כותרות TheMarker >
    ';

    אלעד באמ"ת (בידור, אופרה, מוסיקה, תיאטרון)

    פוסטים אחרונים

    בילי שוורץ / חג המחזמר 2013 - ביקורת

    ביקורת על "בילי שוורץ", "חג המחזמר"

    בילי שוורץ / חג המחזמר 2013 - ביקורת

    0

    אמנות ובמה  

    0 תגובות   יום שלישי, 3/12/13, 21:17

    ''

     

    תרבות מחזות הזמר שהתפתחה בעיקר בארצות הברית במאה שעברה הגיעה גם לישראל לפני יובל שנים, ומחזות זמר ישראליים חדשים ומקוריים מילאו את במות התיאטרון, וזכו להפקות בתיאטראות המסחריים ובתאטראות הרפרטואריים, ואף תפסו להם מקום של כבוד בפנתיאון מחזות הזמר הישראליים. מחזות זמר כמו "בוסתן ספרדי", "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", "קזבלן" ו"עוץ לי גוץ לי" הותירו אחריהם גם שירים רבים שנשארו לדורות, ואף זכו להעלאות מחודשות בתיאטראות השונים. עם זאת, שנות ה- 60 ושנות ה- 70 הביאו ליצירת מחזות זמר ישראליים חדשים ומקוריים, אך בשנים האחרונות לא נוצרו מחזות זמר חדשים כלל למעט מחזות זמר כמו "מרי לו" ו"נתתי לה חיי" שנקראים בלעג בברודוויי "Juke Box Musicals", שכן הם מביאים אל הבמה סיפור תלוש שבו משולבים שירים מוכרים כמו שיריו של צביקה פיק ושל דני סנדרסון בהתאמה. במקביל, התיאטראות הרפרטואריים ממשיכים להפיק מחזות זמר מתורגמים ופופולריים כגון: "שיקגו", "אחים בדם", "קברט", "גבירתי הנאווה" ועוד.

     

    קיפאון זה ביצירה הישראלית הביא את הבמאי אורי פסטר ליזום אירוע תרבותי מיוחד בשם "חג המחזמר", ויחד עם ראש עיריית בת ים, שלומי לחיאני, רקם פרויקט מבורך, שבו הופקו ארבעה מחזות זמר בביצועים קונצרטנטיים, אשר נבחרו מתוך מאות מחזות זמר חדשים ומקוריים שנשלחו לשיפוט. ארבעת מחזות הזמר שנבחרו: "כלה על הנייר", "בדידותו של אדם", "בילי שוורץ" ו"זרעים רעים" מוצגים ערב אחד בלבד, ומתוכם ייבחר מחזמר אחד שיזכה בפרס כספי ובסיכוי להיות מאומץ ע"י אחד מהתאטראות הרפרטואריים.

     

    המחזמר "בילי שוורץ" הוא מחזמר ישראלי מאת אוהד חיטמן, שגם כתב את המחזה ואת הפזמונים, וכן הלחין את המוסיקה. חיטמן לא מכבר תפס לעצמו מקום מכובד ביצירה הישראלית, והוציא שני אלבומי סולו, וכבר התנסה לא מעט בכתיבת מוסיקה לתאטרון ("ביקור הגברת הזקנה" ו"חורף מתחת לשולחן"). כתיבת מחזמר היא אתגר לא פשוט, וחיטמן עמד בגאון במשימה, החל מהאוברטורה הנעימה המבוססת על עקרונות המחזמר הקלאסי, דרך כתיבת פזמונים תובעניים ורבי מלל, המשלבים מוסיקה במשקלים שונים, וכלה בקטעים מוסיקליים המאפיינים את מחזות הזמר המודרניים שנוצרו בעשורים האחרונים. לצדו טל בלכרוביץ' וליאור רונן יצרו תזמורים מצוינים, אשר הותאמו להרכב הכלים בתזמורת בת עשרת הנגנים מתוך הסימפונט רעננה בניצוחו של רועי אופנהיים. המחזה עצמו משלב גם "הצגה בתוך הצגה" בצורה קומית, וחלק מהקטעים המוסיקליים קורצים במידה מסוימת ממחזות זמר שמזמן הפכו לקלאסיקה כמו "שורת המקהלה" וליוצרים מבריקים בתחום כמו סטיבן זונדהיים. המחזמר עצמו מושר כמעט במלואו, ומבחינה דרמטורגית הדבר חסר, שכן החל מהמערכה השנייה ברור לחלוטין כיצד נמשכת העלילה, ואין בה גורם מפתיע כלשהו. ללא ספק, במקרה שהמחזמר יעבור להפקה בתאטרון רפרטוארי, יהיה צורך להאריכו, וכן לעבות את המחזה ואת איכויותיו הקומיות והדרמטיות. בסופו של דבר, המבחן הגדול של מחזמר טוב הוא מבחן הזמן, והאם המחזמר יכול להעמיד שירים שגם יישארו, ויעמדו בפני עצמם גם ללא המחזמר. בהתייחס למחזמר "בילי שוורץ" התשובה היא בהחלט כן. שירים כמו "דואט אהבה", הבלדה המושרת ע"י מיקי קם ו"כולם רודפים אחרי התהילה" הם בדיוק השירים מהסוג הזה.

     

    "בילי שוורץ" הוא סיפורה של מזכירה אפרורית במשרד רואי חשבון מצליח, אשר זוכה להתנכלויות מכל הסובבים אותה – אימה הפולנייה, המזכירה הראשית סימונה והבוסים במשרד. סימונה חושדת שבילי חשפה סוד מחייה האישיים, ורוקמת מזימה זדונית עם הצעיר המצליח והמושך יונתן גור-לביא על מנת לשבור את לבה של בילי. יונתן מתאהב בבילי למרות הכל, אך סימונה חושפת בפניה את המזימה, דבר אשר מוביל את בילי לרצון לסיים את חייה. באופן מקרי היא פוגשת איל תקשורת גדול, וכמובן, "סוף טוב, הכל טוב". המחזמר נסוב סביב העיקרון ש"כולם רצים אחרי התהילה" וסביב דמותה של בילי, שקיימת בחיי כל אחד ואחת מאיתנו. כמובן, המחזמר כולל לא מעט ביקורת חברתית, בעיקר על תרבות הריאליטי, שבה כל "כוכב" זוכה ל- 15 דקות תהילה, ולמעשה אי אפשר שלא לתהות האם המחיר האישי והחברתי הם תמורה ראויה לכך.

     

    הבמאי דניאל אפרת יצר הצגה קצבית, קומית בעיקר ומרגשת לפרקים. מאחר שמדובר בביצוע קונצרטנטי, לא הייתה תפאורה מלבד התזמורת, אם כי היה שימוש באביזרי במה. לפיכך, האתגר הפך למורכב יותר, אך אפרת יודע להשתמש נכון בלהקת השחקנים שלו ולהפיק מהם את המיטב. הוא יודע לייצר רגעים קומיים במינון המדויק, מבלי שהדבר יהפוך להומור מתחנף או זול, ובמקביל ליצור רגעים מרגשים ונוגעים ללב כגון הבלדה המושרת ע"י מיקי קם. לצדו, הכוריאוגרף עומר זמרי יצר תנועה דינמית ומקורית שמחפה על היעדר התפאורה, ותפר אותה למידותיהם וליכולותיהם של השחקנים עם השפעות קלות של הכוריאוגרף הנודע בוב פוסי. בנוסף, יוגי מזוז עיצב תאורה טובה ויעילה שתפקדה במהירות והותאמה למתרחש על הבמה, אורן נורי עיצב תלבושות שהלמו את הדמויות השונות ואת התהליך שהן עוברות, ומאיה אבידן העבירה לשחקנים הדרכה קולית טובה, שהביאה למיצוי יכולותיהם.

     

    מלכתחילה חיטמן כתב את המחזמר "בילי שוורץ" עבור טלי אורן, אשר מגלמת את דמותה של בילי, ואין ספק שהדבר ניכר בתוצאה הסופית, מאחר שהמחזמר נתפר כמו כפפה ליד ליכולותיה הקוליות והמשחקיות של אורן. הצטיינותה של אורן נמדדת ביכולת לעבור בין משקלי הלחנים השונים, ביכולת לשנות את טון הדיבור באופן קיצוני ובהיותה קומיקאית בחסד. היא יודעת לעשות מטעמים מדמותה של המזכירה האפרורית, ומביאה אל הבמה דמות אותנטית, מצחיקה, מרגשת ומעוררת הזדהות. בנוסף, יש לה קול גדול, שיכול לעמוד בתובענותם של הפזמונים ושל המוסיקה.

     

    מיקי קם בתפקיד מלכה שוורץ, אימה של בילי, עושה עבודה מצוינת ומרשימה. קם היא מסוג האומנים הבודדים בארץ שכבר שנים מככבים במחזות זמר, בסדרות טלוויזיה ובמופעי בידור במקביל. יש לה קול חם, צלול ומלטף, ומעבר לכך שהיא נשמעת מצוין, גם היא מביאה לידי ביטוי את יכולותיה המופלאות כקומיקאית מהשורה הראשונה. היא מגלמת בחן את דמותה של האם הפולנייה, שעל אף שאמורה לעורר אנטגוניזם, היא דווקא מעוררת הזדהות מצד הקהל במיוחד לאחר שיר הסולו שעליו היא "מתחרה" עם השחקנים האחרים, וסוחטת מהקהל מחיאות כפיים סוערות.

     

    אמיר הלל בתפקיד יונתן גור-לביא מביא לידי ביטוי את יכולותיו המרשימות כשחקן, כרקדן וכזמר. הוא מפציע כצעיר כריזמטי ושובר לבבות, ומציין כי הוא "מכור לכיבושים", כך שהמזימה שהוא רוקח עם סימונה משתבשת במהירות, והוא מוצא את עצמו מוקסם מאישיותה של בילי. בקטעים המוסיקליים שבהם הוא משתתף הוא שר בקול עוצמתי ומדויק, מלהטט בקלילות בין התנועות, ונוכחותו הבימתית מורגשת.

     

    נילי צרויה בתפקיד סימונה המזכירה הראשית נכנסת היטב לנעליה של הדמות, ויודעת מחד להיות חזקה ומפתה, ומאידך להיות שברירית. יובל ינאי בתפקיד אלכס מאור אמנם לא נמצא רב על הבמה, אך הוא כובש בנוכחותו ובקולו. להקת השחקנים שביניהם דור אוחיון, שירה וייסבלט, דודי גזית, אור משיח ומיכאל עינב, עושה עבודה נפלאה, מחזקים את השחקנים הראשיים ותומכים בהם. כולם זמרים ושחקנים טובים, ועושים את עבודתם נאמנה.

     

     

    סיכום : מחזמר ישראלי מקורי ומרענן, שבהתאמות נדרשות יועלה על אחת מבמות התאטראות הרפרטואריים.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה