כותרות TheMarker >
    ';
    0

    "כוח משיכה", ביקורת

    1 תגובות   יום שישי , 8/11/13, 17:09

    ''

     

    "כוח משיכה", בימוי: אלפונסו קוארון, תסריט: אלפונסון וג'ונאס קוארון.

     

    "כוח משיכה", סרטו החדש של הבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון, הוא, ללא שום צל של ספק, האירוע הקולנועי הגדול של השנה. אם הוא הסרט הכי טוב של השנה, זה אני עוד לא קובע, אך כמו "אווטאר" של ג'יימס קמרון לפניו, הוא אבן דרך בהיסטוריה של הקולנוע וסרט שעליכם ללכת לראות, גם אם רק בשביל האירוע עצמו, שכן זה סרט חד-פעמי, ועדיף על המסך הכי גדול שתוכלו למצוא עם התלת-מימד הכי איכותי. 

     

    ואירוע קולנועי שכזה לא יכול להתרחש לולא עומד מאחוריו קולנוען שאפתני וחדשני, שמחפש תמיד לאיפה אפשר להתקדם ואיך אפשר לעשות את זה כמו שלא עשו את זה מעולם. אלפונסו קוארון הוא מהמסקרנים והמוכשרים שבקולנועני העולם, אשר "כוח משיכה" מכניס אותו סופית לליגה של הגדולים. את קוארון הכרתי בכלל דרך "הארי פוטר", אשר בין כל הבמאים הבריטים והאמריקנים הצליח איכשהו להשתחל פנימה ולביים את אחד מן הסרטים הטובים של הסדרה ("האסיר מאזקבאן"). אך לא זה הסרט ששם את קוארון בקדמת הבמה מבחינתי (וגם לא "הנסיכה הקטנה", סרטו הנפלא והראשון שביים באמריקה), אלא שני סרטים אחרים לגמרי: "ואת אמא שלך גם", אחד מסרטי המסע היפים והטובים שנעשו אי-פעם, ו"הילדים של מחר", אחד מסרטי המדע-בדיוני הריאלסטים והטובים שנעשו, שמציג בו עלילה מפחידה למדי, וכולל כמה מהסצינות המרגשות שראיתי. 

     

    ועכשיו, "כוח משיכה". סיפור העלילה הוא פשוט למדי. שני אסטרונאטים, האחד וותיק שזוהי משימתו האחרונה ונמצא במקום בעיקר על מנת לפקח שהכל יילך חלק (ג'ורג' קלוני), והשנייה היא דוקטור שזוהי משימתה הראשונה בחלל, שנמצאת במקום בזכות מחקר כלשהו שערכה (סנדרה בולוק). העניינים מסתבכים כאשר רוסיה יורה טיל אל עבר לווין חלל ישן, ורסיסיו מתחילים לנוע באופן מהיר למדי מסביב לכדור-הארץ, מפרקים עוד ועוד לווינים ומעבורות חלל. אחרי שגם המעבורת שלהם נפגעת, על שני האסטרונאוטים לשרוד בחלל לבדם. 

     

    "כוח משיכה" הוא בראש ובראשונה הישג טכני חסר תקדים כזה שנותן לנו הצצה אל עתיד הקולנוע בצורה כזו שגרמה לי לאבד את המילים אחרי, ובזמן, הצפייה בו. מוחי כמו לא ידע כיצד להתמודד עם הסרט הכה גדול הזה. וזה בזכות האומץ של הבמאי מאחוריו, אך גם בזכות כשרונו יוצא הדופן של הצלם עמנואל לובצקי, שצילם לקוארון גם את "הילדים של מחר" ועבד עם טרנס מאליק על שניים מן הסרטים היפים ביותר שנעשו ("עץ החיים" ו"אל הפלא"). השניים מרכיבים שוטים מורכבים, מרהיבים וארוכים (השוט הראשון הוא באורך של כמעט עשרים דקות, אם אני זוכר נכונה), באופן לא ייאמן שגורם לתהות כיצד הם הצליחו לעשות זאת. עבודת הצילום, שהמילה וירטואוזית קטנה עליה, הופכת את הסרט ללא פחות מרכבת הרים מסעירת חושים שקשה לעמוד בה. עד כדי כך שהיו חלקים בסרט שהרגשתי שאני בעצמי מתעופף בחלל.  

     

    קוארון וצוות האפקטים מאחוריו עושים גם הם את אחת מן העבודות המרהיבות שנראו על המסך. החלל שהם מעצבים הוא כה אמין ועמוק, שיש חלקים בסרט שקשה שלא לתהות האם הסרט הזה באמת לא צולם בחלל החיצון עצמו. הכל נראה מדויק ברמות שקשה להסביר במילים, ושום דבר לא נראה כמו עבודת מחשב, אלא כמו קוארון וצוותו באמת יצאו עם חללית משלהם וצלמו את סרטם מחוץ לאטסמוספירה של כדור-הארץ.

     

    אז כן, ההישג הטכני של "כוח משיכה" הוא מהגדולים אי-פעם. אך איך הסיפור שמאחוריו? בעיניי, לא נופל מן הפן הטכני. אלפונסו ואחיו ג'ונאס רקחו כאן סיפור הישרדות מבריק ועוצר נשימה, שמתחבר בשלמות עם הצד הטכני המרהיב על מנת לייצר חוויה מסעירה וקשה. התסריט של האחים הוא מאוד פשוט, והוא מספר ברובו את סיפור הישרדותה של ד"ר ראיין סטון, שצריכה להתמודד לבדה עם החלל הריקני והאינסופי, שהשלווה הנצחית שלו מטעה מאוד. זהו גם סיפור על חיפוש אחר אמונה, אחר תקווה ואחר סיבה לחיות, שכן ד"ר סטון, בעקבות טראומות עבר, מעבירה את חייה כמו זומבי, ללא שום סיבה אמיתית לחיים. בסרט היא עוברת מסע כלשהו בינה לבין עצמה לחיפוש אחר הסיבה הזו ולניסיון להגיע להשלמה עצמית. 

     

    את "כוח משיכה" סוחבת על גבה סנדרה בולוק, שחקנית שאני בדרך כלל לא ממש סובל, בלשון המעטה. לפני הצפייה בסרט היה הייתה הדבר שהכי חששתי ממנו. אך באופן מפתיע למדי, בולוק באמת סוחבת את הסרט ומצליחה להוציא מעצמה הופעה מדהימה. כל פעם שהיא פחדה, האמנתי לה. כל פעם שהיא כעסה, האמנתי לה. כל פעם שהיא הייתה עצובה ובכתה, האמנתי לה. היא מצליחה להתבלט לצד אחד מן השחקנים האהובים עליי, ג'ורג' קלוני, שנשאר אותו קלוני שרמנטי ואלגנטי גם בחלל, מביט בחצי-חיוך ג'יימס-בונדי בסכנה ובמוות. הוא טוב, כמו תמיד, אבל הוא לא מתעלה על עצמו בשום צורה. 

     

    ואחרי כל המילים הללו, אני עדיין מרגיש שלא העברתי ולו חצי מהרגשות ומהמחשבות שיש לי על הסרט. "כוח משיכה" עשוי בכזה כישרון מעורר התפעלות והוא כה מושלם בכל-כך הרבה אספקטים, שהוא מגמד הרבה מן הסרטים שצפיתי בהם השנה, או בשנים האחרונות אם להגיד את האמת. זה אחד מן הסרטים המרגשים, המלחיצים, האמינים והוירטואוזים שצפיתי בהם בימי חיי. זה סוג היצירות הקולנועיות שמוכיחות שהקולנוע חי וקיים, והוא עדיין מרגש, עדיין מחדש ועדיין מרהיב. לקראת סוף השעה וחצי של "כוח משיכה", עברה בי צמרמורת בלתי נשלטת, והמחשבה היחידה שעברה במוחי הייתה שאני צופה בסרט ענק שייזכר להמון המון זמן. 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/11/13 17:50:
      נשמע סרט מצויין, למרות שהקונספט לא הכי מושך אותי. אלך אליו בקרוב

      ארכיון

      פרופיל

      רוי יודקביץ'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין