשמי מהם (אנסקי) מתפרץ בזעם – זה טבעי ולא עובר את הגבול. עיצוב הבמה המינימליסטי של אבי שכוי יפה, פונקציונלי, ומחליף תוך שניות חללים ומיקום ע"י הזזת כמה כסאות או פרטים אחרים בעיצוב. המוסיקה המקורית שמלווה את ההצגה נכתבה ע"י אפי שושני הידוע; את התלבושות הכה מחמיאות לכולם, שרבקה'לה נראית בהם זוהרת, עיצבה דנה בלינר קרן, ואת התאורה המדויקת עיצב פרננדו מאיחייקר. ומעל לכ - התרגום הכה עדבני של אבי קורן, גורם לחוש כאילו המחזה נכתב ברגע זה. כך מורגשת נגיעתו בטקסט בצורה כה אינטליגנטית.

     

    המחזה מתאר מצבים שכל אחד מכיר באיזה שהוא אופן, ונוגע בכך ללב כולם. זה כואב אבל גם מצחיק. לא בצחוקים פרועים, אבל עם המון חיוכים. ולבסוף – כשהזוג משלים בתום חילוקי הדעות והמריבות – זה מוכיח שמוטב מאוחר מאשר בכלל לא. “בלעדי אשתי וההפרעות שלה, כשאני כותב מוסיקה – לא הייתי יכול ליצור" מתוודה ליאו, הבעל הנוכחי. והאהבה לעולם נשארת.

    בצילום של יוסי צבקר נראים רבקה מיכאלי ואלברט כהן.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל