כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: הכל אבוד

    ביקורת על הכל אבוד

    ביקורת: הכל אבוד

    5

    סרטים  

    3 תגובות   יום שבת, 14/12/13, 20:10

    ''

     

     

    אחד הסרטים שאני הכי מצטער שלא כתבתי עליהם ביקורת כשיצאו לקולנוע, הוא "Margin Call", או "התמוטטות", כפי שנקרא בישראל. סרט הביכורים של הבמאי והתסריטאי ג'יי סי צ'נדור הרשים אותי, לא רק מעצם היותו עשוי ומשוחק היטב, אלא גם בפשטות שלו. למרות שהסרט עוסק בתחילתו של אחד המשברים הפיננסיים הגדולים בהיסטוריה, הכל נשאר בגובה העיניים וההשלכות וסיפורי הרקע הדרמתיים נותרים מחוץ לפריים. הסרט היה ממוקד להפליא בסיפור אותו רצה להעביר ואף זכה מטעמי בפרס פינגווין הזהב לתסריט הטוב ביותר לשנת 2012. הסיבה שלא כתבתי עליו ביקורת היא שעשיתי כמה דברים אחרים במקביל ולא נותר לי כמעט זמן לכתוב על סרט שמבחינת מילוי אולמות ודיונים באינטרנט, היה די זניח. סרט מעולה, אבל שהפצתו כמעט ולא הורגשה.

    עברו כמעט שנתיים (התמוטטות יצא בארץ בינואר 2012) ויש לג'יי סי צ'נדור סרט חדש. למעשה, הסרט הזה מסתובב בפסטיבלים כבר יותר מחצי שנה, הקרנת הבכורה שלו הייתה בפסטיבל קאן, אולם הוא הוקרן מחוץ לתחרות, בעיקר בכדי לעורר עניין בקרב המפיצים. לאקרנים בארצות הברית, "הכל אבוד" הגיע רק באוקטובר וחודשיים לאחר מכן, פתח בסערה (בגלל מזג האויר, לא בגלל מכירת הכרטיסים) גם בישראל.

    לסרט אין כמעט סיפור. צ'נדור לקח את היכולת להתמקד בנקודה ספציפית בציר הזמן לדרגה חדשה. יש לסרט יותר חברות הפקה משחקנים, מאחר והקאסט כולל שם אחד בלבד. רוברט רדפורד, הוותיק והמכובד, מגלם דמות. אנחנו לא יודעים איך קוראים לדמות, מה הרקע שלה, מה התכניות להמשך הדרך, או אפילו אם מדובר בדמות חיובית או שלילית. כל מה שידוע לנו זה שהוא נראה כמו רוברט רדפורד, שט לבדו במימי האוקינוס ההודי, כאשר מתחילות להיערם צרות מצד הסביבה העוינת. זה מתחיל עם דליפה בדופן הסירה וממשיך לכמה ימים של קרב השרדות נגד הנבל הגדול מכולם: הטבע.

    מאחר והוא השחקן היחיד בסרט, רדפורד כמעט ולא מדבר. הוא מקריין קצת בפתיחה ומסנן לעצמו מילה או קללה פה ושם, אבל רוב הזמן, אין לסרט דיאלוג. אין לו אפילו מונולוג פנימי. בניגוד לסרטי השרדות אחרים מהשנים האחרונות, כמו "חיי פאי" ו"כח משיכה", צ'נדור לא חש שהדמות הראשית שלו צריכה תרוץ בכדי לדבר אל המצלמה. הוא לא הציב אותו כמספר ולא נתן לו לדבר כל הזמן אל צוות מרוחק בתקוה שמישהו ישמע את דבריו ויבוא להצילו. רדפורד כמעט ולא מוציא מילה, כי אין סיבה שידבר. אני לא מקריא לעצמי בקול רם כשאני מקליד את הטקסט הזה במחשב. רדפורד לא צריך לדבר עם אף אחד כשהוא מתקן חור בסירה, או מחפש ציוד חיוני. הוא מעיין בספר על ניווט בים, מסתכל במכשיר אופטי שאין לי מושג איך קוראים לו, כותב משהו בספר ומסמן את מיקומו במפה. אני לא צריך שיסבירו לי במילים מה הוא עושה, כי אני מבין בעצמי.

    זה האתגר שצ'נדור לקח על עצמו בבימוי הכל אבוד. כל הזמן קורים בסרט דברים, אבל יש בו רק דמות אחת, שלא מדברת, כי אין עם מי. הסט מוקף מים מכל עבר וההתרחשויות מוצגות בצורה מציאותית ככל הניתן. זאת אומרת שאין תופעות קסומות בלב ים שאמורות לגרום לצופה להאמין באלוהים ואין פיראטים סומליים שקופצים פתאום על הסירה. הסרט מתחיל עם רוברט רדפורד נאבק בפגעי הסביבה וכך הוא נמשך.

    כמי שגדל על משחקי הרפתקה קלאסיים, הסרט הזכיר לי מדי פעם איזה קווסט שבו אוספים חפצים ומשתמשים בהם מאוחר יותר בכדי לפתור חידות. בהעדר דיאלוג, לא יכולתי שלא לומר בראשי דברים כמו "פתח ארון. קח עוגן. הזז קרש. צא לסיפון." כחלק מהיותו מדריך מצולם להשרדות בלב ים, הכל אבוד לא מפסיק להעמיד את הגיבור שלו באתגרים שעליו לאמץ את שכלו בכדי לנצח. לפעמים הציוד הנחוץ נמצא לידו ולפעמים נדרשת ממנו יכולת אלתור שרק אדם הקרוב ליאוש יוכל להגיע אליה.

    מתבקש לבקר את הסרט על העדר העלילה שלו. מי שקרא את הביקורת שלי על "כחול הוא הצבע החם ביותר", מבין שאני אוהב סיפור שמתפתח ולא נתקע במקום. אז איך זה שאת הסרט הצרפתי שבו יש לפחות שינוי במצבן של הדמויות, שנאתי, בעוד הכל אבוד הוא סרט כל כך מרתק שלא יכולתי להסיר את העיניים מהמסך?

    זה מתחיל בכך שדווקא יש המון התרחשויות בהכל אבוד. הן לא נראות מגוונות במבט ראשון. חלקן אפילו חוזרות על עצמן, אבל זו הדמות הראשית שמעניקה להן חשיבות. אף פעם לא הייתי מעריץ של רוברט רדפורד כשחקן. אני מעריך אותו כבמאי וכיוזם של פסטיבל סאנדאנס ובאופן כללי, כמי שתרם רבות לעולם הקולנוע מאחורי הקלעים. גם כאן, אני מניח שלא מעט שחקנים היו עושים עבודה טובה יותר, אולם אני מודה שהשתיקה שנכפית על רדפורד מצד התסריט, מגלה שחקן אלם לא רע בכלל. הבעות הפנים שלו מסייעות להבין מתי הוא באמת מרגיש שהכל אבוד, לעומת רגעים של תקוה. גם בקנה מידה צנוע יותר, הוא מעביר ביעילות את המידע הנחוץ למי שאינו ימאי מיומן. אדם זקן בלב ים עם סירה מתפרקת, כנראה שהוא יודע יותר טוב ממני מתי צריך לדאוג. כשהוא רגוע, אני רגוע וכשהוא לחוץ, אני קופא במקום מרוב מתח.

    נוסף לכך הכשרון של ג'יי סי צ'נדור להתמקד ברגע בו הסרט מתרחש. ציינתי את זה קודם, אבל צריך להבין שצ'נדור לא מגלה שום דבר שאינו רלוונטי לאותה שניה. אנחנו יודעים יותר על הרקע של הסירה מאשר על הרקע של האדם המשיט אותה. אין שום אינדיקציה האם הוא עומד לשרוד את המסע או לא והאם עשה משהו שניתן לתרגם בזכותו את מסכת התלאות כעונש משמים. הדמות הראשית אינה משעממת והסיפור, דל ככל שיהיה בטוויסטים והפתעות, מעניין מתחילתו ועד סופו. צ'נדור מספק את המידע הרלוונטי מבלי להזדקק למילים ומשתמש בגופו של רוברט רדפורד כאינדיקציה לזמן שעובר ובפניו של השחקן כדרך להעביר את אופי הסצנה.

    הנקודה היחידה שאפשר לזקוף לרעת הסרט וגם היא לא חמורה במיוחד, היא חוסר אחידות ברמת האפקטים. קיים ניגוד חד בין האפקטים שצולמו על הסט, יחד עם השחקן והתפאורה, לבין אלה שנוצרו במחשב. צילום יפה ופסקול מוזיקלי סוחף לא מפצים על כך שלא פעם, ברור לחלוטין שנעשה שימוש במסך ירוק. זו תוצאה של תקציב נמוך ובהתחשב בעלילה, נראה שהיה מאוד קשה לצלם את הסרט בלי מסך ירוק, אבל זו הפשלה האחת שפוגמת קצת באמינות של הסרט.

    אני מדגיש את המילה "קצת", כי מכל בחינה אחרת, הכל אבוד עושה עבודה מצוינת ביצירת אשליה של הסחפות באוקינוס. הצילום מתמקד כמעט כל הזמן ברוברט רדפורד, כך שמרגישים כאילו נמצאים איתו בסירה וכשהמצלמה מתרחקת, זה בכדי להדגיש את בדידותו. בנוסף, את מה שהאפקטים הדיגיטליים מתקשים לעשות, עושה עריכת הסאונד בצורה מעולה. השינויים במזג האויר ובמצב הים, כמו גם ביטויים למצבה הטכני של הסירה, מודגשים במידה הראויה ושוב, חוסכים את הצורך בהסבר מילולי. הם הסיבה היחידה שאני לא מגדיר את רובו של הסרט כאלם, מכיוון שהקולות ברקע מהווים חלק כל כך משמעותי בהבנתו.

    הכל אבוד נראה כמו סרט שיפצל את הקהל בצורה חדה. אני אהבתי אותו, אבל מתאר לעצמי שרבים ירגישו יותר את מה שחסר בו. הוא נטול דמויות משנה, חסכני בלוקיישנים, לא נושא עמו שום אמירה מעבר לאיך לנסות לשרוד בלב ים ואפילו לא ידוע איך קוראים לדמות הראשית, שלא לדבר על מה הרקע שלה. לצורך העניין, מאיפה לנו שזו בכלל הסירה שלו והוא לא גנב אותה ממישהו שאת גופתו השליך כטרף לדגים? אם יש לכם בעיה כלשהי עם הפרצוף של רוברט רדפורד, המנעו מהסרט, כי זה הפרצוף שתראו לכל אורכו. מכל בחינה אחרת, אני בהחלט ממליץ לראות את הכל אבוד ולא להיבהל מהמינימליזם העלילתי שלו, כי הוא מפצה במתח ואווירה שנוצרו בידי חתיכת במאי מבטיח.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/12/13 01:59:
      מדהים איך שכל פעם הטעם שלנו שונה. סרט גרוע. משעמם, חסר התפתחות. בואו נסיר את המסיכה של 'מבקרי הקולנוע' ונודה בכך שמדובר בסרט לא מהנה בכלל. אם נסתכל על הסרט מבחינה קולנועית, אובייקטיבית- פיסת מציאות של חייו בלב הים בצורה נאמנה ומדוייקת. אבל, הסרט הזה לא שווה כלום בעיני אם בכל שניה ושניה רק חיכיתי שהאורות ידלקו. פיצל את הקהל- ואני בחלק השני
        20/12/13 12:43:
      אתה מבקר קולנוע מעולה. אבל עליך ללמוד לקצר במלים. המסר שהעברת לקורא כבר הובן באמצע הכתבה.
        14/12/13 22:08:
      הביקורת הכי טובה שלך מזה הרבה זמן.

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין